אנדרטת לינקולן בוושינגטון הבירה, ארצות הברית / צילום: DAVID NNP
ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי משחק המלכות והמומחים הגדולים
בחודש מאי האחרון אנדרטת לינקולן בוושינגטון ציינה 100 שנה לחנוכתה. באנדרטה הלאומית יש פגם קל אחד: המילה "עתיד", בנאום ההשבעה השני, נחצבה בטעות כ-"Euture". הדעה הרווחת היא כי הפסל שחרט את המילים, ארנסט סי. ביירסטו, הרים בטעות את השבלונה של האות "e" במקום ה-"f". הוא ניסה לתקן את זה על ידי מילוי השורה התחתונה, אך קווי המתאר המוכתמים עדיין גלויים.
ביירסטו לא היה בשום אופן החרט הראשון שהסתמך על כוחם של חומרי מילוי. זה לא היה נדיר שגלפים מצריים עתיקים - שרובם היו אנאלפביתים - שיבשו את הכתובות שלהם. במוזיאון פן בפילדלפיה (המוזיאון לארכאולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת פנסילבניה) קבוע פסלו של רעמסס השני, הפרעה השלישי מהשושלת ה־19, שחי במהלך המאה ה־13 לפני הספירה. חלק מהכתובת על הפסל השתבש, והאמן ניסה להסתיר זאת עם מעט מילוי וצבע. אבל הזמן והבלאי העמיקו את הטעות, כזאת שאי אפשר לטעות לגביה.
סופרים מימי הביניים נודעו לשמצה בכך שהם תיקנו את כתבי היד המוארים שלהם, תוך שימוש במיני תחבולות צבע, כדי להסתיר את שגיאותיהם. אבל בכל הנוגע לטעויות גדולות - למשל, כששורה שלמה נשמטה - הנזירים ידעו להיות די יצירתיים. בספר התפילות "ספר השעות" מהמאה ה־13, שנמצא כיום במוזיאון וולטרס בבולטימור, נזיר אנגלי פתר את בעיית המשפט החסר על ידי כתיבתו בתחתית העמוד, וציור של סולם עם אדם עליו, מושך את המשפט בחבל, למקום שבו היה אמור להיות.
ייתכן שהביטוי "השטן נמצא בפרטים" נוצר בהשראת טיטיווילוס, שד שגיאות ההקלדה מימי הביניים. על פי המיתולוגיה הנוצרית, הוא היה אחד משבעת נסיכי הגיהנום ותפקידו היה לגלות את הטעויות של הנזירים הנוצריים ששקדו על העתקת ספרי הקודש. נזירים הוזהרו כי טיטיווילוס דואג שכל טעות נאספת ונרשמת, כך שניתן יהיה להחזיק אותה נגד העבריין ביום הדין.
נראה שלאזהרה הייתה השפעה מוגבלת בלבד. הסופר והמשורר האנגלי ג'פרי צ'וסר (מחבר היצירה "סיפורי קנטרברי") כעס כל כך על מעתיקו, אדם פינקהורסט, שהוא תקף אותו בפסוקים, והתלונן שעליו "לשפשף ולגרד: והכל בגלל רשלנותך ומעשה האונס שלך".
המעבר לדפוס לא הצליח לפתור את בעיית שגיאות ההקלדה. כשהמחזה "סימבלין" של שייקספיר הועבר לטקסט, שמה של הגיבורה שונה בטעות מאינוג'ן לאִימוֹגֶן, כפי שהיא מוכרת היום.
לשגיאות הקלדה קטנות יכולות להיות השלכות גדולות. תרגום הביבליה משנת 1631 נקרא בשם "תנ"ך הרשע". זאת על שום טעות הדפוס הנודעת: מדפיסי התרגום השאירו בטעות את ה"לא" בדיבר השביעי, ובכך הורו לנוצרים: "תנאף".
הופעתו של הדד־ליין במאה ה־19 הובילה לשגיאות הקלדה גדולות וקטנות, כמו גם לאלו המצערות והבלתי סבירות. בשנת 1838, הקוראים הבריטיים של מנצ'סטר גרדיאן התבשרו כי "סופרים" ולא "מתפרעים" גרמו נזק רב לרכוש במהלך מחאה ביורקשייר.
בעידן המחשבים, לשגיאת הקלדה אחת עלולה להיות השלכות קטסטרופליות. ב־22 ביולי 1962, הגשושית Mariner 1 של נאס"א, התפוצצה רק 293 שניות לאחר השיגור. התקלה זוהתה כשגיאת הזנה. מקף בודד הושאר בטעות באחד הקודים.
ההיסטוריה של שגיאת ההקלדה היא ההיסטוריה של האנושות בכתב קטן, תזכורת לכך שכולנו ניתנים למילוי.