מטה TSMC בטייוואן / צילום: Associated Press, Chiang Ying-ying
בתום תהליך חקיקה שנמשך 18 חודשים, שני בתי הקונגרס אישרו את הצעת חוק השבבים והמדע (CHIPS and Science Act). לאחר מכן, הנשיא ג'ו ביידן חתם ביום שלישי השבוע על ההצעה - והפך אותה לחוק היסטורי בהיקף עצום של 280 מיליארד דולר.
■ שמים בצד את "היד הנעלמה": ביידן חתם היום על הזרמת 53 מיליארד דולר לתעשיית השבבים בארה"ב
רוב המימון הפדרלי במסגרת החוק ילך לקידום מיזמים מדעיים בתחומים כמו בינה מלאכותית, רובוטיקה ומחשוב קוונטי, אך את עיקר תשומת הלב תפסה הקצאת 52 מיליארד דולר לתעשיית השבבים בחמש השנים הקרובות. חלק הארי מהסכום, 39 מיליארד דולר, ילכו לסובסידיות לחברות שיבנו מפעלים לייצור שבבים מתקדמים בארה"ב. אותם המפעלים יקבלו גם הטבה של 25% בתשלומי מס. בד בבד, 11 מיליארד דולר יופנו לתוכניות מחקר פדרליות בתחום השבבים ולהכשרת כוח-אדם, ועוד 2 מיליארד דולר לפעילויות הקשורות לשבבים לשימוש צבאי.
ארה"ב מובילה את העולם בתכנון השבבים
מאחורי החוק עומד רצון אמריקאי להשיב חזרה "הביתה" את ענף ייצור השבבים, שנדד בעשורים האחרונים למזרח אסיה. ארה"ב מובילה את העולם בפער ניכר בתחום תכנון שבבים עם ענקיות כמו אנבידיה, קוואלקום, אינטל ואפל, אבל בכל הנוגע לייצור שלהם בפועל - היא כבר רחוקה מלהיות מעצמה. בעוד שבשנות ה־90 יוצרו 37% מהשבבים בארה"ב, נתח זה ירד ל־12% כיום. שיעור זה צפוי להמשיך לרדת בשנים הקרובות עד ל־6% בלבד.
נחיתות הייצור יוצרת תלות אמריקאית בקבלת שבבים ממדינות אחרות. התלות הקיצונית ביותר היא באי טייוואן, שנכון לשנה שעברה היה אחראי לבדו ל־63% מהשבבים המיוצרים לפי חוזה בעולם. החברה החשובה ביותר לייצור שבבים בטייוואן היא TSMC, שבין לקוחותיה נמנים אפל ואנבידיה. TSMC מפיקה יותר מ־90% מהשבבים המיוצרים בתהליך המתקדם ביותר - 5 ננומטר. תהליך זה משמש, בין השאר, לייצור המעבדים של אפל וקוואלקום, שנכנסים לאייפונים, ולדגמי האנדרואיד החדשים. שאר השבבים המתקדמים מסוג זה מיוצרים במפעלי סמסונג בדרום קוריאה. כלומר, אף לא אחד מהם מיוצר על אדמת ארה"ב
תעשיית השבבים של טייוואן נחשבה בעבר ל"מגן הסיליקון" של הטריטוריה מפני פלישה של סין, שרואה באי חלק משטחה. לפי תפיסת מגן הסיליקון, סין לא תרצה לפתוח במלחמה נגד טייוואן, שתשתק את מפעלי השבבים אשר משמשים גם אותה. אולם, ככל שסין מפגינה שאיפות לאומניות אסרטיביות יותר - אף אחד לא מוכן להתחייב כי התיאוריה תקפה. כיבוש טייוואן יהפוך את ארה"ב לבת ערובה של סין, מצב שהאמריקאים לא מוכנים אפילו לדמיין.
לצד הפחתת התלות בטייוואן ובדרום קוריאה, חוק השבבים נועד לפגוע בשאיפות סין לפתח את תעשיית השבבים שלה ולעמוד ביעד שהציבה לעצמה - להגיע עד לשנת 2025 ליכולת ייצור של 70% מהשבבים שאותם היא צורכת. סעיף משמעותי בחוק הטרי קובע כי חברות שיקבלו סובסידיות אמריקאיות, נדרשות להתחייב שלא לבצע השקעות חדשות משמעותיות במפעלי שבבים מתקדמים בסין, במטרה שהמעצמה המתחרה תישאר מאחור.
סין החלה ליישם תוכנית שבבים כבר בשנת 2015
אין ספק שארה"ב פועלת באיחור. סין החלה ליישם תוכנית שבבים משלה כבר ב־2015, ומאז נתח השוק שלה משוק הייצור הולך וגדל - אף שגם היא אינה מייצרת עדיין את השבבים המתקדמים יותר. גם האיחוד האירופי הקדים את ארה"ב, והשיק בפברואר השנה תוכנית בהיקף 49 מיליארד דולר שמטרתה להגדיל את ייצור השבבים בגוש מ־9% כיום ל־20% עד 2030. אבל כעת, לאחר שוושינגטון התעוררה, האם יש לה סיכוי להדביק את הפער ממדינות המזרח הרחוק באמצעות השקעת המיליארדים?
אם שואלים את מוריס צ'אנג, מייסד TSMC, התשובה היא לא. צ'אנג העריך השנה כי חוק השבבים האמריקאי יהפוך ל"ניסוי עקר". לדעתו, לארה"ב אמנם יש את הטאלנטים הטובים בעולם בכל הנוגע לתכנון השבבים, אך מערכת החינוך שלה לא מסוגלת להפיק אלפי עובדי ייצור מיומנים הדרושים למפעלי השבבים.
צ'אנג יודע על מה הוא מדבר. TSMC הסכימה בשנת 2020 להקים מפעל לשבבים מתקדמים באריזונה, בלחץ נשיא ארה"ב דאז דונלד טראמפ. אלא שלפי הדיווחים, הפעלת המפעל מתעכבת כיוון שהחברה הטייוואנית מתקשה לגייס מספיק עובדים. לפי הערכות, עבור המפעלים שנבנים כרגע בלבד, ארה"ב צריכה להגדיל את מספר העובדים בתעשיית השבבים ב־70־90 אלף. אם בוושינגטון חפצים ביכולת ייצור אמריקאית של כל השבבים שאותם התעשייה המקומית צורכת, הם יזדקקו ללא פחות מ־300 אלף עובדי שבבים נוספים.
וכמובן יש את סוגיית עלויות הייצור הגבוהות בארה"ב, שהובילה לנדידת תעשיית השבבים למזרח מלכתחילה. צ'אנג אמר כי TSMC ציפתה באופן נאיבי שעלויות הייצור בארה"ב יהיו זהות לאלו שבטייוואן. עם זאת, היא גילתה שהעלות בפועל גבוהה ב־50%. במטרה להתמודד עם פער כזה, אפילו עשרות מיליארדים בסובסידיות לא יספיקו, חוזה צ'אנג.
"החוק יכול למנוע את הירידה בייצור באמריקה"
בהשוואה לצ'אנג, סגן נשיא אינטל העולמית לשעבר דדי פרלמוטר אופטימי קצת יותר ביחס לסיכויי החוק. "אני לא חושב שהחוק יכול להחזיר את המצב 20 שנה אחורה, לימים שבהם ארה"ב ייצרה את רוב השבבים בעולם. זה לא יקרה. אבל החוק כן יכול למנוע את המשך הירידה בייצור השבבים באמריקה, ולשנות את כיוון המגמה", אומר פרלמוטר. "אם חברה כלשהי תקבל מארה"ב תמריץ של 4־5 מיליארד דולר כדי לבנות מפעל, שזה אומר משהו כמו רבע מעלותו, זה לא רע בכלל".
המרוויחה הגדולה מהחוק, ומי שדחפה אותו היא אינטל. כשהרפובליקנים ניסו לעצור את קידומו, איים מנכ"ל אינטל פט גלסינגר כי יצטרך לדחות השקעות הקשורות למפעל שבונה החברה באוהיו בהיקף 20 מיליארד דולר. החברה הבטיחה כי אישור החוק יוביל אותה להגדלת המפעל באוהיו בהשקעה של עד 100 מיליארד דולר.
אינטל בונה מפעלי שבבים בכל העולם - כולל מפעל שני שנבנה כעת בישראל - ולרוב מקבלת החלטות בהתאם לסובסידיות שתקבל במדינות השונות. המשמעות של התוכניות האירופאיות והאמריקאיות היא שישראל תצטרך להשקיע הרבה יותר מימון כדי לשכנע את אינטל להקים כאן מפעלים נוספים בעתיד. "יש כאן עניין כלכלי נטו. כל מפעל כזה מהווה סיכון כלכלי עצום עבור אינטל, והיא רוצה להקטין אותו דרך קבלת כסף ממשלתי", מסביר פרלמוטר. "בעתיד, יכול להיות שמדינת ישראל תצטרך להתחרות בממשל האמריקאי על בניית מפעלי השבבים הבאים של אינטל וגם על אלו של טאואר, שאינטל רוכשת".