פלסטינים משליכים אבנים על רכב צה''ל, השבוע בג'נין / צילום: Associated Press, Majdi Mohammed
האם אנחנו בדרך לעוד אינתיפאדה? לגל טרור שיפגע שוב בשגרת החיים בישראל ובענפי הכלכלה? זו השאלה הנשמעת תדיר בימים האחרונים לאור ההתרחשויות ביהודה ושומרון, ששיאן הנוכחי בפעולה ביום רביעי שמעט הסתבכה במחנה הפליטים ג'נין. זו לא הייתה עוד פעולה למעצר מבוקש - זה הפך לקרב של ממש בהשתתפות עשרות חמושים חברי כמה ארגונים, תחת מפקדה פחות או יותר מאוחדת, מהג'יהאד האסלאמי מחמאס ומפתח - כן אותו פתח ששולט ברשות הפלסטינית. בתום הקרב נספרו לפחות חמישה הרוגים ובהם המבוקש שאחריו חיפשו, עשרות פצועים פלסטינים רובם חמושים, וללא נפגעים לכוחות צה"ל. בהמשך היום אירעו עוד עשרות הפגנות אלימות ברחבי יהודה ושומרון, וגם במזרח ירושלים, והארגונים כולם לרבות פתח קראו לצעירים לצאת ו"להבעיר את השטח". חמאס הוסיף קריאות לאנשי הפתח, לזנוח את ההסכמים עם ישראל ולצאת להתקוממות חמושה - "לנער את אבק אוסלו מהנשק ולצאת איתו נגד הציונים".
למרות האירועים והקריאות והשתתפות אנשי פתח, נראה שההסלמה תישאר ברמה הנוכחית ולא תידרדר לעימות כולל בסגנון של תחילת המילניום. יש כמה סיבות - האחת, ההצלחה היחסית של זרועות הביטחון לפגוע במחבלים ובחוליות הטרור בתוך יהודה ושומרון. לפי גורם ביטחוני בכיר יש מיקוד בניסיונות פיגועים בתוך יו"ש הן נגד חיילים והן נגד מתנחלים, שכן המלאכה שם קלה יותר ולא מצריכה מעבר של הקו הירוק. סיבה שנייה היא פנים־פלסטינית - קרב הירושה המתחמם בין בכירי הרשות שרואים עצמם מועמדים לרשת את אבו מאזן לכשילך. אלה לא רוצים בכאוס, שמשחק לידי חמאס. הם לא ממש מנסים להשליט סדר באזורים סוררים כמו ג'נין, אבל ישתדלו מאוד שלא תהיה התפשטות לכל רחבי הגדה. ברשות ככלל לא מעוניינים בהסלמה לפני הבחירות בישראל, שעשויה לחזק את הימין.
המשק הפלסטיני לא יעמוד בעוד אינתיפאדה
הסיבה שלישית וחשובה לא פחות היא הכלכלית. לפלסטינים יש הרבה יותר מה להפסיד מהתלקחות. הרשות מצליחה להתאושש במידת מה מהמשבר הכלכלי שבעקבות הקורונה, ויש לכך סיבות מעניינות. כך למשל העלאת המסים בישראל על הכלים החד פעמיים ועל המשקאות הממותקים, חלה גם על הרשות בשל הסכמי פריז (ההסכמים הכלכליים שלאחר הסכמי אוסלו). וכך, הכנסות הרשות ממסים (שאנחנו גובים עבורם) עלו בחודשים האחרונים בלא פחות מ־100 מיליון שקל בחודש. כלומר 1.2 מיליארד בשנה, תוספת של כמעט 7% לתקציב השנתי של כ־12 מיליארד שקל.
ובחזרה לשאלת האינתיפאדה: כל הצדדים, לרבות הנהגת ארגוני הטרור בשטח, יודעים כי למשק הפלסטיני אין יכולת ממשית לעמוד בעוד אינתיפאדה נרחבת, שתביא לאיבוד של ענף ההכנסה העיקרי - העבודה בישראל, ולחזרה הרבה שנים לאחור. למהלך כזה אין תמיכה בינלאומית וגם לא ערבית. והנה ההסתייגות - במזרח התיכון חוסר היגיון לא בהכרח מונע הסלמה.
ומשהו נוסף על הפלסטינים: לשגריר ארה"ב בישראל הייתה השבוע התבטאות מעניינת. באירוע של USAID במלון נוטרדאם בירושלים אמר השגריר תום ניידס כי הממשל ממשיך בהתדיינות עם ממשלת ישראל על מה שהגדיר "הגבלת כל גידול בהתנחלויות מחוץ לישראל של הקו הירוק". האמירה הפתיעה כי אין מדובר בביקורת השגרתית על הבנייה בהתנחלויות אלא על התדיינות על הגבלת התרחבותן. לפי הנתונים השנה לא הייתה הקפאה אבל גם לא גידול יוצא דופן בבנייה בהתנחלויות. ועם זה הוועדה האמורה לאשר בנייה ביו"ש התכנסה רק פעם אחת השנה. האם זו תוצאת הלחץ וה"התדיינות" עם ממשלת בנט־לפיד. סביר שכן.
הלחץ גבר, והפקת הגז מכריש מעוכבת
נכון ליום חמישי, טרם החלו בדיקות הצינור מאסדת הגז של אנרג'יאן בכריש אל תחנת הקליטה בישראל. בדיקה שלנו עם החברה ועם משרד האנרגיה העלתה תשובה כי "מספר עניינים טכניים/פרוצדורליים אחרונים, נצא להרצה מיד עם השלמת ההליכים הנדרשים בימים הקרובים".
גורם מדיני בכיר אמר כי בישראל הגבירו את הלחץ על אנרג'יאן להאריך את אותם "עניינים טכניים פרוצדורליים" - ובצד שעליו אחראית הממשלה, נרשמו עיכובים, לכאורה לא מתוכננים. לדבריו, המטרה היא להגיע לטיוטת הסכם בסוגיית הגבול הימי שתהיה מקובלת על ממשלת לבנון ורק אז להתקדם. גורמים ביטחוניים בישראל מתחו ביקורת כי מדובר ב"כניעה" לאיומי חיזבאללה, אף שאלה התבררו בינתיים כריקים מתוכן והאולטימטומים שהציב הארגון נעלמו.
במשרד האנרגיה דחו את דברי הבכיר. בתגובה נאמר כי מדובר במתקן תשתיות מורכב הנדרש לעמידה בדירושת רגולטוריות: "נכון לעכשיו טרם הושלמה הצגת כלל האישורים הנדרשים ואלו שהוגשו נמצאים בתהליכי בדיקה מתקדמים. צוותי המקצוע מקרב אנשי המשרד והיועצים הבינ"ל אותם שכר המשרד עובדים ללא לאות לבחינת המצב על מנת לאפשר את פעילות האסדה. רק לאחר אישור כלל הדוחות, סקרי הסיכונים וההיתרים ניתן יהיה לאפשר הפעלה בטוחה של האסדה".
הטיוטה שעליה שוקד המתווך האמריקאי עמוס הוכשטיין אמורה להגיע לראש הממשלה הלבנוני מיקאטי ממש בכל יום, לאחר ששופצה וחודדה בפגישה בין הוכשטיין למיקאטי בשולי עצרת האו"ם בשבוע שעבר. קו הטלפון בין ראש המל"ל חולתא, הממונה האסטרטגי על המו"מ, להוכשטיין גם הוא היה עמוס בימים האחרונים. מנהיג חיזבאללה נסראללה ממתין גם הוא, ונתון ללחץ של איראן להתנגד להסכם בכל מחיר. אבל ללבנון עצמה ההסכם יותר מחיוני ונסראללה מתלבט. ישראל מצידה איימה כי תפגע בו אישית אם חיזבאללה ינסה לתקוף את אסדות הגז.
עשרת הימים הנוראים מקבלים כאן בזירה הזו משמעות מעט שונה - וכנראה שכבר בשבוע הבא נדע אם תהיה חתימה (טובה?) על הסכם גבול המים הכלכליים בין ישראל ללבנון.