הקואליציה המסתמנת (מימין): סילביו ברלוסקוני מ''פורצה איטליה'', ג'ורג'ה מלוני מ''אחיי איטליה'' ומתיאו סלביני מ''לגה'' / צילום: Reuters, GUGLIELMO MANGIAPANE
בחודש שעבר התפרקה באיטליה ממשלת האחדות שהוביל מריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי האירופי לשעבר, ומי שנחשב ל"תקווה הגדולה" להציב את הכלכלה השלישית בגודלה באיחוד על מסלול שיקום וצמיחה. אחת מהשותפות בקואליציה סירבה לתמוך בחבילת המאבק באינפלציה שהציג דראגי בתיאום עם בריסל, הגדירה אותה כ"לא נדיבה מספיק", וכך הפכה הממשלה ברומא לאחת הראשונות ביבשת לשלם מחיר פוליטי על עליות המחירים החדות שנרשמו בשנה האחרונה.
בחירות הבזק נקבעו ל־25 בספטמבר, וכעת האיטלקים נמצאים בטריטוריה כמעט לא מוכרת - קמפיין פוליטי המתקיים במהלך הקיץ, בפעם הראשונה מאז תום מלחמת העולם השנייה. אם מסתמכים על תוצאות הסקרים האחרונים, תקדים היסטורי נוסף הולך להירשם: קואליציה יוצאת־דופן של מפלגות ימין־קיצוני ופופוליסטי עומדת לכבוש את השלטון באיטליה, כשהיא מציבה חזון כלכלי שונה לחלוטין למדינה.
בראש הקואליציה צפויה לעמוד פוליטיקאית צעירה יחסית, ממפלגה שבקושי עברה את אחוז החסימה בבחירות הקודמות, אך כעת היא המפלגה הפופולרית ביותר באיטליה עם יותר מ־24% מהקולות. אם הסקרים נכונים, ואם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, בספטמבר הקרוב יסתיים באיטליה עידן דראגי הפרו־אירופי, ויתחיל עידן ג'ורג'ה מלוני.
בית טבעי לפעילים מהימין הקיצוני
בת 45, מלוני מכהנת כבר יותר משמונה שנים בראש מפלגת הימין הקיצוני "אחיי איטליה" (Fratelli d'Italia). המפלגה היא היורשת של המפלגה הפשיסטית, שייצגה את הימין הקיצוני באיטליה במשך עשרות שנים, אך התרחקה מעמדותיה. למרות זאת, סמל הלהבה המופיע על דגלה הפך לסמל של הניאו־פשיסטים באיטליה. היא אינה מפלגה פשיסטית, אך רבים מפעילי הימין הקיצוני ביותר במדינה מרגישים בה בבית. בתקשורת האיטלקית דווח בשנים האחרונות על חברי מפלגה שהצדיעו במועל יד, הביעו געגועים לאיטליה בזמן מוסוליני ועוד.
מלוני מודעת לתדמית הבעייתית של מפלגתה. היא העבירה את השנים האחרונות בניסיונות לשקם אותה, "להלבין" את תדמיתה ולהבהיר כי מדובר בגוף פוליטי שונה לגמרי. בסרטון שפרסמה לתקשורת הבינלאומיות השבוע, בו היא מדברת באנגלית ובספרדית, היא אומרת שהימין באיטליה "דן מזמן את הפשיזם להיסטוריה, כשהוא מגנה באופן ברור את מניעת הדמוקרטיה שלו ואת והחוקים הידועים לשמצה נגד יהודים". באותו סרטון היא אומרת גם כי מפלגתה כעת היא "חלק מגוש שמרני", "כמו המפלגה השמרנית בבריטניה, הרפובליקאים בארה"ב ומפלגת הליכוד בישראל".
"סיפור הסינדרלה" של מלוני דווקא מזכיר יותר סיפורים דומים של הימין הפופוליסטי מרחבי היבשת. כמו אלה של מארין לה־פן ו"האיחוד הלאומי" בצרפת; נייג'ל פאראג' וה־UKIP בבריטניה; "השוודים הדמוקרטים"; וכן מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה". כלומר, מפלגה מהימין־הקיצוני השוברת קלות למרכז, ובמקום ערכים אנטי־דמוקרטיים, היא מציגה תמהיל של ביקורת חריפה על הגירה לא־חוקית ואיסלאם, זכויות להט"ב, אירו־סקפטיות עזה ולפעמים גם דיבורים על "הון גלובלי" ו"אויבי העם" בסגנון ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן. מפלגות אלה מהוות אופוזיציה חריפה, לפעמים יחידה, למערכת הפוליטית הקיימת.
וזו מסתמנת גם כסיבה העיקרית לפופולריות הרבה של מלוני ו"אחיי איטליה". הם נשארו באופוזיציה, בזמן שממשלת האחדות של דראגי (וממשלת מרכז־שמאל לפניה) ניסו להוביל את איטליה.
כעת, היא גורפת את פירות ההחלטה להישאר בחוץ, ומקבלת את קולות הצבעת המחאה של תושבים רבים באיטליה על עליות המחירים, על מדיניות שמוכתבת חלקית מבריסל וגם על סוגיות של הגירה. לקראת הבחירות הקרובות, חברו "אחיי איטליה" לקואליציה עם "הלגה" בראשות מתיאו סלביני ו"פורצה איטליה" בראשות סילביו ברלוסקוני בן ה־85.
הסקרים חוזים לקואליציה כזו יתרון של 15% לפחות על קואליציית שמאל. רבים מעריכים כי המרוץ למעשה הוכרע.
"הנציבות האירופית היא כלי בידי רדיקלים"
ההשלכות הכלכליות של ממשלה כזו עדיין רחוקות מלהיות ברורות. עד כה, נחשבה קואליציה זו ל"חלום בלהות" של בריסל. המפלגות ומנהיגיהן הביעו בעבר ביקורת על גוש האירו, קראו לפרישה אפשרית ממנו, יצאו נגד "המנגנון של בריסל" ונראה כי התנגשות בין הצדדים קשה למניעה. בשנה שעברה חתמו יחד המפלגות על הצהרה משותפת, שקובעת כי הנציבות האירופית היא "כלי בידי כוחות רדיקלים שמנסים לבצע מהפך תרבותי ודתי באירופה, ולבנות אותה מחדש ללא לאומים".
כעת, כאשר השלטון נראה בהישג יד, נראה כי המפלגות מנסות לשרטט שינוי מדיניות. השבוע הן פרסמו מצע משותף שבו הן חוזרות בהן במידה רבה מהביקורת החריפה נגד האירו והאיחוד האירופי. "איטליה היא חלק מחויב לחלוטין באירופה", נכתב בו.
מלוני עצמה אמרה כי הרעיון בדבר פרישה מגוש האירו או מהאיחוד האירופי הוא "שטויות". אך בד בבד, המפלגות דורשות לשאת ולתת מחדש על התנאים לקבלת כ־200 מיליארד אירו מהאיחוד האירופי, שהובטחו לאיטליה (חציים כמענק), ורומזות כי הן מתנגדות לתנאים שהציבה הנציבות לגבי צמצום גירעון, רפורמות מבניות ואחריות תקציבית. הן גם מדברות גלויות על "צמצום הבירוקרטיה שכרוכה בפעילות האיחוד האירופי".
מצע כלכלי שנועד להרגיע את החששות
פרסום המצע הכלכלי־אירופי נועד להרגיע את החששות במדינות השכנות וגם בשווקים הבינלאומיים, על רקע העובדה שאיטליה לא נמצאת בדיוק במצב להעלות דרישות מבריסל. יחס החוב־תוצר שלה שב לטפס, אחרי מגפת הקורונה, והיא תלויה בסיוע מהנציבות. סוכנויות דירוג שונות חוזות מיתון מתקרב, על רקע התלות האיטלקית בגז רוסי, והאינפלציה במדינה עומדת על 7.9%. היא גם תלויה בבנק המרכזי האירופי שימשיך "לסבסד" את עלויות ההלוואה האסטרונומיות שלה, על ידי רכש מסיבי של אג"ח ממשלתי איטלקי. הבנק הבהיר כי "יאבק בכל הכוח" בצמיחת המרווח על תשואה בין אג"ח איטלקי לגרמני, ומשקיע מיליארדי אירו מדי שנה בכך. הדבר מסייע ישירות לכלכלה האיטלקית.
אך החזון הכלכלי הפנים־איטלקי של המפלגות רחוק מאוד מהמשמעת שלה התחייב דראגי, ומגביר את הסיכון לעימות פנים־אירופי. במצע המשותף, המפלגות מציעות להפחית מסים באופן דרסטי ל"משפחות, עצמאים ועסקים", וליצור "מס אחיד" לכל מי שמרוויח פחות מ־100 אלף אירו בשנה. הן גם מבטיחות להעלות את הפנסיות, לאפשר פרישה מוקדמת לפנסיה, להגדיל את קצבאות הילדים ולהשקיע בחינוך בגיל הרך. את המימון לכך תקבל הכלכלה האיטלקית מתוכנית הסיוע האירופית, אך גם מצמצום במערכת הרווחה הקיימת.
המפלגות גם מבטיחות להפריט את חברת התקשורת האיטלקית כדי להשיג הכנסות למדינה.
מי שיכול לחייך, אחרי שהביע תמיכה בימין הפופוליסטי האירופי וקיבל בתמורה תמיכה גורפת וביקורים במוסקבה, הוא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. אמנם, מלוני וסלביני התרחקו בחדות מאהדת פוטין שהביעו בעבר (וזו שחרצה אולי את גורלה הפוליטי של לה־פן בבחירות לנשיאות בצרפת), אבל ללא ספק קואליציה בראשות מלוני באיטליה תחליש את האיחוד האירופי. במצב הנוכחי, שבו הוא מתמודד עם משבר אנרגיה, עליות מחירים, מלחמה משתוללת ומתחים פנימיים, היא עשויה אף לחרוץ את גורלו.