איתמר בן גביר, עוצמה יהודית, ספי עובדיה ויניר קוזין, גלי צה"ל, 16.8.22 / צילום: דוברות הכנסת
יו"ר עוצמה יהודית, ח"כ איתמר בן גביר, דיבר במהלך ראיון בגל"צ על כוונתו לגרש ממדינת ישראל את כל מי ש"פועלים נגדה ולא נאמנים לה". הוא הדגיש כי מבחינתו לא מדובר בתוכנית שאמורה לחול רק על ערבים, אך גם הבהיר כי המהלך לא יהיה רלוונטי למקרים שבהם למשל מתנחלים תוקפים חיילים ושוטרים. כשנשאל מה אם יעתרו לבג"ץ נגד תוכנית שכזאת, בן גביר דווקא גייס את בית המשפט העליון לצדו. "יש תקדים של השופט ניל הנדל: כשרצו להרוס את הבית של רוצחי אבו ח'דיר, (אירוע) נורא ואיום מבחינתי,…בא בית המשפט העליון, לא איתמר בן גביר, ואמרו שלושה שופטים שזה לא טרור". האם בית המשפט העליון אכן קבע שרציחתו של הנער מוחמד אבו ח'דיר ביולי 2014 על ידי שלושה יהודים היא אינה בגדר מעשה טרור?
התיק שעליו דיבר בן גביר הוא עתירה שהוגשה לבג"ץ (בג"ץ 5376/16) על ידי משפחתו של אבו ח'דיר בבקשה להרוס את הבית של רוצחיו. העתירה נדחתה בעיקר על רקע השיהוי בהגשתה, קרי הזמן הארוך שלקח לעותרים לפנות בעניין. עם זאת, פסק הדין עוסק בצורה כזאת או אחרת גם בשאלה שבה נגע בן גביר. השופט בדימוס אליקים רובינשטיין, שאחראי לעיקר פסק הדין, כתב בהקשר זה כי השאלה הנבחנת היא הפעלת תקנה 119, שמאפשרת להרוס בתי מחבלים, על "טרוריסטים יהודים, מקום שהטרור היהודי, תודה לאל, מצומצם בהיקפו על-פי טיעוני המדינה, בעוד הטרור הפלסטיני רחב בהרבה בהיקפו". כלומר, רובינשטיין כלל לא מהסס להגדיר את הרוצחים כ"טרוריסטים יהודים", והדיון מתמקד בטענת המדינה שלפיה במקרה הנוכחי "די במיצוי הדין עם המשיבים בהליך הפלילי כדי להוות הרתעה מספיקה… (ו)כדי להתמודד עם איום הטרור על-די יהודים, בשים לב לכך שמדובר בתופעה מצומצמת בהיקפה". במילים אחרות, לאור העובדה שהריסת הבתים היא בלשון השופטים "הרתעתית ולא עונשית", השאלה שנידונה היא האם במקרה הנוכחי יש צורך בהרתעה מן הסוג הזה, והמדינה סברה כי "…אין די במעשי טרור, נתעבים כל שיהיו, כדי להצדיק (זאת)".
ומה כתב על כך השופט הנדל שאותו הזכיר בן גביר במפורש? הוא דווקא הוטרד בדיוק מהאפשרות שאותה הזכיר חבר הכנסת. "בפתח הדברים, אבהיר כי לו היה המשיב [המדינה] מפעיל את סמכותו נגד כל מחבל ערבי - ונגד מחבלים ערבים בלבד - העניין היה מעורר קושי משפטי, עד כדי האפשרות של התערבות בהחלטה…", הוא כתב בפסק דינו. יחד עם זאת, בהמשך הוא קיבל את האבחנות שעשתה המדינה בעניין שכיחות התופעה והצורך ליצור הרתעה לגביה.
בשורה התחתונה: דבריו של בן גביר לא נכונים. פסק הדין שאותו הוא הזכיר לא עסק כלל בשאלה האם רוצחי מוחמד אבו ח'דיר הם טרוריסטים או לא, והן השופט רובינשטיין והן המדינה דווקא מתייחסים לרצח כאל מעשה טרור. ביהמ"ש העליון אכן החליט לא להרוס את בתיהם של רוצחי הנער, אך הוא עשה זאת מסיבות אחרות.
תחקיר: אוריה בר־מאיר