המפקח על הבנקים, יאיר אבידן. אם כל אחד מהגופים יפעל לפי מטרותיו, תהיה לנו מערכת אכיפה יעילה / צילום: שלומי מזרחי
הכותב הוא הממונה על התקציבים לשעבר
לאחרונה נשמעת מקהלת מעודדים, שטוענת שמערך הפיקוח על המוסדות הפיננסיים ארכאי, וכבר עולים רעיונות לעשות "פריש-מיש" במערך הפיקוח ולהציגו כחזית הקידמה הפיקוחית. אין פסול בשינוי מעת לעת, כל עוד זה נשען על הבנת יעדי הפיקוח, אך הרעיונות הנשמעים הם מבולבלים, נזקם יהיה רב, ונראה כי אלו מקדשים את השינוי למען השינוי ולא כדי לשפר המצב.
פיקוח על המערכת הבנקאית מקובל בעולם, ונועד בראש ובראשונה להבטיח את יציבות הבנקים כדי שהציבור לא יאבד את פיקדונותיו במערכת הבנקאית בשל קריסת בנק. תחרות במערכת הבנקאית לא עומדת בסתירה ליעד זה, ולכן ראוי לתקן את חוק בנק ישראל באופן שיקבע שהבנק אחראי גם על הרחבת מספר הבנקים הפעילים לאורך זמן וגם על פישוט המעבר של הלקוחות מבנק לבנק. שני אלו ירחיבו את התחרות לטובת הציבור, לצד הבטחת יציבות הבנקים. אך במקביל יש לשלול מהפיקוח על הבנקים את האפשרות להיות מנהל הבנקים בפועל, הקובע בבנק כל דבר, בלי שהדבר נדרש לצורך הבטחת יציבות. במהלך השנים הבנק המרכזי לקח על עצמו כובע לא לו תחת "הגנה (כביכול) על הצרכן". אם רמת התחרות במערכת הבנקאית תגדל, לא יהיה צורך בניהול המיקרו של בנק ישראל. התחרות תפעל טוב לאין ערוך מכל גחמה של המפקחים בבנק ישראל, כפי שהיא פועלת היטב ברוב הענפים שאינם מפוקחים בתחום המוצרים והשירותים.
פיקוח על המערכת החוץ-בנקאית: זהו ייצור חדש שנולד בחטא ממש באחרונה, אין לו כל הצדקה ויש לפרקו. אם יזמים מעוניינים להקצות מקורות משלהם כדי לתת אשראי לאחרים זוהי זכותם ואין צורך לפקח על כך, כל עוד אינם צוברים פיקדונות של הציבור כבנק. אם תקרוס חברת מימון חוץ-בנקאית בעתיד זה לא יפגע בציבור הלווים שקיבלו את ההלוואות קודם לכן. ככל שחברת מימון חוץ-בנקאית תגייס כספי ציבור בהון או בהלוואות - או אז נדרש פיקוח להגנת המשקיעים ולא הלווים שמבוצע על ידי רשות ניירות ערך.
יציבות חברות הביטוח
פיקוח על הביטוח ושוק ההון מקובל אף הוא בעולם והוא נועד בראש ובראשונה להבטיח את יציבות חברות הביטוח וגורמי החיסכון כדי שהציבור לא יאבד פרמיות או חסכונות בשל חלילה קריסת חברת ביטוח. ובאופן מקביל לפיקוח על הבנקים יש להוסיף לחוק מחד הטלת אחריות על הגברת התחרות בענף הביטוח והחיסכון בדרך של הוספת שחקנים ופישוט המעבר, ומנגד שלילת מעורבות הפיקוח על כל מה שזז בחברת הביטוח בתואנת שווא של "הגנת הצרכן" - יעד שהפיקוח אימץ במהלך השנים, על אף שאין לו כל עיגון בחקיקה. חשוב לציין שניהול המיקרו של הפיקוח על הביטוח שפועל לפי גחמות וכתגובה לכתבות בעיתונים, מטיל עלויות עתק, כולל שינוי מערכות מידע יקרות, על חברות הביטוח ובעקיפין על הציבור. צחוק הגורל הוא שבמצב שנוצר, רק חברות ביטוח גדולות יכולות לעמוד בדרישות המשתנות ואז אותם גורמים מופתעים מגודלם והשפעתם של הגופים המוסדיים וקוראים לרסן את כוחם ולפצלם.
רשות ניירות ערך: זהו מוסד פיקוח חשוב ומקובל בכל העולם, שנועד להגן על ציבור המשקיעים בדרך של הבטחת מסחר הוגן בניירות ערך וגילוי נאות לציבור. ככל שמוסד פיננסי אינו מגייס כספי ציבור אין לרשות זו דריסת רגל, אך כל גוף, לרבות מוסדות פיננסיים שמגייס כספי ציבור חייב להיות מפוקח על ידי הרשות רק בהיבטים הרלוונטיים לה. אין להוסיף לרשות זו כל מטלות פיקוח הזרות לייעודה.
לא לעוד מטלות
רשות התחרות: אין להתבלבל משינוי שם הרשות שנעשה באחרונה - תפקידה האחד ויחידי הוא להילחם בכל הגבל עסקי ומונופול שמנצל כוחו, בין אם בקרב מוסדות פיננסיים ובין בתחומים אחרים.
אם כל אחד מהגופים הללו יפעל לפי מטרותיו, כולל תיקונים מסוימים שמפורטים לעיל - ולא ייקח על עצמו תפקידים לא לו - תהיה לנו מערכת אכיפה יעילה, מבלי צורך לעשות מהפכות מבולבלות ומזיקות.