ציונות 2.0: לצאת מתחושת קורבנות תמידית ולעבור לגישה יזמית
הכותב הוא יו"ר קרן ההשקעות 2 B.VC
הכנס שהפיקה ההסתדרות הציונית העולמית בבאזל, כמו גם ערב הגאלה שנערך במקום שבו נערך הקונגרס הציוני הראשון 125 שנה קודם לכן, מספק הזדמנות לדון במושג החמקמק הזה, ציונות, ובשאלה שהוצפה בכנס, לאן ממשיכה הציונות מכאן. איני יודע אם המארגנים כיוונו לכך, אך הכנס חיזק את עמדתי שהגיעה העת לטרנספורמציה בציונות. "פיבוט" בשפת היזמות והסטארט-אפים, שההסתדרות הציונית העולמית השכילה להבליט ולקשור למהלך הציוני בכנס זה. עלינו לעבור מ"ציונות מתגוננת" למה שאני מגדיר כציונות מבורכת (ברוח ספרו של הרב מרדכי בר אור "והיה ברכה").
יסודה של הציונות המתגוננת, זאת שהניעה את הרצל, לפחות בתחילת הדרך, הייתה לבנות בית ליהודים כדי לגונן על שלומם, כאומה וכיחידים. הרי בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו, ולמולם קמים מנהיגנו. עוד מהימים של אהוד בן גרא וגדעון, ועד להרצל וחבריו; בין אם מדובר בהכרזת המדינה בתש"ח, בהקמת הכור בדימונה, או בפיתוח כיפת ברזל.
קורבנות היא אנטי-יזמות
אולם, הציונות המתגוננת כרוכה בלא מעט חולשות וסכנות, ובמרכזן ההתאהבות במעמד הקורבן, עניין שבו פיתחנו מומחיות. הקורבן מקדיש את מרבית האנרגיה לטיפוח הקורבנות על חשבון היצירתיות. כשם שבקורבן אין את האנרגיות הנדרשות כדי להגשים את הייעוד שלו לולא היה קורבן, כך אנו, כעם, לא נממש את ייעודנו כל עוד נזדהה יתר על המידה עם הקורבן שבנו.
השיח הקורבני מייצר ציונות אתנוצנטרית ולעומתית שעסוקה מאוד במתן הסברים מאלפים על הגורמים להתפתחות האנטישמיות, אבל מוצלחת פחות ביכולתה להביט פנימה ולבצע בדק בית. ובדק בית הוא כלי הכרחי להתפתחותו של כל יזם ושל כל מיזם, וקריטריון הכרעה רב חשיבות בבחירה או בפסילה יזמים ומיזמים ע"י משקיעים.
מקורה של הציונות המבורכת הוא בבחירה של הסטארט-אפיסט הראשון בהיסטוריה, ואולי המוצלח מכולם, אברהם אבינו, לעשות רילוקיישן מארצו וממולדתו לארץ כנען. בניגוד להרצל, אברהם לא ברח מאויבים כדי לחפש מקלט במקום אחר. אברהם בחר לעשות רילוקיישן מתוך אמונה שאם יעשה כן, יתברכו בו כל משפחות האדמה. בראיה היסטורית, התגשמה אמונה זו במלואה. אברהם (בסיוע סטארט-אפיסטים רבים לאורך התנ"ך) חולל את מהפכת המונותיאיזם שעומדת בבסיסן של התרבות והחשיבה האנושית. בסיועם המסור של פאולוס, ובהמשך של מוחמד, עלה בידו להפיץ את עקרונות המונותאיזם בקרב העמים.
הציונות היא הסטארט-אפ המרגש ביותר בעידן המודרני. החזון השאפתני, האמונה בצדקת הדרך, מנהלים משובחים, ומיליונים של עובדים הנכונים, בדומה לאברהם, לעשות רילוקיישן למען הצלחת הסטארט-אפ מלמדים על העוצמה היזמית שבה התברכנו כעם. הפיבוט שאנחנו מוכרחים לעשות לעבר ציונות מבורכת אינו שינוי, כי אם גילוי. חשיפה של מה שתמיד עמד בבסיס הציונות המתגוננת: תשוקה וכמיהה נסתרת ועמוקה לציונות מבורכת. אל לנו להסתפק במקום תחת השמש, אלא להגשים פעם נוספת את הבטחתו של אלוהים לאברהם ולנביאי ישראל, ולשמש כשמש בעצמנו. רק כך נוכל לממש את הייעוד השמור לנו כאומה, שלעולם יהיה קשור לפיתרון אתגרי האנושות באמצעות חשיבה יצירתית.
כותרת הכנס בבאזל, "וזוהי רק ההתחלה", משקפת את ההבנה שאנו רחוקים מלהגשים את מהותו של החזון הציוני. הבטחתו של אלוהים לאברהם היא דוגמה להתייחסוויות תנ"כיות רבות הרומזות שאין כל הצדקה לקנא ביזמים בסיליקון־ואלי, או לחוש נחותים מול אלה שבנו פלטפורמות גלובליות גדולות כדוגמת פייסבוק וגוגל. בעוד שבחוף המערבי בונים פלטפורמות, מעל השבר הסורי אפריקני בונים ציוויליזציות.
לשפר את ההווה
125 היזמים והמיזמים שנבחרו בקפידה להשתתף בכנס מעוררים השראה ומחזקים את האמונה שבבנייה של הסדר העולמי החדש. איני מתעלם ממכלול האתגרים המשחרים לפתחנו, מבית ומחוץ. אבל דווקא משום כך, חשיבות ביסוסה של ציונות מבורכת גדולה מתמיד: יותר משאנחנו סטארט-אפ ניישן, או אימפקט (impact) ניישן, אנחנו פרפס (purpose) ניישן. התמקדות בפרפס שלנו לא רק תספק לנו חיים מלאי הגשמה ומשמעות. עם פרפס שכזה, אתגרינו, ולו הגדולים ביותר, נצבעים באור אחר, ונראים קטנים ופתירים יותר. אני מאמין שמרביתם יתאדו אל מול הפוטנציאל המגולם בציונות המבורכת ובאחדות הנדרשת להגשמתה.
