בקצה המרוץ בין שקד, בן גביר וסמוטריץ' עומד אדם אחד מודאג מאוד: בנימין נתניהו. צילום: נועם מוסקוביץ', דוברות הכנסת / עיבוד: טלי בוגדנובסקי
יועציה של יו"ר הרוח הציונית איילת שקד צופים בסקרים בתסכול. הרשימה לא עוברת את אחוז החסימה, אך מסקרי דעת הקהל שהם עורכים בולטים בבירור בין שניים לארבעה מנדטים שהצביעו בעבר לתקווה חדשה או לימינה - והם קהל היעד.
ניסיון העבר, הם אומרים, מלמד כי בכל הימין הדתי, קרי "הציונות הדתית", יש כ־11 מנדטים. יותר ממחצית מהם חונים אצל בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, אך יש עוד שני מנדטים שעזבו מימינה לליכוד - ומחכים להתייצבות הרשימה של שקד. אולי עם שמות חדשים ומסרים מחודשים, הם ימצאו בה מפלט. לכן, שקד מתכננת להכניס את הבית היהודי למקום השלישי ברשימה.
יו"ר הרשימה לא מסתפקת בסקרים. בחיוג המהיר שלה נמצאים כל מנהיגי הציונות הדתית. ברגע שיביעו בה ובהנדל תמיכה מוצהרת, כך היא מקווה, המפלגה תתייצב מעל לאחוז החסימה. בינתיים הם דוחפים אותה מאחורי הקלעים, אך מסרבים לצאת בפומבי לפני שתציג רשימה ותתייצב בסקרים. כל עוד הם לא יתגייסו, היא תתקשה לעבור את אחוז החסימה. הביצה והתרנגולת - גרסת ימינה המחודשת.
בסוף השבוע יצאה הרשימה בקמפיין שלטי חוצות מהסוג המורכב: "לא ניתן להם 61. ישראל בוחרת אחדות". כששאלתי לפשר המסר המורכב הציגו שוב את הפיצול של מצביעי הרוח הציונית: חלקם רל"ביסטים (רק לא ביבי) מובהקים, ואילו החלק השני לא מתנגד לנתניהו. המסר היחיד ש"טורגט" כמרצה את שני החלקים היה העדפת ממשלת אחדות, על פני ממשלת ימין צרה. למעשה, בזמן שביש עתיד וכחול לבן מתחמקים משאלת השאלות, בהנחה שנתניהו לא מגיע ליעד, "איך תקימו ממשלה בגוש שבו נמצאת גם הרשימה המשותפת ומגיע יחד ל־61 מנדטים?" שקד ויועז הנדל מניחים תוכנית פעולה.
השבוע הודיע יו"ר עוצמה יהודית בן גביר על ריצה עצמאית. על פי סקרי הליכוד הוא עובר את אחוז החסימה, בעוד שסמוטריץ' מתנדנד. גורם בכיר שנמצא מאחורי הקלעים של שדה הפוליטי בציונות הדתית מנתח את המצב. לדבריו, בכל אחד מארבעת הסבבים האחרונים עברו שתי מפלגות שהשלימו בקירוב ל־11 מנדטים, או שמפלגה אחת עברה והאחרת נשארה מתחת לאחוז החסימה. הפעם, ההימור דומה: אחת משלוש המפלגות, הציונות הדתית, עוצמה יהודית והרוח הציונית תעבור את אחוז החסימה, אחת בוודאות לא תעבור - והשלישית בסימן שאלה גדול. במצב הזה לשקד אין סיבה לפרוש עדיין, המרוץ עוד פתוח ובקצה יושב אדם אחד מודאג מאוד: בנימין נתניהו.
מבחן איזנקוט
ביום ראשון הציג יו"ר כחול לבן בני גנץ את הרכש החדש הנחשק ביותר בכל מערכת בחירות: הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט. בסוף השבוע כבר יצאו יחדיו שני הרמטכ"לים לשעבר לסבב גיוסים במעוזי ההצבעה של מפלגת העבודה: הקיבוצים. אך הקהל ששבע ממערכות בחירות ומשמות נוצצים לא התרגש. החיבור לא יצר מפץ, מנדטים לא עברו מצד לצד - ואיזנקוט הפך ממועמד מחוזר ל"רק" מספר שתיים של גנץ ברשימה הממלכתית. המסר נקלט במהירות במפלגות מסביב שחיפשו אף הן שם מכובד לחמישייה הפותחת.
סקרים שנערכו באשר לצירוף אבי ניסנקורן למפלגת העבודה או מרים פרץ ליש עתיד חזו את אותו הדבר: אין אף "סלב" שמביא איתו מנדטים. בעבודה חיפשו לאחד משני השיריונים של מרב מיכאלי פובליציסט בעל שיעור קומה מהשמאל, בדומה להתברגות בועז ביסמוט בליכוד. עם זאת, לא נמצא ולו אחד שנושא באמתחתו מצביעים. מן הצד השני, גם במפלגות שהציעו הצעות מרחיקות לכת לשמות בעלי ערך - אף אחד לא בא. כולם צופים לעבר מערכת בחירות שישית.
באגף הרכבת הרשימות, על פני כל המפה הפוליטית יעסקו בחודש הקרוב בהצגת הרשימה האולטימטיבית לבוחר. ביש עתיד צפויים להציג את הרשימה ב־12 בספטמבר, ימים ספורים לפני התייצבותם בפני יו"ר ועדת הבחירות המרכזית - כאשר לא צפויות אצלם הפתעות. "אמרו שאיזנקוט מביא איתו מנדטים - זה לא קרה. בסוף בוחרים ביבי או לפיד או בני", אמרו במפלגה שבה סירבו לקלוט גם את פליטי המפלגות שסומנו כבעייתיים, כמו שירלי פינטו מימינה או אלי אבידר. גם מתן כהנא, שהוכח כבעל ערך אלקטורלי וביקש להשתבץ בעשירייה הראשונה, סורב.
שמירה על אנשי הרשימה ועל המסר המרכזי של המפלגה קריטית יותר בעיני היו"ר יאיר לפיד, שהצליח איפה שנכשלו לפניו בהרכבת מפלגת מרכז ששורדת כבר עשור. הוא ראה איך כחול לבן התפרקה כשגנץ הפר את הבטחת הליבה שלו שלא לשבת עם נתניהו, ושילם בכך שכמעט לא עבר את אחוז החסימה. כמו כן, כתוצאה מהפרה שיטתית של הבטחות הבחירות שלה - ימינה של נפתלי בנט מתפזרת השבוע לחלקיקים. אם יש לקח אחד שמשותף לגנץ ולשקד, בהתחשב בכך שבנט כבר פרש, הוא השבת אמון הבוחרים דרך קיום הבטחות בחירות. המסר הערכי חשוב, אך יותר מזה חשובים הבוחרים שהביעו את דעתם באופן נחרץ על הפרת אמון במערכת הפוליטית.
מישהו אמר יוקר המחיה?
בעבודה מכוונים למצוקת יוקר המחיה עם מצע שעליו עובדים בכירים במפלגה. ביש עתיד שלחו השבוע את המצע לעדכון, בעיקר בנושאים הכלכליים - כולל לקחים רבים אחרי שנה במשרד הכלכלה. במפלגה דואגים להחתים על המצע כל אחד מחברי הרשימה, כך שלא יהיו להם הפתעות במליאה על ידי מורדים. הערות וטענות הם מוזמנים להשמיע עכשיו, או לעולם לא.
אפילו יו"ר ישראל ביתנו ושר האוצר אביגדור ליברמן הניח השבוע על השולחן מצע שעוסק ברובו בענייני ביטחון אישי ויציבות שלטונית, כשהרגל הכלכלית היא אחת מארבע בלבד. בהיעדר מפלגה כלכלית שעוברת את אחוז החסימה מעניין לראות מה עושים בש"ס, שהייתה הקרובה ביותר בשנים האחרונות למסרי יוקר המחיה. בראש הקמפיין של אריה דרעי עומד היועץ האסטרטגי ישראל בכר, ומי שפונה למגזר החרדי הוא איש הפרסום יענקי ביכלר.
עוד לפני נפילת הממשלה, הח"כים של ש"ס נכחו בוועדת הכספים ונשאו את דגל השכבות החלשות - כשבראשם הח"כים ינון אזולאי, משה ארבל ומיכאל מלכיאלי. קמפיין המפלגה מתגלגל כבר שבועות בנושאים האלו, ממחיר הלחם ועד לסרטון הטיקטוק הראשון שפרסם דרעי על עליית המחירים. כמו שהפגנות בלפור היו הרקע לנסיקת כחול לבן, כך מקווים בש"ס שעליית המחירים תעשה עבורם.
הפעם, אומרים מי שישבו לשיחות קמפיין עם דרעי - לא נראה שוב מסרים נוסח "ביבי צריך אריה חזק". לכאורה, בשנה האחרונה - בזמן שמשה גפני זיגזג עם התחייבויותיו לגוש - דרעי נותר יציב בנושא. כעת, ש"ס יכולה לפרוח על רקע השיח החברתי־כלכלי שעדיף לה על פני שיח ביטחוני, או כזה שנסוב סביב סוגיית נתניהו כן או לא.
בשבוע הקרוב תצטרף לש"ס, כאמור, גם העבודה עם מצע סוציאליסטי עם ניחוח של צדק חלוקתי, שבראש נבחריה עומדת נעמה לזימי. העבודה קיבלה השבוע דחיפה מכיוונו של ליברמן שמשחק על "טיקט" שר האוצר האחראי. "אין ספק שהעבודה זזה לכיוון צפון קוריאה", הודיע ליברמן, "אני מחבב את נעמה לזימי. שמעתי אותה בדיוני תקציב, אבל בינה לבין הבורגנות הקלאסית שהצביעה העבודה זה בטח חלום בלהות".