חברי הכנסת הערבים במליאת הכנסת / צילום: רפי קוץ
המפלגות הערביות אמנם היוו ברמה הפוליטית "ספיח עודף" במהלך מרבית שנות קיומה של ישראל, אך במהלך השנים האחרונות חל שינוי ניכר: יש התעניינות ניכרת בהרבה של ערבים בישראל בנושאים האזרחיים, בהשתתפות פעילה יותר במשחק הפוליטי - ובהרכבת הקואליציות. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא, כמובן, החיבור בין רע"ם לבין הקואליציה היוצאת.
סקרי INES, פרויקט מחקר הבחירות הישראלי, מצביעים כי ברמה האידיאולוגית - המצביעים הערבים דומים למצביעי השמאל: 80% תומכים בהקמת מדינה פלסטינית (לעומת 81% בשמאל); 73% תומכים בגישה כלכלית סוציאליסטית (81% בשמאל); ו־87% מתנגדים לניהול המדינה על פי המסורת היהודית (בדיוק כמו בשמאל). ההבדל העיקרי הוא שמצביעי המפלגות הערביות פסימיים יותר מהשמאל בנוגע לסיכויים להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים: 67% מאמינים שזה אפשרי, לעומת 75% בשמאל. גם מצביעי המפלגות הערביות חושבים ברובם (71%) שמשפט נתניהו מתנהל בצורה ראויה, אך יש הבדל בין המפלגות השונות: בעוד 77% ממצביעי הרשימה המשותפת חושבים שמשפט נתניהו מתנהל כראוי, אצל רע"ם מדובר ב־51% בלבד.
● תומכים במשפט נתניהו ומתנגדים לאיחוד בין דת למדינה: המרכז הגיע לקדמת הבמה
● גוש הימין הפך לגדול ביותר בישראל: פחות קפיטליסטי מבעבר, הרבה יותר מסורתי
● ממנהיגי המדינה לסף אחוז החסימה: השמאל הפך לכוכב הנופל של הפוליטיקה הישראלית
● החרדים ממקמים עצמם בימין הקיצוני, אבל עם עמדות כלכליות סוציאליסטיות
אז למה הערבים הם גוש פוליטי נפרד? על פי פרופ' אמל ג'מאל מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, "לסוגיית הייצוג יש כמה מאפיינים. למרות שמרצ תומכת בעמדות שמתאימות לחברה הערבית, ברמה הסוציולוגית היא שונה מהחברה הערבית. ערבים רוצים שערבים ייצגו אותם. אבל לא ערבים סתם - אלא כאלו שדומים להם ברמה הגיאוגרפית, העדתית והמעמדית־כלכלית".
בעת שבה 77% מצביעי השמאל מגדירים עצמם כחילונים, אצל הערבים רק 12% מגדירים את עצמם בהגדרה המקבילה. 64% מגדירים את עצמם כמסורתיים ו־22% כדתיים או כדתיים מאוד. בד בבד, ל־28% בלבד יש השכלה גבוהה (בניגוד ל־70% בשמאל) ו־66% מוציאים פחות מהממוצע למשק בית, לעומת 32% בלבד בשמאל.
"בייצוג יש שתי גישות - ייצוג פורמלי ומהותי", אומר ד"ר מוחמד ח'לאילה, מהפקולטה למדע המדינה באוניברסיטת חיפה וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. "לציבור הערבי חשוב גם וגם. צריך גם לבטא את הזהות הלאומית וגם את האינטרסים, כמו תקציבים".
נוסף על כך, יש הבדלים ניכרים בין קבוצות שונות בתוך החברה הערבית בישראל. פרופ' ג'מאל מסביר כי "יש קונפליקט תמידי בין ייצוג של עמדות לאומיות פלסטיניות לבין צורך בפרגמטיות כדי להשפיע על קבלת ההחלטות. יש דרישה ליותר פרגמטיזם כדי לגייס את הכוח הפוליטי לשירות העניינים הלאומיים".
מעמד ביניים משכיל מוביל את ההשתלבות
את תנועת ההשתלבות מוביל מעמד ביניים משכיל חדש. אותו מעמד לא רק רוצה להשתתף במשחק הפוליטי הרחב, אלא גם ייצוג ראוי יותר לנשים ולמשכילים בתוך המפלגות הערביות עצמן. הוא נענה בידי בני גנץ, שב־2019 ישב למו"מ עם הרשימה המשותפת. הממשלה ההיא לא צלחה בסוף, אך זה "שבר" את הסכר.
"האביב הערבי של 2011 הביא לקריסת התחושה שיש עולם ערבי גדול מאחורי הערבים בישראל, והתחזקה ההבנה שהערבים הם מיעוט - וצריך להגיע להסדר בתוך מדינת ישראל", מסביר ד"ר ח'לאילה.
פרופ' ג'מאל מציין כי המפלגות הערביות אינן גוש מונוליתי. "יש ספקטרום שמתחיל מהמאוחדת (רע"ם; ע.א) שמוכנה לשבת עם נתניהו עד לחד"ש־תע"ל שמציעים לחסום את הימין בלבד. וכמובן, בל"ד שמקדמים גישה של אי המלצה על אף מועמד לראשות הממשלה". על סוגיה זו התפרקה בשבוע שעבר הרשימה המשותפת: חד"ש ותע"ל ירוצו תחת המותג של הרשימה המשותפת, ובל"ד יתמודדו בנפרד.
פרופ' ג'מאל מציין כי בעיני הרשימה המשותפת, אי אפשר להתעלם מההבדל המהותי בין הימין לבין השמאל. "מלכתחילה לא הולכים עם נתניהו ומחזקים את המרכז־שמאל, אבל לא בכל מחיר". מנגד, לדבריו, "רע"ם לא רואים הבדל מהותי בין מרצ לציונות הדתית, הם מוכנים לשבת עם שני הצדדים, מי שיציע יותר. הם מוכנים לוותר על הפן הסמלי־אידיאולוגי כדי להשיג משאבים ולקדם את הצרכים החומריים של החברה".
בין מפלגות רע"ם ובל"ד יש גם הסכמות
"רע"ם ובל"ד מסכימות שאין הבדל בין השמאל לימין הציוני", אומר ד"ר ח'לאילה. "רע"ם לוקחים את זה לכיוון של ישיבה כלשון מאזניים כדי להביא הישגים תקציביים, ובל"ד לכיוון של לא להצטרף לשום קואליציה".
זהו אינו ההבדל היחיד בין רע"ם לבין הרשימה המשותפת. גם סוציולוגית, מדובר בקבוצות מצביעים שונות. למשל, 37% ממצביעי רע"ם מגדירים את עצמם כ"דתיים" או "דתיים מאוד" לעומת 15% ברשימה המשותפת. באופן דומה, 18% ממצביעי הרשימה המשותפת מגדירים את עצמם כלא דתיים בכלל, לעומת 2% בלבד ברע"ם. 75% ממצביעי הרשימה המשותפת מעידים שהם מוציאים מתחת לממוצע, לעומת 49% ברע"ם. הרשימה המשותפת גם סוציאליסטית יותר: 76% ממצביעי המשותפת מגדירים את עצמם סוציאליסטים, לעומת 6% קפיטליסטים בלבד. רע"ם קרובה יותר לציבור הרחב, עם 67% סוציאליסטים ו־25% קפיטליסטים.
אם מביטים על כלל החברה הערבית, רק 44.6% מבעלי זכות ההצבעה הגיעו לקלפי. "יש כאלה שמחרימים אידיאולוגית ולא מאמינים במוסדות הציוניים", מציין פרופ' ג'מאל. "לעומתם, יש מחרימים מסיבות פרגמטיות, לרבות מצביעים שדורשים איחוד מחדש של המשותפת".
פרופ' ג'מאל אף נותן תחזית פסימית בנוגע לקול הערבי לקראת הבחירות הקרובות. "רמת האמון בפוליטיקאים, כקונספט ופוליטיקאים ספציפיים, עומדת בפרופורציה לאחוז ההצבעה. אפשר לראות שרמת האמון יורדת ואיתה אחוז ההצבעה, והתנודות בהתאם. כאשר יש אחדות, זה ממתן את היחס השלילי להצבעה. לכן, הפיצול שהיה עכשיו יוריד את אחוז ההצבעה".
גם ד"ר ח'לאילה חוזה ירידה בשיעורי ההצבעה הערביים. "ערבים אזרחי ישראל רוצים אחדות ומוכנים להעניש את המשותפת. בנוסף, יש אכזבה מהפרטנר במערכת הפוליטית. זה יוצר הסתייגויות לגבי האפקטיביות של הכוח הפרלמנטרי".