גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ההטיות הפסיכולוגיות שכולנו חווים בהשקעות ובניהול כספים / אילוסטרציה: Shutterstock

1. פספוס התמונה הרחבה

לרובנו יש נטייה לחלק את הכסף שצברנו לחשבונות נפרדים. לדוגמה, יש פק"מ בו יהיה חיסכון לטיול בחו"ל ויש עוד פק"מ בו יש כסף לילד. במקביל, יש גם מינוס גדול בבנק שעליו משלמים ריבית גבוהה. מבחינה כלכלית, נכון יהיה לפדות את הפק"מים (שכמעט אין בהם תשואה) ולסגור את המינוס. אולם, "הצורך" להפריד בין החשבונות מונע זאת, ומאפשר לבנק לשווק לנו הלוואה לכיסוי המינוס שיקרה יותר מהרווח שלנו בפק"מ.

פעמים רבות אנחנו נתייחס לכל אחד מהמכשירים הפיננסים שלנו בנפרד, ונפספס את התמונה הגדולה - דבר שכמובן יפגע בנו. למשל, אם יש לנו 100 אלף שקל בקרן השתלמות ו־100 אלף שקל בקופת גמל להשקעה, ואנחנו מעוניינים ב־40% חשיפה מנייתית, יהיה נכון יותר להקצות את הסכום הכולל שלנו (200 אלף שקל) לקרן ההשתלמות, שכן התשואה בה פטורה ממס רווחי הון. עם זאת, בעקבות אותה הטיה, סביר להניח שנקצה חשיפה מנייתית של 40% לכל אחד מהמכשירים בנפרד.

2. רדיפה אחרי טרנדים

ביטקוין כבר יש לכם? ומה עם NFT של קוף משועמם? פעמים רבות, במקום לבחון את הצרכים שלנו, את הסיכון שאנחנו מוכנים לשאת ואת הסיכון בהשקעה הספציפית, אנחנו נבחר להשקיע במה שפופולרי. אז איך מזהים טרנד? שומעים מנהג המונית "שזה הדבר הבא", וגם בשיחות הסלון מסתבר שהחברים כבר בפנים.

לעיתים, ההחלטות שאנחנו מקבלים מושפעות מהחלטות של משקיעים אחרים, ולא בגלל שמדובר בהשקעה שנותחה לעומק על ידנו. הדבר בעיקר נובע מחוסר ביטחון ביכולת לבחור השקעות, אלא לתת עדיפות להשקעות שאחרים כבר בחרו.

באופן כללי השקעות עדר נוטות לאבד מערכן מהר. כשהעדר שועט החוצה מההשקעה - הוא עושה זאת בזריזות. ולמה זה קורה? בגלל הטיה פסיכולוגית שמתבטאת בניסיון לתזמן את השוק.

3. רכישות ללא צורך

ככל שקשה יותר לרכוש פריט, כך הערך הסובייקטיבי שלו עולה בעיננו. כשיש רק מספר מוגבל של פריטים במלאי - רכישה של כל אחד מהם הופכת להזדמנות ייחודית, וערכם לכאורה עולה.

הטיה זו גם גורמת לאנשים לרכוש קבצי JPG של קופים בעשרות אלפי דולרים, כאשר כל אחד מהם הוא אחד מסוגו, ורק להם תהיה הבעלות עליו. זאת, למרות שכל העולם יכול להשתמש באותו קובץ JPG ללא הפרעה.

4. חרדה מפני הפסדים

רבים מאיתנו מעדיפים להימנע מהפסד של סכום מסוים מאשר להרוויח את אותו סכום. כלומר, המגרעות של ההפסד מוערך משמעותיות יותר מאשר ההנאה מהרווח. אין ספק, אנו שונאים הפסדים. דבר זה גורם לנו להשאיר כסף בפק"מ גם בתשואה אפסית ולברוח מהשוק כאשר הירידות מתחילות - כמו כל העדר.

הטיה זאת גורמת לכך שבמקום להישאר ולהמתין, נעדיף לצאת, לחכות ולחזור כשהמצב מתאושש. הבעיה: בדרך כלל אנחנו לא יודעים מתי לצאת, ויוצאים אחרי שכבר ספגנו הפסד מסוים. לאחר מכן, אנחנו רוצים לחזור לשוק רק כשבטוח, אך ככל הנראה נפספס את העליות, וכך נבטיח את קיבוע ההפסד שלנו.

5. החשש מאי ודאות

באופן כללי, אנחנו נוטים להעדיף את המצב הקיים, זה שמוכר לנו. אחרי שכבר בחרנו מקום להשקיע בו את כספינו, נעדיף להישאר בו מאשר לעבור אל הלא נודע.

מחלקות השימור של הגופים הפיננסיים משתמשות בהטיה הזאת במיומנות כשאנחנו שוקלים לחפש מקום חדש לנהל בו את כספינו.

אותם גופים מציינים שאם נעזוב לא נוכל לחזור כי המסלול (הבינוני במקרה הטוב) שאנו נמצאים בו בדיוק נסגר ולא מקבל עמיתים חדשים, ולכן כל שינוי שנעשה הוא בלתי הפיך.

גישה זו מובילה אותנו להישאר בביטוחי מנהלים יקרים ולא מוצלחים, רק בגלל שאם נעבור, לא נוכל להתחרט.

6. ביטחון מופרז

ביטחון יתר מאפיין משקיעים רבים בשוק ההון, ויש לו הרבה מאוד ביטויים. ביטוי אחד הוא היצמדות להחלטות השקעה שקיבלנו, גם כשהן מאכזבות, מתוך ביטחון מופרז.

לדוגמה, קנינו מניה על פי ניתוח שעשינו, אך המציאות טופחת על פנינו, ואנחנו מצויים בהפסד מתמשך. במקום לעצור את ההפסד ולהיפרד מהמניה, ביטחון יתר יוביל אותנו להיצמד אליה, לעיתים אפילו במחיר של מכירת מניות אחרות טובות יותר.

ביטחון יתר יכול לבוא לידי ביטוי גם כשאנחנו רוכשים מניות של חברה בה אנו עובדים, מתוך אמונה שאנחנו מכירים אותה היטב. עם זאת, כשהיא קורסת, ככל הנראה נאבד גם את מקום העבודה וגם את כספי ההשקעה.