סיוטים שמופיעים לעיתים תכופות מובילים לחרדה מהירדמות, שיכולה להזין בעצמה את הסיוטים / צילום: Shutterstock, Toma Stepunina
"אין לנו ממה לפחד אלא מהפחד עצמו", אמר פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא ארה"ב, כשהושבע לתפקיד באמצע המשבר הכלכלי הגדול של שנות ה-30 של המאה ה-20 בארה"ב. אבל לפעמים הפחד עצמו יכול להיות מאוד מפחיד, בעיקר כשהוא מגיע בלילה, כשאנחנו ישנים ולא מסוגלים להשתמש במנגנוני ההגנה שלנו בצורה אופטימלית.
● החוקרים שמצאו מה הקשר בין אושר לכסף וכמעט קיבלו פרס נובל לכלכלה
● מה מחפשת בישראל המשפחה הכי חזקה בשוודיה? | ראיון
כל אחד חווה לפעמים סיוטים וחלומות רעים (יש הבדל ביניהם, נגיע לכך בהמשך), אך סיוטים בתדירות גבוהה יכולים להיות חלק מהפרעה משמעותית לחיים, למשל כשהם מופיעים כחלק מתסמונת פוסט טראומטית. סיוטים שמופיעים לעיתים תכופות מובילים לחרדה מהירדמות, שיכולה להזין בעצמה את הסיוטים, אבל יש לכך גם טיפול, לפחות עבור ילדים.
סובלים מסיוטים? או אולי רוב הלילות שלכם נעימים אבל אתם עדיין זוכרים סיוטים שחוויתם כילדים, או אולי סיוט אחד ספציפי? אספנו כמה דברים שיש למדע לספר לכם.
סיוטים ודמנציה
סיוטים שמתחילים להתרבות באופן פתאומי בגילאי ה-50 ומעלה, יכולים להעיד על סיכון מוגבר לדמנציה. כך מסבירים חוקרים מאונבירסיטת ברימינגהם, במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת eClinicalMedicine. מצד אחד, מי צריך עוד סיבה לפחד מהסיוטים שלו? מצד שני, אבחון מוקדם של דמנציה יכול לעזור לדחות את הגעתה, וכרגע אין לנו כלי אבחון טובים למצב הזה. כך שיש בכיוון המחקר הזה גם תועלת.
קבוצת החוקרים בהובלת ד"ר אבידמי אוטייקו, עקבה אחרי שלוש קבוצות של בני 35-64, סה"כ 3,200 נבדקים, אשר לא אובחנו בדמנציה בתחילת התהליך. המעקב נמשך תשע שנים עבור הקבוצה הצעירה וחמש שנים עבור הקבוצה המבוגרת יותר. הנבדקים מילאו שאלונים שונים, כדי לנסות למצוא סימנים מוקדמים לדמנציה. בין היתר מילאו שאלון איכות שינה, ובו גם שאלה על סיוטים. כ-5%-6% מהאוכלוסיה מדווחים על סיוטים תדירים יחסית.
הסתבר כי המשתתפים שחוו סיוטים פעם בשבוע או יותר, היו בסיכון גבוה יותר להתדרדרות קוגניטיבית במהלך תקופת המחקר. חשוב להדגיש כי הרוב המוחלט של הנבדקים, כולל רוב בעלי הסיוטים, לא סבלו מדמנציה בסוף המחקר. אבל, הסיכון הקטן להתפתחות הדמנציה בתקופה זו, היה גבוה יותר אצל מי שסבלו מסיוטים, ובקבוצת המבוגרים, הוא היה גבוה פי 2.
הקשר היה חזק יותר עבור גברים מאשר נשים. חברים בקבוצת הגברים המבוגרים עם הסיוטים התדירים היו בסיכון גדול פי 5 לחלות בדמנציה עד סוף המחקר, לעומת מי שלא סבלו מסיוטים. גם אצל נשים נרשם הבדל, אך רק של פי 1.41.
מה יכול להיות ההסבר לתופעה? אוטייקו הסביר לעיתון הגרדיאן הבריטי כי השערתו היא שכאשר מתחיל התהליך הדמנטי, אפילו לפני שניתן להבחין בו, ישנה התדרדרות קלה בפעילות האונה הקדמית של המוח, זו שבין היתר מאפשרת לנו לשלוט ברגשות שלנו. חוסר השליטה הזה ברגשות יכול לגרום גם לחלומות להשתולל באופן פרוע.
אפשרות אחרת היא כי אנשים שסובלים מסיוטים לא ישנים טוב, וההשפעה המצטברת של חוסר שינה עלולה לפגוע בבריאות מוחם. אפשרות שלישית היא כי יש גורמים גנטיים שעומדים בבסיס שתי התופעות, או גורמים סביבתיים. למשל במחקר מ-2021, נמצא כי רמות נמוכות של ויטמין D וצריכה מועטה של סידן, נמצאות שתיהן בקורלציה עם שכיחות של סיוטים. אולי גורמים תזונתיים כאלה או אחרים עומדים בבסיס שתי התופעות.
כעת החוקרים מנסים להעמיק את הבנת הנושא. הם רוצים לבדוק האם גם סיוטים אצל אנשים צעירים יותר קשורים לסיכון לדמנציה בהמשך החיים, וכן האם אפשר להעשיר את האבחון על ידי בדיקת מאפייני החלום, למשל כמה מפורט הוא היה, או כמה זמן אנחנו זוכרים אותו. כמו כן יבחנו באמצעות מכשירי הדמיה, הבדלים מוחיים בין אנשים הסובלים מסיוטים לבין אחרים.
כמובן, לא כל מי שסובל פתאום מסיוטים מועד יותר גם לדמנציה. סיבות שונות יכולות לשנות את דפוסי השינה, למשל גיל המעבר אצל נשים. ישנם גם שינויים הורמונליים גם אצל גברים, למשל ירידה בטסטוסטרון. דפוסי השינה משתנים עם ההתבגרות, ויכולים להוביל לשינויים בחלומות. כלומר, אין מה לפחד מהממצא, רק לשים לב.
לא כל החלומות הרעים הם סיוטים
איך מגדירים סיוטים לצורך המחקרים הללו? החוקרים מאוניברסיטת ברימינגהם שתוארו לעיל, הגדירו סיוט כחלום שהוא כל כך מפחיד ונורא, שהפחד עצמו מעיר אותך משינה. ההתעוררות מאופיינת בדרך כלל בדפיקות לב מואצות, קושי להירדם שוב, וההרגשה הרעה נשארת עם החולמים לאורך היום.
אולם, ישנם גם חלומות רעים שאנחנו זוכרים למרות שהתעוררנו ממשהו אחר, ולא מהחלום עצמו. חלקם מפחידים, וחלקם מאופיינים ברגשות רעים אחרים.
חוקרים מאוניברסיטת מונטריאול ניתחו תוכן של 10,000 דיווחי חלומות, מהם זיהו כ-253 סיוטים, ו-431 חלומות רעים. מחקרם פורסם בכתב העת Sleep.
הסיוטים הרעים, אלה שהעירו משינה, אופיינו בעיקר בפחד. התמה העיקרית בסיוטים המפחידים הייתה אלימות פיזית או חשש מפגיעה פיזית, מאיתני הטבע או מגורמים מאיימים אחרים. אבל לא כל הסיוטים אופיינו באיום לפגיעה, ובחלקם רגש הפחד נבע ממקור לא ברור. למשל באחד הסיוטים, החולם דיווח כי ראה ינשוף על ענף, והתעורר בבעתה. מדוע? הוא לא ידע לומר.
סיוטים של גברים נטו יותר לכלול תמות של אסונות גדולים, כמו שטפונות, רעידות אדמה או מלחמות. אצל נשים, בעיות בריאות אפיינו חלק מן הסיוטים.
ומה לגבי חלומות רעים שאינם מעירים משינה? אם לא פחד, מה הפך אותם לרעים? החוקרים מציינים קשת של רגשות שליליים כמו עצב, בלבול, רגשות אשמה, גועל ועוד. התמה העיקרית של החלומות הרעים שאינם סיוטים, הייתה העכרה של יחסים בין אישיים.
החוקרים בדקו את הקשר בין שני סוגי החלומות לבין איכות חיים. סיוטים תכופים היו מאופיינים בירידה באיכות החיים, ואילו חלומות רעים שאינם סיוטים - פחות.
מעגל ההיזון השלילי של הסיוטים לאחר טראומה
כ-88% מהנשים והגברים שעברו אונס או תקיפה מינית חמורה, סובלים מסיוטים תדירים. מחקר שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת קנזס, ופורסם בכתב העת Journal of Traumatic Stress, מיפה תופעה מטרידה שבה נפגעי ונפגעות התקיפה המינית - ואולי גם אנשים אחרים הסובלים מסיוטים - חוששים כל כך להירדם ולחוות סיוט, שהפחד כנראה גורם לסיוטים להיות גרועים יותר.
הפחד מלהירדם ולחוות סיוט, מאריך את הזמן שנדרש כדי להירדם. כשהנפגעים מתהפכים כך על מיטתם, אין להם ברירה בדרך כלל, אלא לחשוב גם על הטראומה או על השלכות שליליות שנובעות ממנה. הזמן שנדרש להירדם, וגם תוכן שלילי שעובר בראש בזמן הזה, מגבירים כל הנראה את הסיכון לסיוט.
החוקרים מציעים לנסות ולהשתמש בטכניקות של "הגיינת שינה" (מניעת חשיפה לאור בשעות שלפני השינה, הוצאת מכשירי תקשורת כמו טלויזיות ומכשירים סלולריים מחדר השינה, הפרדה ברורה בין חדר השינה לחדרים המשמשים לביצוע פעולות אחרות ושימוש בו רק לשינה, ועוד), כדי לקצר את הזמן לשינה וכך למנוע ככל האפשר את שלב ההתהפכות על היצוע והחזרה על תוכן שלילי בראש לפני ההירדמות.
לטפל בסיוטים
האם ישנן עוד דרכים לטפל בסיוטים? בהחלט. קיימות שיטות מסודרות ויחסית אפקטיביות לעשות זאת, בעיקר אם מדובר בסיוטים חוזרים אך שאינם חלק מתסמונת פוסט טראומטית.
קודם כל, מומלץ להימנע מאכילה או שתיית אלכוהול לפני השינה. ההשערה היא שהשתיה או האוכל מעוררים את הגוף, וזה גורם גם למוח להגיב לגרויים המגיעים מן הגוף, באופן שעלול להיתרגם אצל אנשים מסויימים לסיוטים. ישנן גם תרופות שמובילות לאותו אפקט, ואולי אפשר לשקול להחליף תרופה. כאמור לעיל, סיוטים נמצאו במתאם עם מחסור בויטמין D ובסידן, וכן עם דיכאון. תסמונות שינה כמו למשל דום נשימה בשינה, נמצאות גם הן במתאם עם סיוטים, והטיפול בתופעה עשוי לשפר גם את תוכן החלומות, לצד שיפור משמעותי באיכות השינה.
אחד הטיפולים בתופעה נקרא תרפיית הדמיון החזרתי (Imagery Rehersal Treatment). זהו טיפול מעולמות הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, שרלוונטי בעיקר לחלומות חוזרים. במסגרתו מונחים המטופלים לחשוב על תחילתו של החלום, ולדמיין איך הם היו רוצים שהחלום יגמר. אם חוזרים על התהליך הזה פעמים רבות, לעיתים החלום עצמו ישתנה.
ישנה אפילו תרופה שמשווקת נגד סיוטים, בעיקר כאלה הנובעים מתסמונת פוסט טראומטית והם יותר מורכבים לטיפול בשיטות הקוגניטיביות. התרופה פראזוסין (Prazosin) שפותחה לטיפול בלחץ דם גבוה, נמצאה בעלת יעילות מסויימת בטיפול בסיוטים שקשורים בפוסט טראומה.
תסכול הופך לפחד בשעת לילה
ציינו כמה גורמים פיזיולוגיים שיכולים להסביר מדוע אנשים מסויימים סובלים מסיוטים יותר מאחרים, וגם ציינו את ההשפעה של טראומה. אולם, לפעמים תסכולי החיים יכולים גם כן להיתרגם לסיוט, שתכניו לא בהכרח נראים קשורים לתחילה למצב המתסכל.
פרופ' נטע ויינשטיין, היום באוניברסיטת רידינג בבריטניה, הובילה ב-2017 מחקר ובו בחנה כיצד מושפעים חלומות מאתגרים פסיכולוגיים כמו איום על תחושת השליטה בחיים, על קשרים בין אישיים או על תחושת מסוגלות.
במחקר נמצא כי אנשים שחווים תסכול שנובע מהצרכים הבסיסיים הללו, נוטים יותר לחלום חלומות רעים חזרתיים. כשהם חולמים חלומות בעלי תוכן שנראה על פניו ניטראלי, הם נוטים יותר לפרש אותו באופן שלילי. המחקר פורסם בכתב העת Motivation and Emotion.
במאמר דווחו תוצאות שני מחקרים. בראשון מביניהם, 200 נבדקים התבקשו לדווח על החלום הנפוץ ביותר שלהם. במחקר השני, 110 אנשים התבקשו למלא "יומני חלום" במשך שלושה ימים. בנוסף הם מילאו שאלונים לגבי תסכולים בחייהם.
כאמור, הנבדקים שנמצאו מתוסכלים על פי השאלונים שלהם, דיווחו על יותר חלומות מפחידים, חלומות עצובים, או חלומות מעוררי כעס, וכאשר התבקשו לפרש חלומות, הם נטו יותר להשתמש במילים שליליות. הם נטו יותר לסבול מחלומות חוזרים הקשורים לנפילה, לכישלון או להתקפה פיזית עליהם.
ויינשטיין הסבירה במאמר כי ייתכן שמדובר בניסיון של המוח הישן לעבד את האתגרים של הערות ולעשות בהם סדר.