מכלית נפט איראנית. הסנקציות יוסרו? / צילום: Associated Press, Ernesto Vargas
נכון לכתיבת שורות אלה, חזרתה של איראן להסכם הגרעין טרם סוכמה אבל היא ממש ממש בדרך. משמעותו העיקרית של ההסכם היא הסרה של העיצומים נגד איראן, והפשרה של כספים איראניים הנמצאים במערב. ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט נקב במספר של רבע מיליארד דולר בתוך שנתיים. ראש הממשלה לפיד אמר השבוע כי "אם ייחתם הסכם להחזרתה של איראן להסכם הגרעין המקורי יהיה זה מתן פרס של 100 מיליארד דולר בשנה על כך שהפרו את כל התחייבויותיהם. כסף שילך לטרור".
הסכומים הללו מבוססים על הערכות שלפיהן איראן תחדש את היקפי מכירת הנפט מתקופת הסכם הגרעין, ואולי אף יותר בשל משבר האנרגיה העולמי, ובכך תוזיל את מחירו. אם תרצו, עוד סיבה מאוד משמעותית של המערב וארה"ב להחזרת איראן להסכם.
הייצוא האיראני גדל בתקופת ביידן
בשנים "הרזות" 2019־2020 ייצאה איראן רק כ־30 מיליון טון בשנה, רובם לסין שעקפה את העיצומים. ב־2021, שנתו הראשונה של ביידן, הפיקוח הוסר כמעט לחלוטין והייצוא האיראני גדל ל־55 מליון טון, ועימו ההכנסה שתפחה ל־55 מיליארד דולר. הדחיפה של איראן להסכם היא הסרה מלאה של העיצומים על ייצוא הנפט, וחזרה להיקף של לפני היציאה מהסכם הגרעין - 150־200 מיליון טון בשנה.
לפי מחירי הנפט הנוכחיים מדובר בתוספת של 100 מיליארד דולר לפחות בשנה, רק ממכירת נפט גולמי. לכך צריך להוסיף כמה עשרות מיליארדים המוקפאים בחשבונות מחוץ לאיראן. נתון חשוב נוסף הוא החזרת ההשקעות הבינלאומיות למדינה - חברות צרפתיות ממתינות לכך, ובהן ענקיות הרכב רנו וסיטרואן.
לפי הערכות גורמי מודיעין ישראליים, חלק מההכנסות הללו יגיעו למטרות התחזקות התעשיות הביטחוניות האיראניות, טילים מדוייקים, כלי טייס בלתי מאויישים, מערכות נשק מתקדמות וכמובן תמיכה רחבה יותר בארגוני הטרור האזוריים. אותנו מעניינים במיוחד הג'יהאד האיסלמי, החמאס והחיזבאללה - אלה יקבלו תוספות תקציביות וכלי נשק מתקדמים בהיקפים גדולים בהרבה מהעבר, כך מעריכים בישראל.
הטריגר הוא ישראל, אך המחאה היא נגד הרשות
בתחילת השבוע הפועלים הפלסטינים הפגינו בכמה מהמעברים. העילה הרשמית - העברת משכורות הפועלים דרך הבנקים באופן מסודר, ולא במזומן ביד כפי שהיה נהוג עד כה. הפועלים חוששים כי יילקחו מהם עמלות ומסים. בפועל, מחאה זו כוונה בעיקר לרשות הפלסטינית המעורבת, לטענתם, בתעשיית התיווך שנוטלת מרבים מהם 30%־40% מהכנסתם.
את המחאה (שאגב לא באמת הפכה לשביתה, רוב הפועלים נכנסו לעבודה עוד באותו יום) עודדה הפדרציה הכללית של האיגודים המקצועיים הפלסטינים וגם לא מעט ממעסיקי הפלסטינים בישראל לקחו בה חלק.
כאמור, הפועלים מכוונים בעיקר לרשות. כדי להבין זאת יש להסביר כיצד התעשייה עובדת - מאות קבלנים ומעסיקים ישראלים מקבלים היתרים להכניס פועלים פלסטינים, הרבה מעבר למה שהם זקוקים בפועל, ומוכרים אותם לקבלנים ומעסיקים אחרים. בתוך ההעסקה הסיבובית הזו קשורים גם מאכערים פלסטינים וישראלים שגובים בדרך עמלות, והכל על חשבונם של הפועלים.
כשליש לפחות מהפועלים הפלסטינים משלמים עמלות למאכערים בהיקף של 2,000־2,500 שקלים בחודש, תמורת התיווך שלהם בקבלת היתרי העבודה. כאן נכנסת האצבע המאשימה את הרשות הפלסטינית, שמצידה לא עושה דבר למנוע זאת. על פי הערכות, בשנת 2019 תעשייה זו גילגלה 1.2 מיליארד שקל, והכניסה רווח של 430 מיליון שקל.
כל הסכומים האלה עוברים לאור יום ובפומבי, ואפילו תוך פרסום עצמי של המאכערים ברשתות החברתיות. מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף רסאן עליאן, יישם בשנה שעברה רפורמה שמאפשרת לפועלים הפלסטינים בענף הבניין למצוא לעצמם מעסיק ישראלי, דרך אתר אינטרנט, כדי למנוע את הצורך בתיווך. אלא שהרפורמה הצליחה באופן חלקי בלבד, וחלק ניכר מהפועלים עדיין משלמים את התשלום החודשי למאכערים.
מדוע זה חשוב לישראל? כ־80 אלף פועלים פלסטינים עובדים בענף הבנייה בישראל, והיתר בחקלאות, בתעשייה ובשירותים. הם מהווים נדבך חשוב במיוחד לענפים אלה, ואפילו בתקופת הקורונה נמנעה ישראל מסגירת המעברים לפועלים, בשל חשיבותם הרבה.
סיבה אחת מספרית חשובה להבנת התנאים המאפשרים את עבודת המאכערים - משכורת חודשית ממוצעת של פועל פלסטיני מגיעה ל־6,500 ורבים מהפועלים, אלו המקצועיים בעבודות חשובות, מגיעים גם לעשרת אלפים ויותר. לשם השוואה, השכר הממוצע ברשות הפלסטינית כולה, לא בבניין אלא במשק כולו, מגיעה ל־2,500 שקלים. לכן, גם אם הפועלים בישראל ישלמו את הנתח הזה ממשכורתם, עדיין שכרם יהיה גבוה יותר מהשכר הממוצע ברשות הפלסטינית.
בשטח, הפועלים דווקא משתפים פעולה
המחאה של העובדים הפלסטינים עוררה תגובות רבות. ד"ר נסרי אבו ג'יש, שר העבודה הפלסטיני, הביע התנגדות. "ההחלטה הזאת הגיעה כתוצאה מניסיון להילחם בספסור באישורי העבודה. גורמים מתווכים לוקחים כשליש משכר הפועל בשביל לסדר לו אישור עבודה וזה פסול".
הוא אף הדגיש כי הרשות הפלסטינית לא הייתה חלק מההחלטה לעבור למשכורות בנקאיות. הדגשה זו הגיעה בעקבות חוסר האמון של הפועלים ברשות והחשש כי ייגבה מהם מס בדרך.
במהלך השבוע קיבלתי שיחות רבות מפועלים, קבלנים ישראלים ולוביסטים שניסו לשכנע כי מהפועלים ייגבה מס של 16% מהשכר. אלא שהנתון הזה התברר כפייק - מספר שנזרק על ידי מתנגדי המהלך - כנראה מהצד הישראלי. בדיקה של גלובס עם המתפ"ש, הבנקים הפלסטינים והרשות הפלסטינית העלתה כי מהכסף הזה לא ייגבה מס בדרך, וגם לא עמלה של הבנקים.
שר העבודה אבו ג'יש אמר בראיונות לכלי תקשורת פלסטיניים כי המהלך יתבצע ללא הטלת מסים מהצד הפלסטיני, בנוסף למימוש מלוא הזכויות של העובדים. הוא הזכיר את הנימוק כי הדרך הזו "תחשוף את המעסיק הישראלי, ואת תהליכי ההונאה נגד העובדים וניצולם".
בישראל מדגישים עוד כי מהלך המשכורות בבנקים מסייע בכמה וכמה תחומים נוספים - יכולת מעקב ופיקוח של רשויות המס בישראל על המשכורות, הקטנת הר המשומנים המצטבר בבנקים ברשות הפלסטינית והקטנת תופעת השב"חים הנכנסים באופן בלתי חוקי. הדבר יסייע מאוד במאבק בספסרי הפועלים המעבירים אותם בין קבלנים וגוזרים קופונים רבים.
הפועלים עצמם, למרות המחאה, דווקא שיתפו פעולה וכ־85% מבעלי ההיתרים כבר מסרו את מספרי חשבונות הבנק שלהם למתפ"ש ולמעסיקים, ושכר אוגוסט יועבר להם בדרך זו. היתר יאלצו לעשות כן, אחרת יפסידו את היתרי העבודה.