הפגנות בחברה הערבית במחאה על האלימות ומחדלי הממשלה בטיפול בה / צילום: דוברות הרשימה המשותפת
קראתי בצער את טורו של עמיתי, מוחמד מג'אדלה שכותרתו "החברה הערבית מדממת, והדרג המדיני מסרב לקבל החלטות".
הטור האשים כי משטרת ישראל מתנערת מאחריותה לפשיעה בחברה הערבית, לאחר שתדרכה כי הקורבנות שנרצחו בשבוע החולף היו חלק ממעגל הפשיעה בחברה. "אל תתבלבלו, זה לא דיווח תמים, המטרה היא התנערות מאחריות", טען מג'אדלה.
לטענת מג'אדלה, "הדרך היחידה לעשות שינוי אמיתי היא בשיתוף-פעולה של כל רשויות החוק - ממס הכנסה ועד לצבא, שבסיסיו מספקים את רוב כלי הנשק שמוברחים לתוך החברה הערבית".
מג'אדלה אף מטיל חלק מהאחריות על הדרג המדיני וטוען כי קיים קשר בין מצוקה כלכלית לפשיעה: "מרבית הסכסוכים שמובילים למקרי רצח קשורים למצוקה כלכלית, שמפנה אנשים לשוק האפור. זה לא קורה במקרה. שני הבנקים המובילים בחברה הערבית - הפועלים ולאומי - מפלים במתן הלוואות והנגשה למידע ושירותים".
בהקשר הזה מעניין להשוות בין החברה הערבית והחרדית. הרי החברה החרדית סובלת ממצוקה כלכלית לא פחות המן החברה הערבי, ואף על-פי כן תרבות הרצח וארגוני הפשע בחברה הזו איננה קיימת. במקום שוק אפור ושחור של ארגוני פשע רצחניים, יש גמ"חים על גבי גמ"חים בחברה החרדית שמעניקים הלוואות ללא ריבית ותרומות בסכום כולל של מיליארדי שקלים בשנה. כמובן שגם שם יש בעיות, וגם גמ"חים בחברה החרדית עלולים להיות כר לפשיעה ולהלבנת הון. אולם צריך להסתכל על המכלול. ובכלל, מי קבע את המשוואה של עוני = ארגוני פשיעה, חיסולים ורציחות?
כפי שצוין בדוח של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיעור המשפחות הערביות מתחת לקו העוני הגיע ב-2018 ל-45.3%. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי לשנת 2019, שיעור העוני במשפחות החרדיות הגיע ל-44%.
גם הטענה שמופיעה בהמשך טורו בנוגע למצוקת הדיור איננה מקבלת חיזוק בנתונים רשמיים: בשנים 2004-2017 נרשמה באוכלוסייה הערבית ירידה קטנה יחסית בשיעור בעלי הדירות, מ-91.9% ל-90.3%. באוכלוסייה היהודית, שיעור המשפחות שבבעלותן דירה או בית עמד על 74% בשנת 2019. כלומר, לפי אותו מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיעור הדירות בבעלות בחברה הערבית אף גבוה מזה של החברה היהודית. וכל זה בשעה שדווקא בחברה החרדית נרשמה בשנים 2006-2020 ירידה בשיעור בעלי הדירות - מ-79% ל75%.
הפסיקו להתעלם מהנתונים
ניתן לדבר על חוסר האכיפה של עבירות תכנון ובנייה בחברה הערבית. ניתן לדבר על המדיניות שמעניקה קרקעות לבדואים בנגב, להם ולכל צאצאיהם. אבל העיקרון ברור. מי שרוצה לתלות את הפשיעה בבנק הפועלים, במצוקת הדיור או בעוני החברה הערבית - פשוט מתעלם מן הנתונים.
מתברר כי ניתן להיות חברה ענייה ואף מופלית ועם מצוקת דיור חריפה וקשה, ועדיין שיעור הפשיעה, כל שכן המאורגנת, יהיה אפסי.
מי שמיהר לשתף את טורו של מג'אדלה הוא חבר הכנסת אחמד טיבי, וגם מכך אי-אפשר להתעלם, כמו גם מהעובדה שלטיבי ולחבריו ברשימה המשותפת יש חלק דרמטי בפשיעה. הלאומנות הערבית, הבוז למשטרת ישראל, פעולות ההשחרה העקביות וארוכות-השנים ביחס למדינת ישראל וביחס למשטרתה מושרשות היטב בחברה הערבית. טיבי מדבר נגד המשטרה מדי שבוע. האם הוא קרא לאזרחים ערבים להצטרף לשורות המשטרה כדי למגר את הפשיעה? אני לא מדבר על "שירות אזרחי" שהס מלהזכיר אותו בפני טיבי, אלא על עבודה בשכר.
מתי טיבי קרא לאחרונה, בתוך שלל פרסומיו הבלתי נגמרים נגד המשטרה, לערביי ישראל לשתף פעולה עם המשטרה? כזכור, רק לאחרונה טיבי עצמו תועד כאשר סיכל פעולת אכיפה משטרתית ואיפשר לצעיר ערבי לברוח מן השוטרים. חברו לרשימה, עופר כסיף, תועד מכה בפניו שוטר. לפני פחות מחצי שנה, ראש הרשימה שלו, איימן עודה, תקף בסרטון את השוטרים הערבים ואמר על רקע שער שכם בזמן מתיחות ביטחונית חמורה: "אני שולח מסר הומניטרי ופטריוטי לכל בני עמנו, שעמדתנו היא עם העם הפלסטיני שנאבק על חירותו. אני קורא לכל מי שהצטרף להניח את הנשק מול הצבא ולחזור לבני העם המקוריים שלו, שנאבקים להסרת העוול - סיום הכיבוש".
המשטרה אכן לא עושה די, אך השינוי צריך להגיע מתוך החברה הערבית
אני מסכים עם מג'אדלה שהמשטרה לא עושה די. אולם בניגוד לאיום חיצוני - כאשר מדובר על איום פנימי, אי-אפשר לנצח אותו ללא שיתוף-פעולה של האוכלוסייה עצמה. בהקשר זה, להבדיל, שווה לזכור את הפרות תקנות הקורונה הממוסדות בחברה החרדית. המשטרה לא בנויה ולא יכולה להתמודד עם חוסר ציות המוני וממוסד. אם חברה מחליטה שתפילות בבתי כנסת ולימוד בתלמודי תורה יותר חשובים מהתקנות שאוסרות על כך, לא יעזרו גם אלף שוטרים שיסתובבו בתוך העיר.
השינוי צריך להתחולל בראש ובראשונה בתוך החברה הערבית. אדם שמתלונן למשטרה על אירוע אלימות, צריך להיות מתויג כגיבור. סוד ידוע הוא שבחברה הערבית כמעט ואין תלונות, גם על אירועים חמורים של רצח. עדים רבים לרצח, אך לא יימצא האדם האחד שיעז להתלונן במשטרה ולהעיד על כך בבית המשפט. ומן הצד השני, בכירים בארגוני פשע יכולים להתקבל בכבוד רב בחתונות של החברה הערבית, במקום להתרחק מהם ולהרחיק מהם. את מעגל הקסמים הזה צריך לשבור. בראש ובראשונה החברה הערבית עצמה צריכה להחליט שמה שהיה, הוא לא מה שיהיה.
יש צורך להפריד בין המחלוקות האידאולוגיות עם הממשלה ועל זהותה של המדינה לבין הצורך לנהל כאן חיי חוק וסדר נורמטיביים. פוליטית, המצב המדמם הזה נוח לפוליטיקאים ונוח לארגוני הפשיעה. אך הוא רע ומר לחברה הערבית עצמה, ובמוקדם או במאוחר גם לחברה היהודית כי מעגלי הפשע לא ייוותרו לנצח בתוך ד' אמות החברה הערבית.
לפני מספר שבועות התקיים אירוע סיור והרצאה לשוטרים במסגד ברהט, על-מנת שהשוטרים יכירו טוב יותר את האסלאם ואת החברה הערבית-מוסלמית. אירוע זה יצר סערה בחברה הערבית. המופתי, ד"ר משהור פואז, צוטט ב-ynet כך: "יש שיטענו שמותר ללא-מוסלמים להיכנס למסגד כל עוד זה אושר על-ידי מוסלמים. זה לא נכון, כי כניסת משטרה למסגד היא חילול הקודש. איפה האינטרס הדתי בהכנסת משטרה למסגד? אני חושש שזה יחזור על עצמו - ודורש ממי שאישר זאת להתנצל בפני כל המוסלמים ולהתחייב שהדבר לא יחזור על עצמו".
באותם ימים הצטלם מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי בביקור בישיבה בחברה החרדית, לכבוד פתיחת חודש אלול. דוברות המשטרה דבררה את האירוע ושיגרה תמונות וסרטונים מהאירוע.
המשטרה לא עושה די כאמור, יש המון מה לשפר. במובן מסוים, אולי המשטרה הרימה ידיים. אולם צריך להבין ולהפנים שאי-אפשר לעזור למי שלא רוצה שיעזרו לו. ולצערי הרב, החברה הערבית לא החליטה שהיא רוצה באמת עזרה.
בסיום הטור שלו כתב מג'אדלה "ולבסוף, אין מנוס מלקיחת אחריות גם ע"י החברה הערבית עצמה. אלימות שנובעת מתופעות חברתיות פסולות היא באחריות מובילי דעת קהל, אנשי דת ומנהיגים מקומיים. אך אין בזה כדי לפטור מאחריות את המשטרה. את האצבע המאשימה יש להפנות למדיניות ממשלות ישראל, במיוחד זו הכלכלית, שהובילה ליצירת משק בתוך משק ומדינה בתוך מדינה".
עוד נטילת אחריות כזו ואבדנו.