בית משפט / אילוסטרציה: Shutterstock, Morakot Kawinchan
תארו לכם ששכנה שלכם צעקה באמצע חדר המדרגות וטענה שתקפתם אותה, למרות שכלל לא נגעתם בה, וביקשה בקולי קולות מהשומעים כי יתקשרו למשטרה. לאחר מכן, השכנה הגישה תלונת שווא למשטרה בגין תקיפה שלא הייתה ולא נבראה. עם מציאות מסויטת נאלץ להתמודד אורן. כאשר הוא הגיש תביעה בגין הוצאת דיבתו והגשת תלונה כווזבת - הוא קיבל פיצוי בסך 3,000 שקל בלבד, בנימוק כי לאור העובדה שמדובר בסכסוך שכנים, פיצוי גבוה יותר עלול "להעמיק את הסכסוך עוד יותר ולעודד התדיינויות משפטיות רבות".
הרקע לסכסוך הוא טענת אורן כי השכנה מאכילה חתולים בבניין. בעקבות ויכוח שפרץ, היא לטענתו תקפה אותו תוך שהיא החלה לצעוק בבניין כי התובע תוקף אותה וביקשה כי תוזמן משטרה. בעקבות צעקותיה, הגיעו השכנים לזירת האירוע ולאחר שמסר להם כי הוא מתעד את הוויכוח באמצעות מצלמה, הניחו לו לנפשו. יומיים לאחר מכן, זומן לחקירה לאחר שהשכנה הגישה כנגדו תלונה במשטרה. אורן טען כי למזלו תיעד את הוויכוח, אחרת היה עשוי לאבד את מקור פרנסתו. לביסוס טענותיו, הציג אורן בפני בית המשפט את הסרטון המתעד את האירוע.
השכנה טענה להגנתה כי לא תקפה האת התובע אלא נאלצה לדחוף אותו כאקט של הגנה עצמית לאחר שהתקרב לגופה בצורה מאיימת וחשה בסכנה. הנתבעת טענה כי ביקשה משני אנשים שעמדו קרוב לאירוע שיזמינו משטרה. לאור האירוע האמור, ניגשה לתחנת המשטרה והגישה תלונה במשטרת ישראל. לטענתה, היו די ראיות כנגד התובע בקשר לתלונה האמורה אולם משטרת ישראל בחרה לגנוז את התיק מחוסר עניין לציבור.
התובע לא נצפה תוקף את הנתבעת
לאחר ניסיון גישור שלא צלח, הגיעו הצדדים לדיון הוכחות במסגרת הליך תביעה קטנה. הרשם אודי לכנר קיבל את התביעה אולם כאמור פסק סכום סמלי בלבד. בפסק הדין כתב לכנר כי "לאחר שצפיתי בסרטון, התרשמתי כי התובע מצלם את הנתבעת ומבקש ממנה שלא לשים אוכל לחתולים. לאחר מכן, התובע אומר לנתבעת: 'אל תיגעי בי' וחוזר על כך מספר פעמים. לפתע, צועקת הנתבעת: 'הצילו, הוא מרביץ לי, תזמינו משטרה, דחוף' תוך שנשמעים ברקע קולות של שכנים. לאחר מכן, הנתבעת אומרת לתובע: "אל תיגע בי, אל תיגע בי, אתה הרמת עליי יד". בהמשך, הנתבעת שוב צועקת: 'תזמינו משטרה, בבקשה, הוא מרביץ לי'".
לדברי לכנר, "לאורך כל הסרטון, התובע לא נצפה תוקף את הנתבעת. כמו כן, לא נצפו שכנים מנסים להפריד כוחות ולהגן על הנתבעת וכל אלו אינדיקציות לכך שהתובע לא תקף אותה וכי הנתבעת לא הייתה בסכנה ממשית לחייה כנטען בכתב ההגנה".
בהמשך פסק הדין נכתב כי "לא התרשמתי כי התובע תקף את הנתבעת ובכלל כי הנתבעת חשה בסכנה ממשית לחייה. הנתבעת לא הותקפה ואמרותיה כי התובע מרביץ תוך שהיא מבקשת מהשכנים להזמין משטרה נאמרו בחוסר תום לב ובאופן אשר עלול לבזות את התובע, ולעשותו למטרה, שנאה ובוז".
בנוגע לתלונתה במשטרה, נכתב בפסק הדין כי הסרטון שצורף לכתב התביעה מסביר הכל. הסרטון האמור מקעקע את גרסת הנתבעת. גרסת הנתבעת קרסה אל תוך עצמה. כפי שצוין לעיל, מהסרטון אין כל אינדיקציה לכך שהתובע תקף את הנתבעת ואין כל אינדיקציה לכך שהנתבעת חשה סכנה ממשית לחייה. התרשמתי כי הנתבעת החלה לצעוק לעזרה משום מקום וללא כל סיבה. הנתבעת לא גילתה סימני פחד ולא בכדי לא הייתה התערבות של השכנים ויותר מכך, לא בכדי הנתבעת בחרה להישאר במקום על מנת ולהמתין שהתובע ישוב כדי שתוכל להמשיך להאכיל את החתולים".
לדבריו, "לא רק שלא היה בסיס הן לקריאה לעזרת השכנים והן להגשת תלונת שווא במשטרה אלא שהנתבעת בעצמה לא האמינה באמתות תלונתה".
ביקש פיצוי בסך 34 אלף שקל, קיבל כעשירית
התובע ביקש פיצוי בסך 34 אלף שקל, הסכום המקסימלי במסגרת תביעה קטנה. אולם פסק הדין פסק לטובתו רק כעשירית מן הסכום. לכנר ציין כי "הנתבעת הגישה תלונת שווא במשטרה ביודעין כי אינה מאמינה לאמתות התלונה כמו גם שצעקה בבניין כי התובע תוקף אותה, דבר שהתברר בסרטון כלא נכון. יש ליתן להתנהלות זו משקל חמור" אולם כתב כי "מדובר בסכסוך שכנים בעצימות גבוהה ועל כן סבור אני כי קביעה של סכום פיצוי מופרז עשויה להעמיק את הסכסוך עוד יותר ולעודד התדיינויות משפטיות רבות".
נימוק נוסף ניתן להפחתת הסכום. "התובע הגיע אל הנתבעת וצילם אותה מאכילה חתולים. אני סבור כי היה באפשרות התובע לפתוח בערוץ הידברות עם הנתבעת בצורה יותר נעימה ואולי בתיווך של שכנים. אני סבור כי על התובע היה לנסות ולפתור את הסכסוך באמצעים אחרים ולפנות לרשויות המוסכמות על מנת למנוע מהנתבעת להאכיל חתולים בבניין ולא להתעמת עם הנתבעת בצורה ישירה שאינה תורמת. במקום זאת, הדיאלוג בין הצדדים התפתח לשיח לא נעים. בנוסף, יש לשים לב לכך כי מדובר בתלונה בודדה שנסגרה מיד לאחר שהתובע נחקר. על יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי ראוי להעמיד את סכום הפיצוי על סך של 3,000 שקל".
עוד חויבה הנתבעת ב-500 שקל הוצאות משפט.