כסף שעבר לילדים לרכישת דירה: מתנה או הלוואה? / צילום: Shutterstock, Andrii Yalanskyi
הכותבת היא ממשרד גינדי כספי ושות'. המאמר נכתב בסיועו של יוסף מינץ.
באילו מקרים כסף שהועבר על-ידי הורים לצורך רכישת דירה נחשב כמתנה, ובאילו מקרים כהלוואה? כאשר הורים מעבירים כסף לילדיהם, קיימת חזקה פסיקתית שעסקינן במתנה, והנטל מוטל עליהם להוכיח אחרת. ככל שההורה לא הוכיח כי העביר את הכספים במסגרת הלוואה, הרי שכספו שהועבר נחשב כמתנה לכל דבר ועניין.
■ ארבעה חדרים עם נוף לים: הדר מוכתר מחזיקה דירה בבעלותה
■ מתנה או רישום פיקטיבי? רשות המסים פתחה בבדיקת הדירה של הדר מוכתר
עובדות המקרה: בני זוג קיבלו מהורי הבעל סכום כסף לצורך רכישת דירה. הזוג חתם על הסכם ממון, שבמסגרתו הוסכם כי הבית יירשם על הבעל בלבד. בנוסף, בני הזוג סיכמו כי סכום ההלוואה, בסך 3.5 מיליון שקל, יחזור להורים או לבעל, והיתרה תחולק בין בני הזוג. בהמשך, ולאחר שהורי הבעל העבירו סכומי כסף נוספים בהיקף נכבד (שהסתכמו יחד עם ההלוואה בכ־6 מיליון שקל), יחסי הזוג עלו על שרטון, ומשכך החליטו להיפרד.
לאחר הפרידה הגישה האישה תביעה לחלוקת רכוש, בין היתר על הדירה, שכן לטענתה הם קיימו חיים משותפים; ואילו הורי הבעל הגישו תביעה בגין הכספים הנוספים שהעבירו, מעבר לסכום של 3.5 מיליון שקל אשר עוגנו בהסכם הממון, אשר לטענתם ניתנו לזוג כהלוואה נוספת.
זמן מה לאחר שהעבירו הורי הבעל את כספי ההלוואה הנוספת, חתם הבעל בלבד על הסכם הלוואה עם הוריו, במסגרתו התחייב הבעל למשכן את זכויותיו בבית המגורים להוריו במשכנתה ראשונה ללא הגבלה בסכום. המחלוקת בענייננו נוגעת, בין היתר, לאופן סיווג הסכומים שנתנו הורי הבעל לזוג מעבר ל־3.5 מיליון שקל: האם מדובר במתנה או בהלוואה נוספת שנתנו הורי הבעל לבני הזוג שעל האישה להחזיר.
לטענת הורי הבעל, הסכום כולו היה הלוואה ולא מתנה, וכראיה לכך נחתם הסכם הלוואה. ולמרות שהסכם זה נחתם על-ידי הבעל בלבד, אך ברי כי הוא חל על שניהם, והוא נחתם עמו רק מפני שהיה הבעלים הרשום בטאבו של הדירה. לטענתם, למרות שמתן ההלוואות הנוספות שניתנו לזוג לא עוגנו בכתב - אין ספק מבחינתם כי מדובר בהלוואה.
מנגד, האישה טענה כי הסכם ההלוואה אינו אמיתי, אלא נעשה לצורך ההליך המשפטי. האישה טענה כי הכספים ניתנו על-ידי הורי הבעל כמתנה, ולא כהלוואה. בנוסף, לטענתה, הכספים הנוספים הועברו מחשבון משפחתי משותף, שהבעל כלול בו, וכן מחברה שהבעל מחזיק במניותיה. משכך מדובר בכספים שהועברו מהבעל ולא מהוריו.
ההחלטה: כאמור לעיל, קיימת חזקה פסיקתית שכסף שהועבר מהורים הוא מתנה, והנטל להוכיח אחרת מונח על כתפי ההורים. נפסק כי היות שהורי הבעל לא הצליחו להוכיח אחרת, הרי שמדובר במתנה.
פרשנות: בהתאם לפסיקה, כוונתו של הנותן נבחנת בשעת המעשה ולא בדיעבד. על כוונתם של הורי הבעל ניתן ללמוד מהשוני בהתנהגותם טרם העברת הסכום בגובה 3.5 מיליון שקל, ובהתנהגותם טרם העברת סכום הכספים הנוסף.
בהעברה הראשונה של הכסף הורי הבעל דאגו להסדיר היטב את מתן הכספים כהלוואה, ואילו בהעברה הנוספת הם לא דאגו לכך. מעבר לכך, בהעברת הכספים הנוספת הורי הבעל אף לא וידאו כי האישה מסכימה, או אפילו יודעת, על הכספים שניתנו על-ידם כהלוואה. זאת ועוד, לעומת הסכום הראשוני, סכום הכסף השני הועבר בפעימות, והיה ניכר כי הם תומכים בזוג כלכלית ולא נותנים לבני הזוג הלוואה. ניכר כי לאחר שהורי הבעל הבינו שהזוג עתיד להתגרש, הם ניסו להפוך את מתן המתנה להלוואה כדי לזכות בהחזרה של הכספים שהועברו.
תלהמ (ת"א) 12994-09-18