שר האוצר אביגדור ליברמן / צילום: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"
שנת הלימודים נפתחה באופן חלק וללא השבתות, אבל הסכם שכר המורים החדש מוסיף להטריד את משרד האוצר. אחרי שהממשלה התחייבה לשלם למורים תוספות שכר בהיקף של 4.5 מיליארד שקל בשנה, עכשיו נדרשים פקידי האוצר למצוא מקור תקציבי למימון ההסכם.
תחילה אמר שר האוצר אביגדור ליברמן כי הכסף יגיע מקיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה, בהתאם לעמדת אנשי המקצוע. כעת הוא כבר נשמע פחות נחרץ וטוען כי הוא ישמח לנצל את עודפי התקציב שנצטברו לכיסוי התוספות למורים. אבל ליברמן הוא פוליטיקאי מיומן. לא בטוח האם הוא באמת ויתר על הקיצוץ - או שהוא פשוט מנסה להנמיך את להבות הביקורת.
■ שנת הלימודים תיפתח כסדרה: משרד האוצר, משרד החינוך והסתדרות המורים הגיעו להסכמות
■ המנצחת הגדולה והאכזבה מליברמן: הבשורה של ההסכם עם המורים | פרשנות
■ המאבק בין המורים למדינה הוכרע: האוצר התפשר, בעיות העומק לא נפתרו
■ המחסור במורים מורגש בכל הארץ, אך בגוש דן יותר
אחרי חתימת ההסכם מול הסתדרות המורים בשבוע שעבר הגיע ליברמן לאולפן חדשות 12, שם אמר באופן ברור: "אני חושב שיש מקום לקיצוץ כמקור העיקרי". לשאלה על החשש שהשרים האחרים יתנגדו לקיצוצים בתקופת הבחירות, השיב ליברמן בסרקזם: "כל השבוע שמעתי את כל השרים שדיברו על כמה חשוב לטפל במערכת החינוך, לדאוג למורים ולהעלות להם את השכר. כמעט לא נשאר שר אחד שלא עלה למתקפה, אז עכשיו הזמן לפרוע את הצ'ק".
שימוש בעודפי התקציב?
במפלגות האחרות לא בזבזו זמן ומיהרו לתקוף את ליברמן על הקיצוץ, שיבוא בין השאר על חשבון תקציבי הבריאות והרווחה. לא בטוח שזה גרם לשר האוצר לשנות את עמדתו, אבל כעת כבר מתבטאים בסביבתו במנגינה אחרת. בלשכתו מסבירים כי יהיה זה מצוין אם היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, תאשר לעשות שימוש בעודפי התקציב, שהגיעו ל-34 מיליארד שקל מתחילת שנת 2022, בעיקר כתוצאה מהגדלת הכנסות הממשלה ממסים.
ליברמן מבין היטב שכדי לעשות שימוש שכזה בעודפים צריך להגדיל את תקרת מסגרת ההוצאה של הממשלה, ולשם כבר כבר נדרש להכין תקציב מדינה חדש. אלא שלאור המצב הפוליטי, שנת 2023 תיפתח עם תקציב המשכי בלבד, שאינו משקף את הצורך בהגדלת תקציב החינוך. לכן, בלי קשר לתקופת הבחירות וממשלת המעבר, העודפים אינם זמינים לשימוש מיידי.
יתרה מכך, מהלך כזה יהיה מנוגד לעמדה המקצועית של הפקידות המקצועית באוצר, המבקשת לנתב את העודפים לכיסוי חובות המדינה - ובטח שלא לפרוץ מסגרות בזמן שתקציב חדש עדיין לא נראה באופק. מבחינת אנשי המקצוע, קיצוץ רוחבי שמתחלק בין משרדי הממשלה לפי גודלם - מה שמכונה "פלאט" - הוא הפתרון הברור והמובן מאליו.
נגרר לשיח פופוליסטי
יכול להיות שלליברמן היה נוח לגלגל את האחריות לפתחה של היועמ"שית. שהיא תצטרך להגיד לשרי הממשלה שאין אפשרות לעשות בעודפים, ולפיכך קיצוץ רוחבי הוא מהלך בלתי נמנע, במקום שליברמן יצטרך לחטוף את כל הביקורת בעצמו. כלל לא בטוח שליועמ"שית יש סמכות להכריע בעניין השימוש בעודפים, שהרי לא מדובר בשאלה של כלכלת בחירות אלא של מגבלת ההוצאה. בעשותו כך, ליברמן נגרר לשיח הפופוליסטי שנשמע באחרונה לגבי העודפים.
למשל, שר הבריאות ניצן הורוביץ מתח ביקורת אחרי החתימה על הסכם המורים וצייץ בטוויטר: "קיצוץ רוחבי בכל המשרדים (כדי לממן את הסכם המורים) הוא שם מכובס לפגיעה קשה ביותר בשירותי הבריאות, הרווחה, המשטרה… אבסורד אפילו להציע קיצוץ כזה, כשבאוצר הצטברו עודפים חסרי תקדים של עשרות מיליארדים. לשם מה צוברים את הכסף? מדוע לקצץ במערכות שגם ככה מתוחות עד הקצה? נתנגד לזה בכל תוקף".
ליברמן יכול היה לענות להורוביץ שלפי הכללים הפיסקאליים ניתן להשתמש בגידול בהכנסות רק לצורך הפחתת הכנסות אחרות (כמו למשל הורדת מס הבלו על הדלק) אבל לא להגדלת הוצאות הממשלה. אבל באמצע קמפיין בחירות, לאוזן הציבורית זה לא נשמע מספיק טוב. התחרות, כרגיל בזמנים כאלה, היא מי ייצא יותר "לארג'" עם הציבור, והיד הקמוצה המאפיינת את משרד האוצר לא משרתת את השר המבקש להגדיל את קהל המצביעים.