פַּחְזָנִית היא מאפה קטן חלול מבצק, ממולא בקרם קצפת או במילוי אחר. כיצד נוצרה המילה ומדוע נגזרה מן השורש פח"ז, הנושא מעיקרו משמעויות שליליות, כגון קלות דעת, פזיזות ואף הפקרות?
נראה שהתשובה לשאלה זו טמונה בלשון הגרמנית. השם המקביל לפחזנית בגרמנית הוא Windbeutel, שפירושו המילולי הוא 'שקית רוח', כלומר שקית ממולאת אוויר. מילה זו אינה מציינת רק את המאפה אלא משמשת גם לציון אדם - 'קל דעת', 'ריק ופוחז', 'רברבן'.
במילונים מתחילת המאה העשרים עומדת כנגד המילה הגרמנית Windbeutel (בכתיב עברי ווינדבייטעל) לציון אדם המילה 'פחזן'. כך במילון של יהודה גרזובסקי (גור) משנת 1900, וכך במילון גרמני-עברי מאת משה מַרגל משנת 1906, שבו מוצעות ארבע חלופות למילה הגרמנית: טַיְסָן, פַּחְזָן, שַׁחֲצָן, שַׁקְרָן.
הזיקה בין ריקוּת לפחזוּת כתכונות של בני אדם עולה במקרא, בתיאור שכיריו של אבימלך מלך שכם: "אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים" (שופטים ט, ד).
סביר אפוא שלנגד עיניהם של קובעי המונח פַּחְזָנִית במילון למונחי מטבח של ועד הלשון העברית (תרצ"ח, 1938) עמד הערך Windbeutel במילונים אלו והחלופה העברית פַּחְזָן, והיא שהולידה את הרעיון לכנות את המאפה בעברית בצורת הנקבה פחזנית - על דרך שמות מאכלים כמו לחמנית וסופגנית (המוכרות כיום יותר בסיומת ־ִיָּה: לחמנייה וסופגנייה).
