שר המשפטים גדעון סער / צילום: מארק ישראל סלם, "ג'רוזלם פוסט"
תיק המשפטים, מאז ימי ציפי לבני ובמיוחד מאז איילת שקד, הפך להיות אחד התיקים הנחשקים אצל כל המפלגות, ואצל חברי הכנסת בפרט. הפוליטיקאים הבינו שלמרות שלא מדובר במשרד ביצועי כמו משרד הפנים לדוגמה, יש לתפקיד כוח רב. ההליכים הפליליים נגד בנימין נתניהו העצימו עשרות מונים את העניין בתיק.
אכיפת החוק מנוהלת על־ידי משרד ממשלתי נוסף, אולם רוב הציבור לא יודע שהשר הממונה עליו משמש כמעט על תקן עציץ. המשרד לביטחון פנים אחראי על המשטרה, על השב"ס ועל גופים נוספים. אולם הם פועלים עצמאית, כשגם חלוקת התקציב הפנימי נעשית ללא מעורבות השר. בפועל, השר אחראי על מינוי המפכ"ל ונציב שב"ס, ובזאת פחות או יותר נגמרת הסמכות המהותית שלו. לאחר שמינה אותם, נותר לו לקוות לטוב, להתראיין לכלי התקשורת ולאשר את קידום הקצינים הבכירים שמציע המפכ"ל. לא פלא שהמשרד גמר לא מעט קריירות של פוליטיקאים. אפס סמכות, 100% אשמה.
חזרה למשרד המשפטים. גם במשרד זה יכולת השר להשפיע על המדיניות היא מוגבלת. הדרך הטובה לעשות זאת היא באמצעות מינוי בכירים. אומנם רוב המינויים אינם בסמכות ישירה שלו, אולם מנכ"ל המשרד - שממונה כמשרת אמון, יושב בוועדות האיתור ומייצג גם את האינטרסים של השר.
השופט שהמליץ על תשעה מועמדים
דא עקא, שר המשפטים גדעון סער אייש כמעט את כל המינויים לשנים הקרובות, והשאיר לשר המשפטים הבא רשימת שיבוצים מלאה. לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה סער בחר את גלי בהרב־מיארה. לתפקיד פרקליט המדינה הוא בחר את עמית איסמן, שכבר הומלץ עוד קודם לכן על־ידי ועדת האיתור בתקופת ממשלת נתניהו־גנץ.
אבל סער לא עצר במינוי הבכירים הללו. סער מינה את הסנגורית הציבורית הארצית ענת מיסד־כנען. הוא גם מינה חמישה מתוך שבעת המשנים ליועצת המשפטית לממשלה: גיל לימון לתפקיד המשנה המינהלי, אביטל סומפולינסקי לתפקיד המשנה החוקתי, כרמית יוליס למשנה אזרחי, שרון אפק למשנה ראש מערך הייעוץ וד"ר גיל־עד נועם לתפקיד משנה בינלאומי.
אם כבר מזכירים את מינויי המשנים, הרי סיפור מתוך החדר הסגור בו ועדת האיתור דנה במינוי משנה ליועמ"ש חוקתי־ציבורי. היועמ"ש דאז, אביחי מנדלבליט, עמד בראש ועדת האיתור ורצה למנות את עו"ד דני חורין מתוך מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. מנכ"ל משרד המשפטים ערן דוידי רצה למנות את אביטל סומפולינסקי מהייעוץ המשפטי של הכנסת. מבחינת סער ודוידי, סומפולינסקי שמרנית יותר מחורין, ולכן הם רצו אותה.
מנדלבליט התעקש על דני חורין, ולדברי נוכחים בחדר, האירוע הגיע לפיצוץ. מנדלבליט אמר: "יהרגו אותי במשרד אם אמנה עוד משנה מחוץ למחלקת ייעוץ וחקיקה". אין ספק, טיעון ענייני מאוד. סער סירב להתקפל וטען כי אם סומפולינסקי קיבלה את הציון הכי גבוה, יש לבחור בה. מנדלבליט, שחשש מההמון הזועם, החליט להשאיר את תפוח האדמה הלוהט הזה ליועמ"ש שיבוא אחריו, וכך מונתה לבסוף סומפולינסקי. יש לציין כי סומפולינסקי עבדה במשך עשור במחלקת בג"צים.
פרט אנקדוטי נוסף: לתפקיד התמודדו 11 מועמדים. אחד משופטי העליון בדימוס כתב המלצה ללא פחות מ־9 מהם. אין לי אלא לקוות שחברי ועדות האיתור מתייחסים להמלצות באותה רמת רצינות שהממליצים מתייחסים להמלצות של עצמם.
מעל 20 מינויי בכירים של סער
חזרה למינויים. בשנה החולפת הצליח סער באפקטיביות למנות למעלה מעשרים בכירים, ביניהם ראש הרשות לאיסור הלבנת הון, האפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים הרשמי, נציב תלונות הציבור על מייצגי ציבור בערכאות אשר ייכנס לתפקידו בינואר 2023, מנהל בתי הדין הדרוזיים, מנהל בתי הדין השרעיים ועוד.
למעשה, גם אם הממשלה הבאה בדרך נס תמלא את ימיה, עדיין יהיו לשר המשפטים הבא רק שלושה מינויים לאייש: משנה ליועמ"ש כלכלי, משנה ליועמ"ש פלילי ורשם הפטנטים. מלבד זאת, כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, מונו ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. המינויים הבאים צפויים להתרחש לקראת נובמבר 2023, אז תפרושנה נשיאת העליון אסתר חיות וחברתה השופטת ענת ברון.
מה תכלול רפורמת המשפט של הליכוד?
אין ספק כי תיק המשפטים יהיה הטבעת הנחשקת במשא־ומתן הקואליציוני. בהיעדר מינויים, השר יצטרך לקדם מדיניות בדרכים אחרות, חקיקה וחקיקת משנה. אולם לא ברור מה המדיניות של כמעט כל המפלגות בנושא.
בוועידת המשפט שהתקיימה החודש, ראש הממשלה יאיר לפיד אמר: "יש מקום לרפורמות במערכת המשפט. הרפורמה הזו צריכה להיות זהירה, חכמה, יסודית, אחראית ורצינית. היא צריכה להתבצע בדיאלוג בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת". הרבה סופרלטיבים - רק פרט אחד חסר: תוכן.
מן הצד הליכודי, המצב לא יותר טוב. במשך דקות שנדמו כשעות, ניסו אסף ליברמן וקלמן ליבסקינד לחלץ מבועז ביסמוט מהליכוד מהן הרפורמות שיקדם הליכוד בכל הנוגע למערכת המשפט - אך תשובה כלשהי לא הגיעה, מלבד סיסמאות לא ברורות. גם נתניהו עצמו, כשנשאל לפני מספר ימים ב"ועידת כיכר השבת" על־ידי ישי כהן, מה הליכוד מתכנן, ענה את התשובה הבאה: "אין לי כוונה לפטר אף אחד. אני הולך לעשות דברים, או בוא נגיד: לבקש להקים מסגרת מסודרת שתבחן את הדברים בצורה אחראית".
אז שמענו מנתניהו שהוא לא הולך לפטר את היועמ"שית, אבל מה כן? ובכן, הוא יבקש להקים מסגרת מסודרת שתבחן את הדברים בצורה אחראית. אנחנו ברצף של מערכות בחירות בו מערכת המשפט תופסת את מלוא תשומת־הלב. במשך שנים לא מבוטלות זועקים על מערכת המשפט ועל תחלואיה, אבל כאשר שואלים את ראש הליכוד מה הוא מתכנן לעשות בנדון, הוא נותן תשובה של הקמת מסגרת מסודרת שתבחן את הדברים בצורה אחראית. כמעט מכמיר לב.
במאי 2016 פרסם עמית סגל בחשבון הטוויטר שלו ציוץ שלא נס ליחו גם 6 שנים לאחר מכן: "בבסיס כל המשברים עומדת העובדה שהימין מגיע לשלטון בלי מדיניות, חוץ מהתקרבנות אין קץ ושלילת השמאל. כשאין מה למכור, עסוקים כל הזמן בשיפוץ החנות".
לא נותר לי אלא לאחל שיפוץ נעים לכולם.