פרופ' גילי רגב יוחאי, מנהלת היחידה למניעה ובקרת זיהומים / צילום: איל יצהר
אישי: בת 58, גרושה + 3, גרה בתל אביב
מקצועי: מנהלת היחידה לבקרה ומניעת זיהומים בשיבא
ילדות: נולדתי בברקלי, קליפורניה, כי אבא שלי עשה שם דוקטורט בכלכלה. כשהייתי בת שנתיים עברנו לישראל, לרמת אביב, ובכיתה ג' חזרנו לברקלי לשנת שבתון של אבי. אמא שלי למדה פסיכולוגיה והייתה יועצת בבית ספר.
עומר: כשהייתי בכיתה ה' חזרנו לארץ, ועברנו לגור בעומר, כי אבא שלי התקבל כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון. בלימודים הייתי רק בסדר, כזו שהמורים אומרים עליה שיש לה פוטנציאל. ברחתי כל הזמן לצופים, הייתי מדריכה ורשג"דית. מאוחר יותר אפילו יצאתי לשנת שירות כדי להקים שבט צופים בתל מונד.
צבא: לפני הגיוס התגלה לי מום בלב. הייתי ספורטאית באותם ימים והידיעה הפתיעה אותי. צה"ל לא הסכים לגייס אותי, אז החלטתי להתנדב: הייתי חצי שנה באכ"א (אגף כוח אדם) ואז במודיעין. היה מעניין, אבל הרגשתי ששנת השירות הייתה הרבה יותר משמעותית. נחשפתי בה לאוכלוסייה שלא הכרתי בעומר ובטח שלא בברקלי.
רפואה: ההורים שלי לחצו שלא אלמד את זה, כי רפואה שוחקת, הם רצו שאלמד כלכלה. אבל ככל שהם לחצו הבנתי שזה מה שאני רוצה. למדתי באוניברסיטת בן גוריון, ונהניתי. ובכל זאת, בשלב מסוים עשיתי הפסקה של שנה לטובת תואר שני בנוירוביולוגיה, עד שהבנתי שאני מתגעגעת. את הסטאז' עשיתי בתל השומר לפני 30 שנה. משונה לי לחשוב שמאז יש לי קשר לבית החולים הזה.
הודו: כשחיכיתי למקום בהתמחות בתל השומר טסתי לטייל בהודו. שמעתי שם שפרצה מגפת דבר בצפון היבשת, אז נסעתי להתנדב בבית חולים. התפקיד שניתן לי היה רק לבדוק חום לאנשים שירדו מהאוטובוסים, זה לא היה מספיק מעניין. חזרתי להתמחות בפנימית, ואחריה במחלות זיהומיות.
הרווארד: ב־2004 עברתי עם בעלי (דאז) ושלושת ילדינו הקטנים לאוניברסיטת הרווארד בבוסטון, לשמש כעמיתת מחקר. היו לי שם ארבע שנים של חוויות מקצועיות וצמיחה.
אנטיביוטיקה: עמידות החיידקים, כמו ההתחממות הגלובלית, היא בעיה של כולם. מספיק ילד שנפטר מחיידק טורף כדי להבין את זה. רופאים נותנים כיום יותר מדי אנטיביוטיקה, כי הם מפחדים לפספס. אבל כשאחד מאיתנו משתמש בה ביתר, הוא משפיע גם על הסביבה שלו. יש כאן עניין של חינוך רופאים ופציינטים לתת ולבקש פחות אנטיביוטיקה.
זיהומים: ב־2017 התבקשתי להקים יחידה למניעת זיהומים בתל השומר. ככל שבית החולים גדול יותר ומבצעים בו יותר פרוצדורות, הסיכון לזיהומים גדל, כי החולים נשארים לאשפוזים ארוכים יותר ונוצרים חיידקים עמידים יותר. הייעוד של היחידה שלנו הוא שחולים לא יסבלו מסיבוכים שנובעים מזיהום.
כוכבת: בתחילת המשבר, כשאמרו לי לעלות לתקשורת, זה הלחיץ אותי. אבל המשכתי להתראיין כי היה לי חשוב מצד אחד להרגיע אנשים חרדתיים ומצד שני להזהיר אנשים שלא שמו קצוץ וסיכנו אחרים. זיהו אותי ברחוב כל הזמן, קראו לי 'הרופאה של רפי רשף'. שאלתי את עצמי, הסלבס האמיתיים - איך הם עומדים בזה?
הבוסטר: המידע שהשגתי ממיפוי הדעיכה בנוגדני המחלימים הביא ישירות לקבלת ההחלטה של ישראל ללכת לחיסון השלישי. היינו הראשונים להראות עד כמה הבוסטר חיוני. בעקבותינו אימצו את זה מדינות נוספות כמו ארה"ב.
איומים: החשיפה הביאה איתה קטעים פחות נעימים כמו התקפות ואיומים מצד מתנגדי חיסונים. התלוננתי במשטרה, אבל לא עשו עם זה שום דבר שם. הכי הרגיזה אותי קבוצת הרופאים שדיברה נגד החיסונים, היה לי מאוד קשה לשמוע אותם מסיתים, הם גרמו נזק ציבורי.
גירושים: מרגע שהמגפה התחילה הייתי בבית שלוש שעות ביום בערך. אבל הגירושים היו כנראה צריכים לקרות. הקורונה הייתה הקש ששבר את גב הגמל. אם לא היא - קש אחר היה שובר אותו.
קורונה: אנחנו במעבר מפנדמיה לאפידמיה. עדיין יש הרבה תחלואה, לא צריך לזלזל בה, אבל היא אחרת. זה לא המצב של תחילת המגפה, שבו ראינו צעירים עם מכונות הנשמה. מנגד, זו גם לא שפעת, לא כרגע לפחות.
תוכניות לעתיד: אנחנו מקימים בשיבא מכון לחקר פנדמיות כדי להתכונן למגפות עתידיות. זה יעסיק אותי מאוד בעשור הקרוב.