האקדמיה מזניחה את דיני התעבורה, והציבור משלם את המחיר
הכותב הוא שופט בדימוס של בית משפט השלום בירושלים ומרצה במכללת ספיר
19 אנשים קיפחו את חייהם בשבוע שעבר עקב תאונות דרכים קטלניות. יש אולי סיבות שונות לכך, אך ברור כי חוקי תעבורה יעילים וברורים חייבים להיות בחזית המאבק. בניגוד לחלק מן התחומים שבהם עוסק המשפט בישראל, דיני התעבורה הם דיני נפשות - ממש.
מספר ההרוגים בתאונות דרכים, והאחריות להן, הם נושא ציבורי מוכר, שהדיונים בו חוזרים ונשנים מדי שנה בשנה. גם מבחינה טכנית מספרים אלה ייצרו ומייצרים פסיקה ענפה וחשובה של בתי המשפט לתעבורה, שמן הראוי להתייחס אליה.
צריכים אנו לזכור כי אין תחום מתחומי ההתנהגות האנושית המוסדר יותר משפטית מתחום התנועה הפיזית במרחב. הכוונת התנועה כה מובנית בנו היום, עד שאין אנו אפילו מהרהרים בה. בהיסטוריה הקדומה, מי שחפץ ללכת מארצו וממולדתו למקום אחר, יכול היה לעשות זאת ללא נטילת רשות מאיש. היום יהיה עליו לציית למגוון עצום של חוקים, תקנות, נורמות חברתיות ועוד.
לכאורה, היינו יכולים לסבור כי צורך חברתי זה יגרור בעקבותיו עיסוק אקדמי מרובה בתחום. בתחומי ההנדסה, אך גם בתחום המשפט. פרופסורים רבים היו אמורים לעסוק בחוקים המסדירים את הנהיגה, להתווכח על אכיפתם ויעילותם, לחקור היטב את הנושא ולפרסם ברבים את התוצאות. אולם ההפך הוא הנכון.
בן חורג ומקופח
דיני התעבורה הם בן חורג ומקופח במשפט. אין בישראל - על שלל מוסדותיה האקדמיים המשפטיים - אפילו פרופסור או חוקר אחד העוסק בדיני התעבורה. נכון לשנת 2022 יש בישראל 13 פקולטות למשפטים. נלמד בהן מגוון עצום של קורסים וסמינריונים בנושאים שונים ומשונים, אולם לא מלמדים בהן דיני תעבורה, ואפילו לא כמקצוע בחירה. קרי, דיני התעבורה מוזנחים באקדמיה הן מהצד המחקרי והן מהצד ההוראתי.
מאידך, ובניגוד לאקדמיה - קיימת התעניינות עצומה בתחום מצד הציבור. אין נהג/ת שלא נקלע לעימות עם החוק בדרך זו או אחרת ונזקק לידע משפטי פשוט ומהיר. יתרה מכך, דיני התעבורה הם אולי החוקים והתקנות הנוגעים ביותר לחייו של כל אזרח.
כמעט שאין אדם מן היישוב שלא נפגש בחוקים בפועל מדי יום ביומו, ובוודאי שאין נהג שאין לו דעה עליהם - אם לחיוב ואם לשלילה. הסיכוי הגבוה ביותר שאזרח יואשם בעבירה כלשהי הוא בתחום התעבורה. ניתן אפילו לומר שכמעט אין נהג אשר במהלך שנותיו כבעל רישיון לא הואשם בעבירת תעבורה זו או אחרת.
יפה שעה אחת קודם
על אף העניין הציבורי הרב, מספר התיקים העצום, התאונות וההרוגים וכן הכתיבה המשפטית המרובה בנושא - האקדמיה המשפטית בישראל בשלה, ולא ברור מדוע. תשובה המניחה את הדעת אין.
הסבר חלקי אחד קשור למומחיות הנדרשת בתחום התעבורה. השאלות הקשורות בדיני התעבורה הן שאלות אמפיריות בעיקרן. בדיני תעבורה התוצאות הן מדידות; מספרי התאונות, מספרי ההרוגים והפצועים זמינים לכל.
משפטן שירצה לעסוק בדיני תעבורה, יצטרך לעסוק גם בחקר תאונות דרכים, במכשור האלקטרוני הזמין, בסטטיסטיקה ובשלל נושאים טכניים הכרוכים בכך. אלא שהחינוך המשפטי איננו עוסק בעניינים אלה, ומשפטנים אינם מוכשרים לכך.
בכל מקרה, ברור שהמצב הנוכחי אינו משביע-רצון ולכל הדעות אינו מספיק. האקדמיה כשלה בטיפולה בדיני התעבורה, והציבור כולו סובל מכך. אין אלא לקוות כי זו תתעשת - ויפה שעה אחת קודם.
