גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

דונלד טראמפ, מוקדם יותר השבוע / צילום: Associated Press, Julia Nikhinson

ארבעה ימים היו נחוצים לאמריקאים כדי לגלות מדוע סוכנים של הבולשת הפדרלית פשטו ביום ב' בבוקר על מועדון הגולף הפרטי של דונלד טראמפ במאר א-לאגו, דרום פלורידה. מדוע משרד המשפטים העניק ארבעה ימים למפיצי תיאוריות קונספירציה, וזיכה את טראמפ באהדתם האינסטינקטיבית של מיליוני אמריקאים? לא ברור. אין מנוס מלהניח שעורכי דין טובים אינם מבינים בפוליטיקה. הם מניחים לפוליטיקאים מקצועיים לכתוב את הנרטיב. איזו טעות.

במרוצת ארבעת הימים האלה, הימין האמריקאי התלכד לצד טראמפ. רבים שהעדיפו לשמור מרחק ממנו התגייסו נגד מה שהם חשבו לשימוש פוליטי בזרועות אכיפת החוק. אנשים שקולים וקרי-רוח, יחסית, הבטיחו יום נקם ושילם אם וכאשר הרפובליקאים יחזרו לשלטון. אישים בולטים במפלגה קראו "לטהר" את משרד המשפטים ואת ה-FBI. ספק אם נשמעו התבטאויות כאלה בתולדות ארה"ב.

אבל כיוצא בזה, ספק אם היה תקדים לפשיטה על מעונו של נשיא לשעבר. אפילו ריצ'רד ניקסון, שנאלץ להתפטר מן הנשיאות לפני כמעט 50 שנה תחת חשד פלילי, לא ראה סוכנים של ה-FBI מחטטים במגירותיו ופורצים אל תוך הכספת שלו. הפשיטה של יום ב' הייתה דרמטית בכל קנה מידה שהוא. האמנם שר המשפטים לא הבין שעליו להסביר אותה לעם האמריקאי?

שר המשפטים לא ביקש רשות

צריך להטעים כאן, ששר המשפטים אמנם פעל באופן אוטונומי. השר הזה, שתוארו האמריקאי הוא "התובע הכללי", הוא בעל סמכויות ענפות. הוא לא רק שווה ערך של שר המשפטים בישראל, כי אם גם של היועץ המשפטי לממשלה ושל השר לביטחון הפנים. מסורת רבת שנים משחררת אותו מהתערבות נשיאותית. זה היה מקור של תסכול ושל חריקת שיניים בשביל הרבה נשיאים, כולל טראמפ. אבל חוץ מטראמפ, נשיאים לא העזו לפטר את שרי המשפטים שלהם גם כשהיה להם חשק.

אין כל סיבה לפקפק בגירסת הבית הלבן, שלא הייתה לאיש או אשה מהם ידיעה מוקדמת על הפשיטה במאר-א-לאגו. אולי בדיוק מפני שהפוליטיקאים לא היו בסוד העניינים הם לא יכלו להשיא לשר המשפטים עצה פוליטית. אילו יכלו, אולי היו דוחקים בו למהר ולהסביר, לפני שמחנה טראמפ יחטוף את הנרטיב, ויהפוך את הנשיא שעבר לקדוש מעונה. טראמפ רואה בעצמו זה שנים קורבן של "ציד מכשפות" מצד השמאל ומצד הביורוקרטיה הממשלתית. את הביורוקרטיה הזו הוא נוהג לתאר כ"מדינה העמוקה", זאת אומרת המדינה שמאחורי המדינה.

רק ביום חמישי אחה"צ החליט שר המשפטים, מריק גארלנד (שהוא אגב החבר היהודי הבכיר ביותר בממשל ביידן), לפתוח את פיו. הוא הודיע כי יבקש משופט בדרום פלורידה להסיר את החיסיון על פרטי החיפוש בבית טראמפ. הוא גם גינה את ההתקפות המרות על עובדי משרד המשפטים והבולשת הפדרלית. אחד משני הסנאטורים הרפובליקאיים של פלורידה כינה את ה-FBI "גסטאפו"; יושב ראש רפובליקאי לשעבר של בית הנבחרים כינה אותה "שטאזי" (על שם המשטרה החשאית הקומוניסטית של מזרח גרמניה).

בדיוק בשעה שגארלנד דיבר באוזני העיתונות התרחשה התקפה אלימה על משרד של ה-FBI בעיר סינסינטי, שבמדינת אוהיו. היא הגיעה לכלל חילופי אש עם איש ימין קיצוני. הוא נמלט, המשטרה דלקה אחריו, הוא ירה, היא ירתה, הוא נהרג. לפני שיצא להרפתקה האחרונה של חייו הוא פירסם קריאה במדיה החברתית לתומכי טראמפ "להתכונן לקרב". עשרות תומכים של טראמפ, בהם נושאי נשק (כחוק), הופיעו בשערי מועדון הגולף של הנשיא לשעבר, במחווה של התרסה ושל התנגדות.

לא היה לו מה להסתיר?

טראמפ היה יכול להתנגד להסרת החיסיון על החיפוש. הוא בחר שלא לעשות כן, כנראה מפני שהתנגדות כזאת הייתה מעוררת חשד שיש לו מה להסתיר. טענתו מאז יום ב' הייתה שהוא לא ניסה להסתיר דבר; שהוא שיתף פעולה עם משרד המשפטים בהחזרה הדרגתית של מסמכים; שלא היה צורך בפשיטת ה-FBI, מפני שהוא היה נענה ברצון לכל פנייה.

אבל הטענה הזו לא עמדה במבחן המציאות או השכל הישר. הוא הוציא כמות עצומה של מסמכים ממשלתיים מסווגים מן הבית הלבן, כאשר פינה אותו, בינואר 2021. יתר על כן, שנה וחצי אחר כך, גם לאחר שהתחיל להחזיר מסמכים, כמות גדולה מאוד של מסמכים הוסיפה להיות מאוכסנת במשרדיו. החוק אוסר על נשיא להוציא מסמכים כלשהם, יהיה סיווגם אשר יהיה. החוק מחמיר במיוחד עם מסמכים בעלי דרגת סיווג גבוהה.

מאחר שעורכי הדין של "הנשיא ה-45", כפי שהוא מקפיד לכנות את עצמו, לא הביעו התנגדות, השופט הפלורידיאני נענה לבקשת משרד המשפטים והסיר את החיסיון ביום ו' אחה"צ. הסרת החיסיון כשלעצמה לא חשפה את מלוא הסיבות לפשיטת ה-FBI או את מלוא תוכנם של המסמכים שהבולשת הפקיעה ממשרדי טראמפ.

אבל הדלפות במרוצת יום ו' העניקו מושג על מה מדובר. נובעת מהן הפרה אפשרית של החוק המגן על סודותיה הלאומיים של ארה"ב. שם החוק הזה הוא "פקודת הריגול". אין פירושו שהנשיא לשעבר מואשם בריגול. זה רק השם הטכני של החוק. אבל הסמכת המלה הזו, "ריגול" (espionage), לשמו של טראמפ, אולי תעורר אסוציאציות לא מועילות לשאיפותיו הפוליטיות. הוא מוסיף להיחשב לטוען העיקרי למועמדות מפלגתו לנשיאות ב-2024. סקרים מראים שהוא נמצא בעמדת תיקו עם ג'ו ביידן, או אפילו ביתרון קל.

"שינוי, השמדה או הסתרה ביודעין"

מן הקבלה שסוכני ה-FBI נתנו לעורכי הדין של טראמפ עולה, כי הם הפקיעו 11 "קבצים" (sets) של מסמכים, שאחדים מהם היו מסומנים בסיווג הסודיות הגבוה ביותר של ממשלת ארה"ב. לפי אחד הדיווחים, חלק מן המסמכים עסקו בתוכניות גרעיניות. טראמפ מכחיש, ומאשים שה-FBI "שתלה" מסמכים כאלה בכליו.

(את הקבלה ואת צו החיפוש אפשר לקרוא בקובץ ה PDF המקושר כאן)

צו-החיפוש, שעליו חתם שופט מחוזי בוושינגטון, הסמיך בין השאר את הבולשת הפדרלית לתפוס "כל ראיה לשינוי, השמדה או הסתרה ביודעין של רשומות ממשלתיות או נשיאותיות או של מסמך כלשהו שהוא בעל סיווג". החשד המשתמע כאן הוא שנשיא ארה"ב, בשעות האחרונות של כהונתו, גנב מסמכים השייכים על פי החוק לממשלה שבראשה עמד. חשד כמובן הוא רק חשד, אבל חומרתו של החשד הזה היא חסרת תקדים.

קבלת ה-FBI נמנעת מלפרט את תוכן המסמכים כמעט בכל המקרים. היא מסתפקת בציונים כמו "אוסף של מסמכים סודיים ביותר", "מסמכים סודיים שונים", "מסמכים סודיים ביותר מסוגים שונים", "מסמכים מסווגים שונים", "מסמכים מסווגים", "קלסר של צילומים", או איפיונים סתמיים של "ארגז מסומן" (ולהלן באות אות וסיפרה). רק שני מסמכים מופיעים בשמותיהם. אחד מהם הוא "מידע על נשיא צרפת". טראמפ רחש טינה לנשיא מקרון, ומותר אפוא להניח שהמידע אינו מחמיא לצרפתי.

כמו הנעליים של שאקיל אוניל

ההיקף המדהים של המסמכים המופקעים השתיק לפחות לכמה שעות את מקהלת הגינויים מימין. ביום ב', רפובליקאים איימו, כי אם ינצחו בבחירות לקונגרס בחודש נובמבר הם יפתחו הליכי הדחה נגד שר המשפטים. בעלת טור בוול סטריט ג'ורנל איימה על הדמוקרטים ב"נקמה ברוטלית" כאשר הרפובליקאים יחזרו לשלטון. בעל טור בניו יורק טיימס, המתנגד לטראמפ, כתב כי אפשר שהפשיטה על מועדון הגולף הבטיחה את בחירתו החוזרת של טראמפ לנשיא ב-2024.

כל זה בהחלט עשוי להתרחש: הרפובליקאים עשויים לנצח בעוד שלושה חודשים ופחות, ואפשר שינסו להדיח את מריק גארלנד; וטראמפ עשוי לחזור לבית הלבן בינואר 2025, ואו-אז אבוי לכל יריביו הפוליטיים כי נקמתו אמנם תהיה "ברוטלית". אבל הגילויים של יום ו' יצקו לפחות קצת צוננים הן על תאוות הנקם והן על תרועת הניצחון.

השאלה התלויה ועומדת היא בשביל מה נשיא לשעבר הפר ביודעין את החוק (לפחות במובן הזה שהוא חזר והוזהר מפני אי-החזרה של המסמכים), ולשם מה צבר מסמכים סודיים מקוריים במגרותיו. תשובה מסקרנת אחת היא שזה מה שהוא עושה: הוא מפורסם באיסוף מזכרות. משרדו במגדל טראמפ בניו יורק, למשל, מלא מזכרות, כמו למשל נעלי הספורט הענקיות של כוכב הכדורסל שאקיל אוניל (על פי ה'ניו יורק טיימס'). ייתכן. הכול ייתכן. חוץ מזה שמסמך על נשק גרעיני אינו בדיוק שווה ערך של נעלי ההתעמלות של שאקיל.

_________________

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny