תפילות בכותל ביום כיפור / איור: Shutterstock
"הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ: פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת"
הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף
ביום כיפור קוראים בבתי הכנסת על עבודת הכוהן הגדול במקדש ובמסגרתה נכנס הכוהן הגדול לקודש הקודשים - החלק הפנימי ביותר במקדש אשר בו שכן ארון הברית: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ… וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם. וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל… וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא ט"ז, ג'־ל').
לפי הפסוקים, העם נדרש רק לענות את נפשו, כלומר לצום, ולהימנע מעשיית מלאכה. הכפרה על העוונות והטהרה מהחטאים נעשתה על ידי הכוהן הגדול, אשר שם את נפשו בכפו והעז להיכנס לקודש הקודשים, מקום שכוהנים גדולים אחדים לא חזרו משם בחיים.
לא רק בקשת סליחה
בנוסף, קוראים מספר ישעיהו. מסתבר שלפי הנביא דווקא לעם יש תפקיד מהותי בהצלחתו של היום: "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ?... הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ? יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ, הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'? הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ: פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ". (ישעיה נ"ח, ג'־ח').
לפי הנביא, הצלחתו של יום הכיפורים תלויה בדאגה לחירות המשועבדים, באמפתיה מעשית של הלבשת נזקקים ובעזרה לרעבים. ביום הזה, בו אנו לא אוכלים ומענים את עצמנו, כולנו מרגישים את מה שהם מרגישים ביומיום.
בדרך כלל, אנו רואים את מהותו של יום הכיפורים בבקשת סליחה מה' ובבקשת סליחה ומחילה של אדם מחברו. אולם, הנביא מחדש קטגוריה שלישית של אחריות האדם כלפי החברה. במסגרת קטגוריה זו מבקר הנביא בעיקר אי־עשייה. כך מתהפכת התמונה וגם אם הכוהן הגדול ישיג כפרה על כל המעשים הרעים שעשינו, עדיין, ההתעלמות מהחלשים, תעכב את ההיטהרות וההזדככות של היום הקדוש.
ביקוש עולמי לאמפתיה
בישראל פועלים מלכ"רים ועמותות שעבודתם עשויה להוות דגם לכל חברה. הפתרונות שפותחו כאן עשויים לעזור לעולם. עוד לפני שחשבו על Uber, עמותת יד שרה הגיעה לתובנה שיש מוצרים שאנו זקוקים להם בזמנים ספציפיים, ושאותו חפץ יכול לשרת אנשים נוספים. כך העמותה מנגישה מוצרים רפואיים, וזאת תוך העסקת קשישים. עמותת זכרון מנחם מטפלת בילדים חולי סרטן, עמותת שלווה מטפלת בילדים עם צרכים מיוחדים ומכון פוירשטיין פיתח שיטות למידה פורצות דרך לילדים מאותגרי למידה.
האמפתיה המעשית היא משימה משותפת ובעלת ערך כלכלי. ניתן להפוך את ישראל ל'בירת האמפתיה העולמית' כי למוצרים של עמותות רבות יש ביקוש בכל העולם. ייצוא הניסיון והידע שצברנו, ומיתוג נכון שיקפיץ את יזמי האמפתיה לקדמת הבמה, יפתח עסקים טובים יותר בזכות האינטראקציות עם גורמים מכל קצווי תבל.
אבל, כדי לייצא צריך חזון ושיתוף פעולה. בזכות הפעילות במרחב האזרחי נזכה לכפרה כי סיפקנו רעבים, חיזקנו ערומים והעצמנו עצמאותם של אנשים. ואז, כפי שחזה הנביא: "יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ".