אביר קארה, חופש כלכלי, החיים עצמם, גלי צה"ל, 26.7.22 / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת
"למאפייה השכונתית בישראל אסור לייצר לחם… צריך (מבנה בגודל של) לפחות 300 מ"ר"
אביר קארה, חופש כלכלי, החיים עצמם, גלי צה"ל, 26.7.22
אביר קארה, שהכריז השבוע על הקמת מפלגה חדשה בשם "חופש כלכלי", עסק לא פעם במסגרת תפקידו כסגן שר בממשלה היוצאת במלחמה בתקנות ארכאיות. לאחרונה, בעת שנשאל על נושא הפיקוח על מחיר הלחם, הוא הזכיר כי גם בתחום הזה החוק מציב מכשולים מן הסוג הזה. "הפתרון היחיד (למחירי הלחם) הוא עוד ועוד תחרות", הוא אמר במהלך ראיון בגלי צה"ל. "אתם יודעים שבישראל לא באמת מייצרים לחם? כשאתם הולכים למאפייה השכונתית, תדעו שהיא לא מייצרת לחם, אסור בישראל. אתה צריך שיהיו לך לפחות 300 מ"ר כדי להיות מסוגל לייצר".
האם לפנינו מקרה נוסף שבו קארה מצביע על חוק מיושן שצריך לעבור מהעולם? מתברר שלא בדיוק. ביקשנו מסגן השר סימוכין לטענתו, והוא השיב לנו במענה מפורט כי "למעשה, הרגולציה הישראלית העלימה לחלוטין את המאפיות הפרטיות בגלל דרישות של חדרי אחסון, חדרי קירור, אגף שירותים, אגף חדרי רחיצה וניקיון ציוד, מקלחות עובדים, אולמות/חדרי ייצור, מחסנים לחומרי אריזה, מחסנים לחומרי עזר ומחסנים נפרדים לחומרי גלם. אם יש חלב, או אם נעשה שימוש באפייה בחלב, צריך טיפול בחדר נפרד". לדבריו, "לא ניתן לעמוד בדרישות אלה במאפייה בגודל של 50 מטרים".
אלא שכשבדקנו את הדברים, התגלה לנו שקארה יצא כאן לקרב מבלי לשים לב שהמלחמה כבר הסתיימה. מתברר כי במאי 2019 פרסם משרד הבריאות הנחיות חדשות בנושא, תחת הכותרת: "גמישות בדרישות ממאפיות וקונדיטוריות קטנות". ומה נקבע בהן? בין היתר שמאפייה או קונדיטוריה קטנה ומקומית ("בוטיק"), שמועסקים בה עד חמישה עובדים והיא מייצרת דברי מאפה בהיקף קטן, לא מחויבת ברוב ההגבלות שהזכיר קארה ומצויות בצווים המקוריים (ההגבלות כן חלות על מאפיות שמייצרות יותר מ-200 כיכרות לחם ביום ומעל 200 ק"ג של תוצרת מוגמרת אחרת).
כך, למשל, ההפרדה הפיזית שנדרשת ממאפיות ועסקי מזון אחרים בוטלה ברובה, והוחלפה ב"הפרדה בזמן". ניתנה גם האפשרות לעבוד בחלל אחד, ללא הפרדה למדורים, ובהנחיות צוין במפורש כי "אפשרי גם שטח חלל ייצור של 25-30 מ"ר". גם עניין החלב, שרלוונטי בעיקר לקונדיטוריות שעובדות עם קצפות, מוסים וקרמים, כבר אינו בתוקף, וכך גם לגבי חובות נוספות שהזכיר קארה כמו התקנת מקלחות לעובדים ועוד.
פנינו לקארה שוב עם הממצאים שבידינו, ומטעמו נמסרה לנו אותה תגובה בדיוק, בתוספת פסקה אחת: "אומנם פורסמו הקלות ב-2019 הניתנות למאפיות בייצור לחם, אך בשאר הייצור אין הקלות אלה. בנוסף, יש עוד דרישות רבות במהלך רישיון העסק (הליך מקדמי לרישיון יצרן) המוסיף דרישות רבות למבנה בנוסף לדרישות שירות מזון ארצי. מלבד הגודל, עוד לא דיברנו על העלויות: דרישות המבנה המחמירות מייצרות חסמי כניסה ליצרנים קטנים, מפחיתות את התחרות, את המגוון ואת האיכות ומעלות את המחירים לכולנו".
עם זאת, כזכור, דבריו של קארה בראיון עסקו רק בעניין ייצור הלחם. בדקנו גם עם מנכ"ל איגוד המסעדות, שי ברמן, האם מאז 2019 חל שינוי בנושא בשטח, והוא אישר לנו כי ההקלות אכן מורגשות ומסייעות לבעלי המאפיות הקטנות עליהם דיבר קארה. עם זאת, הוא הוסיף כי "עדיין יש כמה חסמים משמעותיים" בתחום.
בשורה התחתונה: דבריו של קארה לא נכונים ברובם. מאז 2019 המאפיות השכונתיות והקונדיטוריות הקטנות אליהן התייחס קארה בדבריו מוחרגות מרוב מוחלט של ההגבלות והתנאים שאותם הזכיר סגן השר בדבריו. עם זאת, מאפיות שמייצרות כמות מסוימת של מזון - מעל 200 כיכרות לחם ומעל 200 ק"ג של תוצרת מוגמרת אחרת ביום - כן מצויות תחת משטר רגולציה מחמיר יותר.
תחקיר: אורי כהן