נשיא רוסיה ולדימיר פוטין / צילום: Associated Press, Mikhail Klimentyev, Sputnik, Kremlin Pool
בשורה רעה לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין: לאחר שניסה כמה פעמים להשתמש בצינור הנפט מקזחסטן כדי להגביר את מנוף הלחץ האנרגטי על האיחוד האירופי, הממשל בנור-סולטן החליט להגיב בדרך כואבת עבור מוסקבה - הסטת חלק מיצוא הנפט לאזרבייג'ן כבר מחודש ספטמבר. כך לפי דיווחים ברויטרס ובתקשורת האזרבייג'נית.
תאגיד הנפט של קזחסטן "קזמונייגז" (KMG) נמצא במו"מ מתקדם מול מקבילו באזרבייג'ן "סוקאר" כדי לייצא 1.5 מיליון טונות נפט מדי שנה דרך צינור באקו-טביליסי-ג'ייהאן אותו הנתיב שבה הנפט האזרבייג'ני מגיע לישראל דרך הים התיכון. בטווח הארוך יותר, 3.5 מיליון טונות בשנה צפויים לעבור בצינור באקו-סופסה, שמסתיים בעיר הנמל הגיאורגית בים השחור, החל מ-2023.
מול המפסיד הגדול פוטין, לצעד המשמעותי יש ארבע מרוויחות מיידיות: בראש ובראשונה, קזחסטן. ענף הנפט והגז הטבעי מהווה 35% מהתמ"ג ו־75% מהיצוא של המדינה שמדורגת במקום ה־12 בעולם בעתודות הזהב השחור (1.8% מהעתודות בעולם). בצינור CPC מטנגיז לנובורוסיסק, שאותו פוטין דאג להשבית, הועברו בשנת 2019 לא פחות מ־63.2 מיליון טונות נפט קזחי, על־פי ניתוח שביצעו ארנסט אנד יאנג. נור־סולטן משתמשת בשני צינורות נוספים: בין אטאסו לאלאשנקו שבמערב סין ובין אטיראו לסמארה שברוסיה. בשני הצינורות הללו הועברו בתקופה המקבילה 16 ו־13.3 מיליון טונות של נפט בהתאמה, מה שמעיד על חשיבות CPC בעיני הקזחים.
מרוויחים גדולים לא פחות הם האיחוד האירופי, שנאלצים להתמודד עם מחירי הגז הטבעי שזינקו מכ־62 אירו למגה-וואט שעה לכ־205 אירו כיום - בעקבות התלות ברוסיה. קזחסטן היא ספקית של 6% מצריכת הנפט של האיחוד האירופי, כאשר 70% מתוך יצוא הנפט של נור־סולטן הוא לאירופה דרך הטרמינל בנובורוסיסק. קזחסטן מייצאת כיום 1 מיליון טונות, או 250 אלף חביות נפט גולמי מסוג אורל ביום, דרך צנרת הנפט הרוסית לנמלי הים השחור והים הבלטי.
ככלל, הנפט הקזחי מהווה 1% מהאספקה העולמית (או כ־1.4 מיליון חביות ביום). בהתחשב בירידה של כ־2% היום במחיר חבית אורל לכ־74.27 דולר לחבית, לאחר רצף של שלוש עליות רצופות (בשיעור 4.79%, 3.1% ו־1.85%) - ניתן להבין כי בבריסל מרוויחים הן את הביטחון האנרגטי של רציפות הזרמת הנפט והן מחיר טוב יותר.
המרוויחה השלישית היא אזרבייג'ן, שמיוצאנית נפט משמעותית מצליחה למתג את עצמה כמוקד פעילות (Hub) של יצוא נפט. בבאקו ובנור־סולטן יידרשו אמנם למצוא ליצור את תשתית העבודה היעילה ביותר של העברת הנפט במכליות בים הכספי לבאקו - אולם אם צעד שכזה יימצא כמוצלח, לא מן הנמנע כי גם טורקמניסטן תתקדם בהליכי הבחינה של יצוא גז לאירופה דרך אזרבייג'ן. המרוויחה האחרונה היא טורקיה, שנפט קזחי צפוי להתחיל לזרום בצנרת הנפט הקיימת שלה לג'ייהאן החל מספטמבר.
מנגד, רוסיה מפסידה, כאמור, מנוף לחץ משמעותי, שהרי כבר 20 שנה שקזחסטן מייצאת את עיקר הנפט שלה דרך צינור CPC. מעבר לכך, רוסיה תפסיד במישרין הכנסות מהפחתת היקף הנפט המוזרם, משום שבין החברות שמחזיקות בבעלות בתאגיד CPC נמצאות חברות רוסיות מרכזיות. חברת צינורות הנפט הלאומית טרנסנפט מחזיקה ב־24%, יותר מכל השותפות. בה־בעת, חברת לוקאויל מחזיקה ב־12.5%, ו־7.5% נוספים שייכים לחברת הנפט הרוסית הלאומית רוסנפט בצוותא עם חברת של הבריטית.
במטרה ככל הנראה לא להוביל לפיצוץ של ממש ביחסים עם מוסקבה ובשל אילוצי התשתית הקיימת של באקו, הנפט שצפוי לזרום דרך אזרבייג'ן יעמוד על 30 אלף חביות ביום, מעט מאוד יחסית ל־1.4-1.3 מיליון חביות ביום דרך CPC. אולם, אם מצרפים לכך תוספת של פי 2.3 נפט דרך סופסה ב־2023 - מדובר בתחילתו של תהליך שבוודאי מלחיץ את בכירי מוסקבה.
קיצור תולדות עימות הנפט הרוסי־קזחי
רצף האירועים שהוביל את קזחסטן לצעד המשמעותי הגיע לשיאו ביולי: בית משפט רוסי הורה ב־6 ביולי להפסיק למשך חודש את פעילות יצוא הנפט הקזחי דרך הטרמינל בנמל נובורוסיסק למשך חודש בשל "שיקולים סביבתיים". אמנם תוך ימים ספורים הפך בית המשפט המחוזי של קרסנודאר הפך את ההחלטה ופסק עונש זניח של קנס בסך 200 אלף רובל (כ־3,250 דולר) בגין הפרות איכות הסביבה, אך נשיא קזחסטן קאסים-ג'ומארט טוקאייב ואנשיו מאסו בתלות ברוסיה.
בנור-סולטן לא קיבלו בהבנה את התירוץ של מערכת המשפט הרוסית, שמאז הפלישה לאוקראינה פועלת ככלי בידי הנשיא פוטין. על אחת כמה וכמה בהתחשב בכך שכבר ב־20 ביוני רוסיה הפסיקה את פעילות CPC עד לסוף אותו החודש בגין "איתור 50 מוקשים".