מהפכת האייג'־טק / איור: Shutterstock
בשקט בשקט הפך תחום האייג'-טק, טכנולוגיה לאנשים מבוגרים, לאחד החמים בתעשייה הרפואית. יש בכך היגיון רב: ההשקעה בטיפול רפואי בשלוש שנות החיים האחרונות (שעבור 73% בני המזל שבינינו מגיעות אחרי גיל 65) היא כ־20% מכלל ההשקעה ברפואה לאורך החיים. בכלל, העשורים האחרונים של חיים ארוכים דורשים לרוב טיפול רפואי אינטנסיבי יותר והשקעה כספית גדולה יותר.
שיעור המבוגרים ההולך וגדל מאיים להתפתח למשבר של ממש בכלכלות העולם המפותח. כבר היום קשה לומר שכל המבוגרים מקבלים טיפול מיטבי. אבל כמו כל משבר, יש בו גם הזדמנות. הפוטנציאל לחיסכון דווקא בעזרת טיפול מוצלח יותר באוכלוסיית הקשישים נראה עצום. לא רק הממשלה, אלא הכיס הפרטי מוכן שלם סכומים גבוהים כדי להבטיח לעצמו ולמשפחתו איכות חיים טובה בשנים האחרונות.
בני ה-65 פלוס עצמם עברו שינוי בדפוסי השימוש בטכנולוגיה. כפי שאמר לנו לפני כשנה עמית הראל, שותף בחברת הייעוץ דלויט, הקורונה שכלאה את המבוגרים בבית הפכה אותם למומחים לוואטסאפ, נטפליקס וזום. סקטור הבריאות הדיגיטלית יכול להשתמש ביכולות החדשות הללו של המבוגרים כדי להטמיע פתרונות חדשניים בתחום הרפואה המונעת, לדוגמה. הזכרנו אז גם את הפוטנציאל הגדול של מוסדות הדיור המוגן כמרכזים שבתוכם יצמח עולם האייג'־טק החדש. שם יתבצעו איסוף מידע, פיילוטים ואפילו ייזום חדשנות. היום, כבר יש בישראל כמה מוסדות שמיישמים את הרעיונות האלה בפועל.
להיערך ל־1.5 מיליון קשישים
גורמים מוסדיים המטפלים בקהל מבוגר נחלקים לכמה סוגים: קופות ובתי החולים, מערך הסיעוד והרווחה בבית הלקוח, דיור מוגן למבוגרים עצמאיים, ודיור סיעודי הכולל טיפול רפואי (בתי אבות).
בדרך כלל, מוסדות גריאטריים הקשורים למרכזים רפואיים נמצאים בפריפריה של פעילותם. רשת בית בלב של מכבי, שמפעילה גם דיור מוגן וגם דיור לקשישים במצב סיעודי, פועלת לשנות זאת. אפשר ללמוד על הפוקוס שמכבי שמה על התחום מהמינויים שעשתה לאחרונה: המנכ"לית גלית קאופמן שימשה עד לאחרונה כראש מחוז צפון של מכבי, וכמשנה למנכ"לית מונתה ד"ר ענת עקה זוהר, שהייתה עד לאחרונה ראש אגף מידע ובריאות דיגיטלית במכבי. פרופ' גליה רהב, המוכרת כראש המחלקה הזיהומית בתל השומר ואחת הרופאות הבולטות בתקופת הקורונה, מונתה לרופאה הראשית של הארגון.
"ב-2035 יהיו בישראל 1.5 מיליון קשישים. אנחנו חייבים להיערך לזה", אומרת עקה זוהר. "לשנות את התפיסה לגבי הגריאטריה בישראל ולגבש תוכנית לאומית להזדקנות האוכלוסייה. אנחנו מוצאים אוכלוסייה גדולה של מבוגרים שאין מי שיכול לסעוד אותה. פשוט אין".
עבודת מחקר של הארגונים "שיתופים" וציונות 2000", שנועדה לבחון את החוסן של הטיפול בקשישים במגפת הקורונה, הגיעה לאותה מסקנה מוכרת: נקודת התורפה היא כוח האדם, שאינו מתוגמל ואינו מוערך מספיק, נשחק בגלל המחסור ואז פורש בגלל השחיקה, מה שמחייב גיוס של כוח אדם לא איכותי ולא מחויב. הבעיות הללו אינן ייחודיות לישראל.
לשתף את המידע ממוסדות גריאטריים
עקה זוהר מעוניינת להציף את הנושא גם באמצעות יצירת סטנדרטים לטיפול גריאטרי, שיחייבו השקעה כספית של גורמים פרטיים ומוסדות ממשלתיים. "כשיזמתי את תוכנית מדדי האיכות לבתי חולים כסמנכ"לית איכות במשרד הבריאות, בנינו גם מדדי איכות לרפואה הגריאטרית, שלא היו קיימים עד אז. התחלנו במדדים מאוד נמוכים, כדי שבתי החולים הגריאטריים יתרגלו לעמוד בהם. אבל הכוונה לא הייתה שהמדדים יישארו ברמה הזאת. הם כרגע מושכים את התחום כלפי מטה. אני חושבת שהמדדים הללו, שאני פיתחתי, כבר לא רלוונטיים".
בעיניה, מדדים שאפתניים יותר ילכו יד ביד עם חדשנות טכנולוגית. "עד היום, לאקדמיה ולחברות הבריאות הדיגיטלית היה קשה להכניס חדשנות ומחקר לגריאטריה. המידע לא היה מסודר". הבעיה לא הייתה בחוסר נכונות של המוסדות הרפואיים. "הטכנולוגיה לניהול המידע לא הייתה קיימת". קשה היה לאחד בין רשומות רפואיות, לבנות מאגרי מידע אמינים וגדולים. היום היכולות הללו נמצאות, היא אומרת.
כעת היא מתכננת לעשות מהלך חצי־חתרני: להציע את המידע של רשת בית בלב לאקוסיסטם של החדשנות הרפואית, בלי כוונה להרוויח עליו. "לפני כמה שנים מוסדות וארגונים בתחום הבריאות הבינו שהמידע הוא אוצר מבחינה כלכלית, שזה כוח וכסף. המידע באמת מושך חדשנות לתוך בתי החולים ולקופות החולים". אבל, היא אומרת, זה לא צריך להיעשות בצורת דמי שימוש.
"לסטארט־אפים יש היום ברירות גם במקומות אחרים, ויש פה סיכון גם לבריחת מוחות, וגם מאבדים יתרון אפשרי, שהמוצרים שישתמשו בהם בעתיד אצלנו באמת יפותחו עבור החולים שלנו. אנחנו עומדים להקים חממה שהיא אופן דאטה. התשלום שנגבה יהיה מחיר עלות, לעומת אלפי עד מאות אלפי שקלים שנגבים על ידי חלק מהארגונים אחרים, מסטארט־אפים שחלקם בכלל עוד לא גייסו כסף".
המטרה של כל העיסוק הזה במידע, היא להגיע בסופו של דבר לתהליכי חיזוי ומניעה, שיוכלו לבסוף להוזיל את עלויות הבריאות בשנים מתקדמות בלי לפגוע באיכות הטיפול, ואולי אפילו להפך.
"במכבי בנינו בתקופת הקורונה מודלים לחיזוי הידרדרות כלייתית של חולי סוכרת", מספרת עקה זוהר. "הצלחנו למנוע ממטופלים לאבד את הכליות שלהם". חולי כליות שמטופלים בדיאליזה או זקוקים להשתלה הם בין החולים הקשים ביותר והיקרים ביותר למערכת הבריאות, והפוטנציאל לחיסכון הוא עצום. חולים מבוגרים מאופיינים בדרך כלל בשתיים או שלוש מחלות כרוניות כאלה.
בימים אלה מקימה רשת בית בלב חממה טכנולוגית שתשתף פעולה עם חברות בתחום החדשנות הרפואית. "החברות יוכלו לקבל בטא סייט, להתנסות עם הטכנולוגיה שלהם באתרים שלנו. יהיו כמה חברות שהחממה תבחר להשקיע בהן".
הדיירים עוזרים לחברות לדייק את המוצר
במגדלי הים התיכון, חברה בורסאית בשווי של כ־1.7 מיליארד שקל המתמחה בהקמה ובניהול של מתחמי דיור מוגן (ללא מוסדות סיעודיים), פועלת קרן הון סיכון המתמחה באייג'-טק. עד היום היא ביצעה שש השקעות, בחברות בשלבי פיתוח מוקדמים. לדברי יעל בנבנישתי, מנכ"לית הקרן "אנחנו לא מוסד רפואי ולכן אין לנו מאגרי מידע לגבי הדיירים, אבל אנחנו חולקים מהידע והמומחיות שלנו גם עם חברות שאיננו משקיעים בהן אבל נראות לנו ראויות. אנחנו מאפשרים לצוותים של החברות לקיים שיחות עם הדיירים שלנו ולבצע מחקר איכותני".
המפגש בין החברות לדיירים תורם לחברות, אך מבחינת בנבנישתי, הוא תורם לא פחות לדיירים. "אנחנו רוצים שהדיירים יתנו את האינפוט שלהם ויעזרו לדייק את המוצר, כדי שבאמת יוכלו להשתמש בו".
חיישנים שדורשים שיפור בניבוי
בין תחומי האייג'־טק, עקה זוהר ובנבנישתי נותנות עדיפות ל"עולם הבית", כלומר לכל קשת השירותים שניתנים בבית הקשיש: ממניעת הידרדרותו הרפואית, דרך שיקום ועד טיפול במחלות זיהומיות או סרטן בבית. ולבסוף גם הוספיס בית.
"רק 7% מהמבוגרים חיים בדיור מוגן או במוסדות גריאטריים", אומרת בנבנישתי. "אנחנו עוזרים לסטארט־אפים לחקור את הקשר בין בריאות, חברה ונפש. כל מוצר שנועד לקהל המבוגר שנמצא בבית, גם אם זה מוצר רפואי למחלה כרונית, צריך להביא בחשבון מה קורה איתם מבחינת תעסוקה, מבחינת בדידות, מבחינת תזונה". לכן מגדלי הים התיכון משקיעה למשל במוצרים שמאפשרים טיול וירטואלי מהבית או הקראת ספר לנכד באופן מקוון.
האפשרות להישאר לגור בבית תלויה במידה רבה בטכנולוגיות ניטור יעילות. החיישנים עצמם כבר קיימים ואפילו הוטמעו במערכות השגחה על קשישים בבית ובמתחמי דיור מוגן. "יש כבר חיישנים על הכול", אומרת עקה זוהר. "על מראות, על מכשירי חשמל חכמים, מדבקות על הגב או על הרגל. אפשר לנתח כל תנועה ובעיקר התנהגות".
אבל, היא אומרת, "החסמים של פתרונות הניטור הם רכיבי החיזוי. אנחנו רוצים שתגיע התראה על הידרדרות לפני שמתחיל הנזק, אבל ללא התראות שווא. הפתרונות האלה חייבים להיות מפותחים קודם כול אצלנו, במוסדות הסיעודיים ובדיור המוגן. במוסדות הללו, הרופאים נמצאים בסביבה ויכולים להגיע מהר לאמת את ההתראה, עד שנוכל לסמוך עליה. רק כך התחום הזה יוכל להתפתח".
בנבנישתי אומרת שלעולם לא תהיה מערכת ניטור ביתי אחת ויחידה לכל המטופלים. "יש כאלה שייהנו ממכשיר שדורש יותר תיעוד אקטיבי ואחרים שלא יוכלו להשתמש בו. מכשיר אחד נועד לילדים שרוצים לדעת מה נשמע אצל ההורים היחסית עצמאיים שלהם, ואחר לגמרי למנוע אסונות במוסד סיעודי. יש גם שאלה גדולה של מי נותן את המענה להתראה. אנשים רוצים לקנות פתרון, לא טכנולוגיה, ולמשל דיירי דיור מוגן בעצם מנוהלים בריאותית על ידי קופת החולים. אז מי רוכש את המוצר, מי מקבל את ההתראה ומי צריך לענות לה?".
לכאורה, השארת המטופלים בבית היא אינטרס הפוך מזה של מוסדות הדיור המוגן והמוסדות הסיעודיים. אולם ברור שזה הדבר הנכון מבחינה רפואית, והמוסדות האלה מקווים שהם יהיו הגורם שינהל את מערך התמיכה בבית, ואחר כך יקבלו את המטופלים, כאשר השהייה בבית כבר לא תהיה אפשרית.
מי ישלם על מוצרים להפגת הבדידות
מי שמתמחה כבר היום בטיפול בבית היא חברת דנאל, שביצעה אתמול הנפקה מוצלחת וגייסה 133 מיליון שקל. החברה נסחרת היום לפי שווי של 2.1 מיליארד שקל. מנכ"ל דנאל סיעוד, דרור פלנבאום, שומר את פעילות החדשנות בבית, כלומר רוב הפיתוח הטכנולוגי של החברה הוא עצמאי.
דנאל הטמיעה מערכות של חברת סיילספורס, ופיתחה עליהן בעצמה פלטפורמות שבעזרתן נציגיה מדווחים על מצב הקשיש אחרי כל ביקור בבית, וכך מפעילים באופן מיידי את בני המשפחה של המטופל, את קופת החולים או את גורמי הרווחה, בהתאם לצורך. פלטפורמה אחרת שפותחה באופן עצמאי נועדה להכשרה מקוונת של כח אדם.
את המידע שנאסף במערכות הללו דנאל כרגע אינה ח ולקת באופן שבו עקה זוהר מקווה לעשות. "יש פה מגבלות קשות של פרטיות מידע. אני כן יכול לעבד את המידע ולחלוק תובנות או מגמות", אומר פלנבאום.
"אני יושב עם המון חברות, ואני בטוח שיהיו בסוף פריצות דרך נהדרות. בינתיים, לא ראיתי משהו שבאמת נראה לי יוצא דופן. למשל בתחום הבדידות, אנחנו מאוד זקוקים למוצרים מפיגי בדידות לרווחת המטופלים. אבל מהו המודל העסקי עבור הסטארט־אפ? ראינו ניסיונות לשווק שירותים או מוצרים אחרים על הפלטפורמה, אבל זה לא תפס ולא יתפוס לדעתי. יש פה פער מהותי". אף שברור כי הפגת בדידות עוזרת למבוגרים להישאר חיוניים, מתפקדים ובבית, לא נמצא כרגע מי שישלם על כך.
עקה זוהר מאמינה שהמערכת בסופו של דבר תמצא את הדרך לשלם על מוצרים להפגת הבדידות. בנבנישתי מספרת שבחנה כמה רובוטים להפגת בדידות בקרב הדיירים במגדלי הים התיכון אבל עוד לא נמצא הרובוט שבאמת נותן למבוגרים פונקציונליות שמצדיקה מבחינתם את ההתעסקות.
"ראיתי בכנסים רובוטים חדשניים שאני מאמינה שכן נותנים מענה. הם חמודים, חמימים ורכים, מזהים את הבעלים שלהם, אבל לא מנסים ליצור תקשורת, ולא מנסים 'לעבוד עליך' שמדובר ביצור חי. רק נותנים תחושה שאתה לא לבד".
מבוגרים תחילה, כל האחרים אחר כך
לצד מוצרים להפגת הבדידות, עקה זוהר מצביעה על הצורך הבוער בטכנולוגיות לייעול כוח האדם שגם ישפרו את הטיפול. "הריבוע של לחסוך כוח אדם, להקל עליו, לחסוך בכסף ולשפר את הטיפול - זה החלום שלנו. למשל עכשיו אנחנו עושים ניסוי בחיישן שיודע להזעיק עזרה כשהמטופל רטוב. כך הטיפול מהיר יותר ולכן טוב יותר, ומנגד וחוסך למטפלים את הצורך לבדוק.
"פתרונות שיקום לבית, הכוללים רכיב מקוון שיאפשר להנחות את השיקום מתוך בית החולים, הם הכרחיים היום. אי אפשר להמשיך לגרור את הקשישים לשיקום. גם תחום ההידרותרפיה הוא לא מספיק מפותח. אני רוצה לראות כמעט את כל פתרונות השיקום של היבשה גם בתוך המים. אפשר לעשות כל כך הרבה יותר כשמנטרלים חלק מכוח המשיכה".
תחום נוסף שדורש התייחסות הוא אינטגרציית המידע סביב החולה. "צריך לתכלל את המידע בין כל בני המשפחה והגורמים המטפלים", אומרת עקה זוהר. "אנחנו צריכים להבין מי בתוך המערכת מגיב לכל התראה ולחזק את הקשר בין רופא המשפחה לרופאים המקצועיים, ולהבין מתי ואיך כל אחד מהם מוסר ומקבל את המקל. זה אחד הדברים הראשונים באג'נדה שלנו - לחבר את כל ערוצי המידע לאחד. כך גם המטופל עצמו יקבל מעין 'מפת דרכים'. הוא יידע מה השלבים הבאים בטיפול בו".
החזון הזה מתחיל מטיפול במבוגרים, אבל לא בהכרח יישאר שם. "ברגע שנטמיע את הטכנולוגיות הללו, אני בטוחה שכל מכבי תאמץ אותן", אומרת עקה זוהר. "התחושה שלי היא שכשהייתי במכבי, כבר בישלנו את התוכנית שלנו עד הסוף אבל חברות הטכנולוגיה עוד לא היו שם. היום הן הגיעו, ואין לי ספק שאנחנו לפני מהפכה. הגריאטריה מובילה את המהפכה, כי היא משאבת הכסף".