בית משפט / צילום: Shutterstock, New Africa
בית המשפט המחוזי בירושלים פסל בורר עליו הסכימו הצדדים בהסכם המייסדים להקמת חברה, שתפעל ליזום פרויקט מגורים בשכונת גילה בירושלים; זאת לאחר שהתגלה כי הוא מחזיק בעקיפין במניות החברה שבלב המחלוקת וממשיך לקיים מערכת יחסים מקצועית הדוקה עם חלק מבעלי המניות, זאת מעבר להיותו עורך הדין של החברה שניסח את הסכם המייסדים בו נקבעה זהות הבורר.
תחילתו של הסיפור בקבוצת אנשים שחברה יחד להקמת חברת "רינת מבואות ירושלים" לשם הקמת המיזם הנד"לני. במסגרת הסכם המייסדים נקבע כי במקרה של מחלוקות ימונה עורך הדין של חברת רינת והפרויקט, שגם כתב את הסכם המייסדים, עו"ד דורון לנגה. בעל המניות המרכזי, דוד פרידמן, בעל השליטה בחברת עידית ייזום והשקעות, יזם את העסקה לטענתו ולווה על-ידי עו"ד לנגה.
לימים נוצרה מחלוקת בין ארבעה בעלי מניות בני משפחה לבין פרידמן. לטענתם, הם ביקשו לקבל מידע מפרידמן אודות החברה, אך לא נענו. הארבעה ביקשו, באמצעות עורכי הדין דניאל לסרי והראל ליבוביץ' ממשרד גורניצקי, לפסול את לנגה, בטענה כי הוא מצוי בניגוד עניינים.
בעלי המניות ידעו מראש כי לנגה ניסח את הסכם המייסדים שמינה אותו לבורר, ייצג בעבר את פרידמן ומונה לשמש כעורך הדין של החברה שנוסדה בהסכם. הם גם ידעו שיש לו עניין אישי בפעילות החברה בשל אופן קביעת שכרו - בדרך של מתן זכות לקבלת דירות.
לטענתם, בהמשך הם גילו כי עו"ד לנדה ממשיך לייצג את פרידמן בעניינים שאינם קשורים לפרויקט. זאת לצד העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי עו"ד לנגה הוא בעליה של חברת ל.מ.ד.י. המחזיקה ב-28% ממניות חברת ס.א.פ.י, שהיא עצמה בעלת מניות בחברת רינת שבלב המחלוקת. מכאן שעו"ד לנגה הוא גם בעל מניות בחברת רינת.
השופטת עינת אבמן-מולר קיבלה את הבקשה ופסלה את עו"ד לנגה מלשמש כבורר. "בורר שיש לו עניין בתוצאות הבוררות", קבעה, ולכן הוא לא מתאים לכהן כבורר. "היותו של עורך הדין בעל מניות בחברת רינת, באמצעות חברת ס.א.פ.י שבבעלותו, מייצר לו אינטרס כלכלי אישי שאף חורג מהאינטרס שיש לו בפעילות החברה לאור מנגנון קביעת שכרו בהסכם".
השופטת קיבלה את הבקשה לפסול את עו"ד לנגה והורתה על מינוי בורר אחר. השופטת הבהירה כי אין בהחלטה כדי להטיל דופי בעו"ד לנגה. "אין באמור כדי להטיל, חלילה, דופי בעו"ד לנגה או כדי להטיל ספק ביכולתו לנהל הליך בוררות במקצועיות ובהגינות. אלא שכידוע, כללי הפסלות צופים פני עתיד ונועדו למנוע את הרע בטרם יארע. לפיכך אוסרים הם על עצם ההימצאות במצב בו קיים ניגוד אינטרסים שעשוי להשפיע על תוצאות הדיון (גם שלא במודע), מבלי שיש צורך להוכיח קיומה של השפעה בפועל".
לנגה טען בהליך כי מינויו כבורר נעשה בשל רצונם של הצדדים שכל מחלוקת ביניהם תוכרע בתוך החברה ובמהירות, כדי שלא לפגוע בפעילות החברה וקידום הפרויקט. בנוסף נטען כי כל הצדדים הסכימו שישמש כבורר, למרות שידעו על העניין האישי שלו בפעילות החברה, ולו בשל האופן בו נקבע שכרו - בדרך של מתן זכות לקבלת דירות בפרויקט שעתיד לקום, זאת באופן שיותר לו אינטרס בפעילות החברה.
עוד קבעה השופטת כי אם עו"ד לנגה התכוון להמשיך ולייצג חלק מהצדדים לאחר החתימה על ההסכם, ראוי שהדברים יהיו ברורים בהסכם על זהותו של הבורר. "כחלק מחובת הגילוי היה מקום לחשוף בפני הצדדים את מכלול הקשרים הקיימים והצפויים וטיבם, לרבות האינטרסים האישיים, ולאפשר להם להחליט, כשמלוא המידע בידם, האם הם בוחרים למנות את עורך הדין לתפקיד בורר".
סיבה נוספת לקבלת הבקשה הייתה העיתוי בו הוגשה - לפני שהחלה הבוררות, ולא בשלב מתקדם של ההליך או לאחר מתן פסק בוררות.
עו"ד דורון לנגה מסר בתגובה: "כוונת הצדדים הייתה שאם וכאשר תהיה מחלוקת, היא תתברר בתוך החברה. חבל שהסכמה זו לא יושמה".
ת"א 17670-08-21