בכלי מדידה כגון סרגל או מְשׂוּרָה (כלי למדידת נוזלים) מסומנים קווים דקים במרחקים קבועים זה מזה. קווים אלו מכונים שְׁנָתוֹת.
המילה שְׁנָתוֹת מתועדת בספרות חז"ל, ותמיד ברבים, למשל: "רבי אליעזר בר צדוק אומר: שנתות היו בהִין (בכלי ששיעורו הין, מידת נפח קדומה) - עד כאן לפר, עד כאן לאיל, עד כאן לכבש" (משנה מנחות ט, ב).
לפיכך את צורת היחיד שלה אפשר רק לשחזר. במילונים מתחילת המאה העשרים הוצעה צורת היחיד שְׁנָת, ואולם במילון למונחי הטכניקה של ועד הלשון משנת תש"ו (1946) ובכרך האחרון של מילון בן־יהודה משנת 1959 צורת היחיד היא שֶׁנֶת - וזו הצורה התקנית גם בימינו.
היו שהציעו לקשור את המילה שְׁנָתוֹת לשורש העברי שנ"ן ולמילה שֵׁן, אך מקובל יותר לראות בה שאילה מן המילה האכדית šimtu או šindu שפירושה סימן או סימון.
לצורות אכדיות כאלה מקבילה בדרך כלל מילה עברית במשקל סגולי, ולכן השחזור של צורת היחיד שֶׁנֶת נראה המתאים ביותר. את הצמד שֶׁנֶת-שְׁנָתוֹת אפשר להשוות לצמדים דֶּלֶת-דְּלָתוֹת, קֶשֶׁת-קְשָׁתוֹת. ונעיר כי כמו מילים אלו גם המילה שֶׁנֶת היא ממין נקבה.