הכותב הוא מנכ"ל חברת הייעוץ הכלכלי־שיווקי צ'מנסקי בן שחר ושות'
העבודה ההיברידית, שמשלבת בין המשרד לבין הבית, החלה בתקופת הקורונה וממשיכה להתקיים גם "בחיים הרגילים". כ־17% מ־3.8 מיליון המועסקים במשק עובדים גם מהבית (650 אלף מועסקים), בממוצע של 2.4 ימים בשבוע. כלומר, בכל יום כ־300 אלף מועסקים מעבירים את הביקושים שלהם מסביבת מקום העבודה לסביבת הבית, אל עסקים חדשים ופעילויות שנפתחים ונהנים מתזוזת השוק.
כאן נציג את העובדות, המגמות והתחזיות ביחס להיקף שוק העבודה מהבית, את גודלו של כוח הקנייה החודשי שהועתק לסביבת הבית ואת ההזדמנויות שמעבר זה מחולל.
עידן ה"חי־טק"
בתקופת הקורונה בחנו בחברת צ'מנסקי בן שחר ושות' את התופעות המתרחשות והצפויות בשוק התעסוקה בכלל, והמשרדים בפרט. חזינו שאחרי הקורונה ייווצר עולם עבודה חדש שניתן לכנות "חי־טק", ובו נחיה במקום שבו אנחנו עובדים, ונעבוד במקום שיש בו חיים.
כמו כן, חזינו שתיווצר עירוניות חדשה, וביקושים למוצרים חדשים במיקומים שונים מהקיים עד אז. בין היתר, נוצר עירוב שימושים דירתי - סטודיו, לופט, קליניקה, חדרים להשכרה ויחידות משולבות. פוטנציאל הביקוש שחזינו אז עמד על כ־40% מהעובדים אשר יכולים לעבוד מהבית, ובפועל צפינו ש־20%-10% גם יממשו זאת.
במקביל סברנו שכל הרעיון והקונספט של משרד כמקום מפגש, נטוורקינג ואינטראקציות בין אנשים ימשיך להתקיים, משום שהאדם הינו חיה חברתית (הצעירים חזרו מהר יותר לשגרה), וההפריה והחדשנות נוצרות בעשייה ביחד.
התייצבות העבודה מהבית
במאי ובאוקטובר 2021 ערכנו שני סקרים, שמהם עלה כי מבין המועסקים באותה תקופה, 52%-46% עובדים רק מהמשרד, 21%-18% עובדים בצורה היברידית וכ־6% עובדים רק מהבית. משמע, עובדי המשרדים הרגילים חזרו מהר יותר לשגרה שלפני הקורונה, בעוד עובדי ההייטק והמגזר העסקי־פיננסי והצעירים בכלל שינו את הרגליהם, ופיצלו את מקום עבודתם בין הבית, המשרד ומקום נוסף שלישי - כמו חללי עבודה משותפים שבצמיחה, שלוחת משרדים רחוקה ועוד.
בישראל יש היום למעלה מ־1.5 מיליון בני אדם המועסקים במשרדים "רגילים", מה שניתן להגדיר כ"יושבי כיסא מול שולחן". מספטמבר 2020 החלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לאמוד את היקף העבודה מהבית. האומדן הינו לעבודה מהבית בכל היקף שהוא, ללא הבחנה.
שיעור העובדים מהבית מתוך סך המועסקים הרלוונטיים עמד בשיא משבר הקורונה על 40%-35%. היקף העבודה מהבית ירד עם התמתנות משבר הקורונה עד לשפל של 18% בלבד ביוני 2021. ואולם, לאחר מכן חלה עלייה והתייצבות בתקופת הפוסט־קורונה, וכעת מדובר בכ־25%.
כאמור, כיום היקף העבודה מהבית הוא בממוצע כ־2.4 ימים בשבוע למועסק, ונמצא במגמת ירידה לעומת כ־3 בשיא משבר הקורונה. ברם, הירידה קטנה יחסית ומעידה על יציבות המגמה. העבודה מהבית מתקיימת במרבית ענפי המשק הרלוונטיים, ומתאפשרת גם במגזר הציבורי (המעסיק הגדול ביותר במשק) שהינו שמרני יחסית בכל הנוגע לתנאי העסקה. לפיכך, מוערך שהעבודה מהבית הינה עובדה קיימת, והיא איתנו כאן להישאר.
כ־650 אלף מועסקים עובדים מהבית ובאופן היברידי, והם מחוללים כ־1.5 מיליון ימי עבודה מהבית בשבוע (עיבוד לנתוני הלמ"ס). כאמור, בכל רגע נתון כ־300 אלף מועסקים עברו לעבוד מהבית ו/או במקום היברידי. כלומר, בכל יום עבודה הם מהווים בממוצע 8% ממספר המועסקים הכללי במשק.
בעולם מדובר בתופעה עוצמתית יותר מאשר בישראל. לדוגמה, בניו יורק ולונדון חזרו פחות מ־45% מהעובדים לעבודה במשרדים, מה שהוביל לכך שמאות אלפי מ"ר מוסבים ממשרדים למגורים. האם תופעה זו צפויה גם בישראל?
רשימת המבוקשים
העבודה ההיברידית מייצרת הזדמנויות רבות לרשתות קמעונאיות ולפעילויות אחרות. הנה כמה מהן:
הסעדה ומשלוחים - המרה של משלוחים למשרד שבבית, כתחליף לשליח אל המשרד. גודל השוק היומי למשלוחים אל המועסקים בבית נאמד בכ־10 מיליון שקל ליום לפחות, כ־250 מיליון שקל בחודש (נגזר מאומדן של 75% הנהנים מהטבה של סיבוס, והכפלה במחיר ממוצע לארוחה).
מחד, הדבר מגדיל את הביקושים למסעדות ולעסקים הממוקמים בשכונות, ומאידך, מקטין את הביקושים לעסקים בסביבת המשרדים. במקביל, חל גידול בכמות העסקים שמייצרים אוכל ביתי וכן מעדניות בשכונות ובמרכזי הערים.
בהכרח, הצמיחה נובעת מהביקוש של המועסקים המתגוררים בסמוך, וגם מהגידול ברמת החיים. כתוצאה מכך, חל גידול מהותי בפעילות שוק המשלוחים, כאשר השליחים נדרשים לפזר את הארוחות במרחקים גדולים יותר, ולא בריכוז של מועסקים.
מזון וסופרמרקט - נרשם גידול בהוצאה החודשית של משק הבית, כנגזר מהשהות הנוספת בבית. בנוסף, קיימת הזדמנות לחנויות הסופרמרקט בשכונות להגדיל את מגוון האוכל המוכן עבור המועסקים בבית. בנוסף, פעמים רבות מתאפשר למועסקים לנצל את כספי הסיבוס בסופרמרקט השכונתי.
משרד ביתי - רבים ממשיכים להשקיע ביצירת משרדים ביתיים. הדבר מוביל לגידול ברכישות מוצרי ריהוט (שולחן, כיסא, מדפים ועוד) וציוד אלקטרוני (מחשבים, מדפסות, מסמכים).
הורות - הביקוש למטפלות פרטיות מתעצם, גם בחצי משרה וגם בשעות בודדות, כמענה לצורך של הורים שעובדים מהבית וזקוקים למטפלת שתהיה עם הילד בזמן שהם "משגיחים", ברם עסוקים (בכיוון ההפוך, יש שגם עובדים וגם משגיחים, וחוסכים את העלות הנוספת). שכר חודשי למטפלת באזור תל אביב מגיע ל־10,000 שקל.
ספר/ית וקוסמטיקה בבית - גם הביקוש לשירותים שמסופקים בבית מתעצם, מאחר שהמועסקים נמצאים פחות מחוץ למרחב השכונתי שלהם.
מיני ווי־וורק בשכונות - המועסקים מהבית לא תמיד יכולים לעבוד ממנו, ו/או לא רוצים, ולכן מבקשים מקום חיצוני שיהיה קרוב לביתם. לכן צפוי ביקוש לחללי עבודה משותפים וקטנים.
עיצוב חדש למשרד
במקביל חלים שינויים גם בעיצוב המשרדים, ונדרשת יצירת חלל עבודה ניידת, ומשרדים למשתמשים רבים ומתחלפים. עם השאיפה לאורח חיים בריא, נדרש גם מבנה משרדי שמבטיח בריאות פיזית ורגשית של העובדים.
עיצוב המבנה צריך לאפשר גמישות בהחלפת דיירים, ולחולל מפגשים אקראיים וכלכלת שיתוף. כמו כן, נדרשת התאמה של המבנים והמשרדים לדורות ה־Y וה־Z שמייצרים חיבורים וירטואליים ופיזיים של שיתופי־פעולה.
האם ומתי החברות יצמצמו את שטחי המשרדים? האם ינהלו מערך יעיל של השולחנות (עוד בטרם הקורונה, בדלויט אמסטרדם היו 1,000 שולחנות ל־2,500 עובדים)? האם ישתמשו ביותר טכנולוגיות כגון מערכת הוטלינג שנועדה "למקסם רווח" מכל שולחן? נזכיר כי גם בישראל החליטו חלק ממשרדי רואי החשבון הגדולים להפוך את משרדיהם ל"משרדים חמים" (אין משרד קבוע לעובד), והם מאשרים עבודה של יומיים בשבוע מהבית ו/או אצל לקוחות.
הצפי לעתיד הוא שכ־25% מהמועסקים הרלוונטיים ימשיכו לעבוד מהבית במשך יומיים־שלושה בממוצע בשבוע, ויעבירו חלק מהצריכה לסביבת הבית ולעסקים שבשכונה - שימשיכו ליהנות מפריחה. כל האמור נגזר גם מהשינויים החברתיים והתרבותיים העוברים על דורות ה־Y וה־Z, ותפיסתם את מהות העבודה בחייהם ובחיי משפחותיהם.
