משה בנאום המצוות לעם ישראל / צילום: the Providence Lithograph Company

הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף

 "...וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת, הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי" 

לא פעם נשמעות קריאות מצד משפחות שאיבדו את יקיריהן להחמיר את עונשם של עבריינים. המשפחות צודקות: חייהן לא ישובו להיות כפי שהיו, בעוד הפוגעים, לאחר תום תקופת המאסר, ישובו אל מסלול חייהם. במבט מקרו־כלכלי, הכליאה והתדרדרות האסירים בכלא, שלאחר שחרורם חוזרים לפגוע באזרחים, משיתות עלויות כבדות על החברה.

בפרשת השבוע, פרשת וָאֶתְחַנַּן, מוצגת אלטרנטיבה - עיר מקלט: "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ. לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי" (דברים ד', מ"א־מ"ב). את המודל יש ליישם גם בארץ ישראל המערבית: "שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ… וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי. פֶּן יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ כִּי יֵחַם לְבָבוֹ…" (דברים י"ט, ב'־ו').

הסבת המקצוע של קין

מעבר להגנה על הרוצח בשוגג מנקמת קרובי הנרצח, למודל "עיר מקלט" יש יתרונות כלכליים: הרוצח יוכל לעבוד ולהתפרנס, וגם להביא את משפחתו שתחיה לצידו. כך היא לא תיפול על מערכת הרווחה הציבורית. לפי ספר בראשית, לאחר שקין רצח את הבל נגזר על אדמתו כי לא תיתן לו יבול והוא עצמו ינוע וינוד. קין חשש: "וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" (בראשית ד', י"ד) ועל כן החליט לבנות עיר: "וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ" (בראשית ד', י"ז). הרד"ק, ר' דוד קמחי, מגדולי הפרשנים בימי הביניים, זיהה: "בגלל שהרג בשוגג, כי האבן או הדומה לה שהכהו בה לא חשב שימות באותה מכה… לכן דן אותו כדין הורג נפש בשוגג שהוא הגלות".

קין, הגולה הראשון, עשה הסבה מקצועית מחקלאי לבונה ערים, ובדורות הבאים צאצאיו הפכו לממציאים הראשונים: "וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" (בראשית ד', כ'־כ"ב).

עיר מקלט מחייבת את הנאשם לחולל שינוי דרמטי בחייו ובחיי משפחתו. היא מאלצת אותו לשפר ולשכלל את היכולות שלו בתחומי המסחר, התעשיה והדעת, כפי שאפיין התלמוד הבבלי (מסכת מכות י, א): "ערים הללו… ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים ואין מושיבין אותן אלא במקום אוכלוסין… נתמעטו דיוריהן מביאין להם כהנים לוים וישראלים… אמר ר' יצחק: מאי קרא? 'ונס אל אחת מן הערים האל וחי' - עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא (בנו עיר שתספק אפשרויות מחיה)".

השקעה בקהילות קולטות

בשונה מתוכניות השיקום בבתי הכלא או עבודות השירות הנוהגות כיום, כדי להילחם ברצידיביזם על בית המשפט להורות לעבריין לעזוב את מקום מגוריו ולעבור למקום אחר לתקופה משמעותית. אולי לאחד מאזורי הספר, המשוועים להגדלת האוכלוסייה. שם הוא לא יידרש לתרום לקהילה, אלא יוכל לעסוק בכל מקצוע שירצה כדי להתפרנס. כך הוא לא יהפוך לנטל תקציבי.

חלק מתקציב השב"ס יש לנתב לתמיכה בקהילות שיקלטו עבריינים שאינם מסוכנים לחברה. ההקלה במתקני הכליאה תאפשר למדינה להעביר כספים אל מפעלים שיסייעו לאלו שהעתיקו את מקום מגוריהם ועשו שינוי מקצועי. ההשקעה במפעלים ובקהילות הקולטות תחזק את החברה, את המשק ואת העבריין המשתקם.