יונית גולדברג, מנכ״לית חברת הייעוץ 11Stream / צילום: שלומי יוסף
ערב אחד אחרי יום מורט עצבים ישבה יונית גולדברג, מעמודי התווך של תעשיית מרכזי הנתונים (חוות שרתים או דאטה סנטרס) בישראל, מול הטלוויזיה וצפתה בסדרה מנאייכ. פתאום פרצה בבכי. היא מספרת שמשהו בתככים ובתחושת המבוי הסתום בדרמה המשטרתית התחבר עם החוויה הסיזיפית שהיא עוברת בדרך לחזון הגדול שנרקם בחברת הייעוץ שלה, 11סטרים (11Stream). שהתקבל בהתלהבות במשרד התקשורת ואצל לא מעט גורמים בתעשייה אך נתקל בחומה בצורה, ומבחינתה לא ברורה, של התנגדות באוצר.
● השבוע בגלובס: כל הרגולטורים הבכירים מגיעים לדבר על מצב המשק
● למה מייסד Team8 משוכנע שאין משבר בהייטק
● שחמט בגיל 3, טריאתלונים והדודה מהמוסד: שיחה עם מנכ״לית מיקרוסופט ישראל
הפרויקט המדובר הוא שימוש בתשתיות חברת קצא"א (קו צינור אירופה אסיה, החברה הממשלתית המפעילה את קו צינור אילת אשקלון), והצמדת כבל סיבים אופטיים לצינור הנפט. חיבור בין הים התיכון ואירופה מצד אחד לים סוף ומשם למדינות כגון איחוד האמירויות. אלה, כך גולדברג, מתעניינות מאוד, בין היתר כי כך יתאפשר לגופי התקשורת לעקוף את תעלת סואץ ואת מצרים, שכרגע נהנית מבלעדיות על החיבור בין מזרח ומערב. סיב מהיר כזה גם יאיץ את פריסת הסיבים לדרום, ויהפוך את ישראל להאב של העברת מידע בקצבים גבוהים וליצואנית של שירותי מידע ואחסון. לקצא"א יש זכות מעבר על כל התוואי, 250 ק"מ, וזה מה שצד את עינו של אורן נאומן, שותפה ב11סטרים, שהגה את הרעיון. "הוא אמר לי יונית תראי, זה קו ישר ורצוף, מאובטח ולא עוצר בשום מקום, זה אידיאלי".
בכלל לא מפתיע אותנו כאשר גולדברג מתוודה שהייתה ילדה היפראקטיבית. היא נשארה סוערת, כמעט חסרת גבולות. היא מקבלת אותנו בביתה, דירת גג ענקית בגבעתיים שחלק ממנה הוקצה למשרד בתקופת הגבלות הקורונה. ההגבלות עברו אבל המשרד נשאר בביתה, מעין סמל לסימביוזה המלאה בין גולדברג אשת המקצוע לגולדברג האדם, שלוקחת הכל ללב והכל אצלה אישי.
יום לפני פגישתנו ביקרה בחוות שרתים של בזק בינלאומי, ושם צדה את עינה ליסה, בחורה צעירה בת 24, שעלתה כנערה מאוקראינה. "שאלתי אותה מה היא עושה והיא אמרה, 'אני פה כי אני לומדת את מקצוע העתיד, טכנאית דאטה סנטרס'. כל כך התרגשתי, חיבקתי אותה. הרי אני הולכת עם הדגל הזה שדאטה סנטרס ותשתיות תקשורת זה העתיד. חבל רק שבמדינת ישראל לא מבינים את זה".
הסיב שיפריח את הפריפריה
אבל נחזור לסיפור פרויקט הסיבים המבוסס על צינור קצא"א. גולדברג ונאומן הגיעו לקצא"א עם הרעיון, ועם הצעות לשיתופי פעולה בינלאומיים אם הדבר יקרום עור וגידים. בקצא"א הרימו את הכפפה, לפני שנתיים, משרד התקשורת תמך וגיבה, אבל לאחרונה התברר כי משרד האוצר, ובעיקר המנכ"ל רם בלינקוב, מתנגדים בתוקף לאשר את הפרויקט, בנימוק כי לא נכון לתת לחברה ממשלתית להתחרות בחברות הפרטיות. לדברי גורמים בענף, "בלינקוב אומר על גופתי המתה" וההתנגדות העזה שלו נראית כמעט כמו משהו אישי.
הרציונל הוא כזה: במקום קווי תקשורת תת ימיים למצרים, יימתחו קווים לישראל ומשם לאמירויות. סביב תחנת העגינה באשקלון יכולים להיבנות עסקים שחשובה להם מהירות חיבור גבוהה ושיהוי נמוך כמו למשל מסחר במניות. קירבה לסיבים אופטיים תשפר את מהירות החיבור של תושבי הפריפריה ועשויה להביא יותר חברות הייטק לפריפריה.
את הפוטנציאל לחיבור עוקף תעלת סואץ דרך ישראל זיהו גם בחברות אחרות כמו למשל בזק ופרטנר שהכריזו על פרויקטים משותפים עם גוגל ופרטנר, בהתאמה. גולדברג אומרת, כי "כל הפתרונות ראויים וצריך כמה וכמה נתיבים (לטובת שרידות ובטיחות)", אבל מפרטת כי שני היתרונות לשימוש בתשתית קצא"א הם קו קצר ומאובטח יותר, וכן אפשרויות לפריחה כלכלית בדרום.
"זה פשוט טרגי מה שאנחנו מפסידים פה", מקוננת גולדברג. "יש נטייה פסיכולוגית להקים סביב מרכזי תקשורת מרכזי תעסוקה. אני רואה את זה גם בארץ וגם במדינות אחרות. בישראל, מרכזי התקשורת שהוקמו בפתח תקוה ובטירת הכרמל הביאו כבר להקמת מרכזי הייטק. פרויקטי תשתית מהסוג הזה בעולם מביאים למיליארדי דולרים של הכנסות. אשקלון יכלה להיות מרסיי של הצד הזה של המזרח התיכון. לא איכפת להם מה זה יכול לעשות לטובת הפריפריה והדרום?".
משרד האוצר בחר שלא להגיב על הדברים, אולם במכתב ששלח אגף התקציבים לרשות החברות ב־22 בספטמבר השנה, נכתב בין השאר: "אנו סבורים כי שיתוף תשתיות, במסגרתו חברה ממשלתית מאפשרת לחברות תקשורת (או לחברות תשתית אחרות) גישה לתשתיות הפיזיות שלה, תוך מתן תנאים הוגנים ובלתי מפלים לכלל החברות, הוא שיתוף חיובי שיש לעודדו. אולם יש להימנע מפריסת תשתיות תקשורת או אספקת שירותי תקשורת על ידי חברות ממשלתיות.
"... בשווקים בהם מתקיימים התנאים לתחרות, לא קיימת הצדקה לקיומה של חברה ממשלתית. יתרה מכך, כניסת חברה ממשלתית לשווקים בהם קיימת תחרות משוכללת בין חברות שאינן ממשלתיות, תביא לדחיקת השקעות פרטיות ולחוסר יעילות משקית, זאת מכיוון שהחברה הממשלתית... עשויה לזכות בנתחי שוק על חשבון החברות הפרטיות (אף שיעילותן רבה יותר), בזכות המשאבים שניתנו לה לצורך מילוי תפקידה הציבורי".
הנימוק של האוצר נשמע מאוד הגיוני. הרי ההיגיון בלהפריט חברות ממשלתיות הוא כדי לשכלל את התחרות ולהימנע בדיוק מהמצב שאת מנסה ליצור, שחברה ממשלתית שנהנית מתקציבים ומרכוש ממשלתי, תיכנס לתחרות מול חברות תקשורת שאינן נהנות מזכויות כאלה.
"אבל אלה הטרנדים בעולם. יש מחסור בתשתיות תקשורת ולכן המגמה היא להשמיש תשתיות שקיימות לצרכים אחרים". כך למשל בבריטניה הוקמה בשנה שעברה קרן ממשלתית בסך 4 מיליון ליש"ט שתתמוך בחיבור בתים ועסקים לסיבים אופטיים באמצעות תשתיות מים וביוב קיימות. פרויקט "דרך המשי הדיגיטלית" לחיבור אירופה ואסיה בסיבים אופטיים עושה שימוש בתשתיות הרכבת באזרבייג'ן ובצינור נפט וגז החוצה את הים השחור.
הממשלה לא פוסלת את עצם הרעיון, רק דורשת שהמפעיל שיזכה במכרז לא יהיה החברה הממשלתית.
"השאלה מי מסוגל לכך. חברות עתירות נכסים כמו מפעילות כביש שש, אשטרום, שיכון ובינוי ואחרות, לא יכולות לתפעל כבל תקשורת. ובזק ודומותיה יתקשו להיכנס להשקעות האדירות הנדרשות לכך".
11סטרים מועסקת כיועצת של קצא"א, אך גולדברג לא מדברת בשם החברה. יו"ר קצא"א, ארז כלפון מסר, כי "משרד האוצר וקצא"א מקיימים שיח פורה ומקצועי בנושא הסיבים האופטיים במטרה למצוא פתרון לסוגיות המורכבות שעל הפרק לשביעות רצון הצדדים".
אנחנו לא שוכחים שיש לך אינטרס אישי.
"כמה כסף כבר הייתי רואה פה? קצא"א זו חברה ממשלתית שהמקסימום שמותר לה לשלם זה 17 אלף שקל לייעוץ בחודש. אמרתי לבלינקוב, אני את המיליונים שלי כבר עשיתי מהחוות (שרתים, א"ג וש"ל). אני עושה את זה כי אני אוהבת את המדינה".
זה הזמן לעצור ולהסביר על איזה מיליונים גולדברג מדברת. מאחורי השם האפרורי חוות שרתים מסתתר טרנד לוהט שבא לענות על צורך עצום. המידע בענן שנגיש לנו מכל מקום צריך להיות מאוחסן במקום כלשהו, וחוות השרתים הן המקום הזה. מדובר במתקנים המאכלסים כמות גדולה של שרתי מחשב ומערכות אחסון ותקשורת נתונים. הזרז המרכזי לפריחה בתחום שהיה רדום בישראל עד לפני שנתיים, היה פרויקט ממשלתי: מכרז "נימבוס" להעברת המחשוב הממשלתי למחשוב ענן הביא להכפלה של פי 2.5 בביקוש לשירותי ענן מקומיים.
המכרז, בכמה שלבים ובהיקף של כמה מיליארדי שקלים נאים, הביא לתנופת בנייה של חוות שרתים. הוא הסתיים אומנם בשנה שעברה עם שתי זוכות, אמזון וגוגל, אך הביא גם את המתחרות המפסידות - מיקרוסופט ואורקל - להקים בישראל חוות שרתים גדולות בתקן בינלאומי שטרם נראה כאן. על הדרך, נהנות גם החברות הפרטיות ממתקנים מתקדמים ומתשתיות תקשורת אינטרנט במהירויות גבוהות הנפרסות לצידם. מקימי החוות גם רואים לנגד עיניהם כלקוחות חברות ענק הבוחנות כניסה לישראל כמו מטא, עליבאבא ואפל.
מחלוצות הענף בישראל
11סטרים נמצאת שם כבר מהתחלה, עוד לפני שדלויט וארנסט אנד יאנג הפנו את מאמצי הייעוץ שלהן לתחום. הקשרים בתעשייה, והמזל, גלגלו את גולדנברג מלקוח ללקוח והידע שנצבר בדרך הפך את 11סטרים לחברת הייעוץ המובילה במזרח התיכון בתחום תשתיות תקשורת מהירה וחוות שרתים. בין השאר סייעה לחברות נדל"ן כמו עזריאלי ומליסרון בהקמות חוות שרתים ענקיות, עזרה לאמזון, לגוגל, לאנבידיה ולמיקרוסופט להפוך את מודיעין ואזור השרון לצומת מרכזי בתוכנית ההתרחבות הבינלאומית שלהן. ענקיות אחרות, כמו קוקה־קולה או KKR, שוכרות את שירותיה לפרויקטי ענן גלובליים.
גולדברג גם מייעצת מדי פעם לממשלה והייתה פעילה מאוד בעיצוב קווי המתאר של מכרז נימבוס ולדבריה, הניתוח שהיא הכינה הביא לכך שהמכרז יכלול, בשלב הראשון שלו, שני זוכים ולא זוכה יחיד. כמו כן כל מי שפעיל בתחום מנוי על המחקרים החודשיים שהחברה מפרסמת. לחברה יש רק שני עובדים, היא ונאומן, אבל היא מעסיקה הרבה מאוד קבלני משנה.
"כל השוק הזה השתנה לגמרי", אומרת גולדברג. "לפני חמש שנים, הסתובבתי בכנס התקשורת הבינלאומי השנתי בוושינגטון וצעקתי, בואו לבנות חוות בישראל. כולם הסתכלו עלי כאילו אני איזה פסיכית. כולם חוץ מאבנר פפושדו (בעלי סרבר פארם, חברה הפועלת בצפון אמריקה, באירופה וכיום גם בישראל, א"ג וש"ל), כי הוא ישראלי והתחלתי לדבר איתו בעברית".
והוא קפץ על הרעיון?
"בהתחלה ממש לא. הוא אמר, מאוד נכון לבנות חוות בישראל, אבל כשאני חושב על הביורוקרטיה של נדל"ן בישראל - הרי חוות שרתים הן גם פרויקט נדל"ני - זה לא פשוט. אבל סיפרתי לו שעומד לצאת פה מכרז ענק. גם כאשר הוא החליט לבנות בארץ, בתחילת 2020, הוא ביקש שאמצא לו שותף כי בלי שותף הוא לא רוצה לקחת את הסיכון. היום הסביבה אחרת אבל אז לא היה ברור איך לפעול כאן. חיברתי אותו לקרן תש"י (העוסקת בתשתיות בתחומים שונים. השותפות נקראת סרבר פארם ישראל, א"ג וש"ל)".
אמרת שהסביבה היום אחרת. עכשיו קל לפעול כאן בתחום הזה?
"רחוק מזה. קודם כל חברת חשמל שלא נערכה, לא מוכנה להקשיב ולא נותנת פתרונות שמותאמים לתעשייה. זה התנהגות של מונופול מזעזע. התחננתי שיבואו איתי לכנסים על חשבוני כדי להבין מה קורה בשוק (לתגובה ראו תיבה). החוות מוצאות פתרונות שעטנז, ובשתי חוות חדשות בונים תחנות חשמל משלהן בחווה". כל חוות שרתים גדולה בתקן מתקדם זקוקה לא רק לאספקת חשמל סדירה אלא לגיבוי באותו סדר הגודל. רובן בונות גנרטורים לשעת חירום הפועלים על דיזל או על גז טבעי והיו מעוניינות לקבל הולכה של גז טבעי, אלא שזכייניות הגז טוענות שהדבר לא כלכלי עבורן.
גולדנברג ממשיכה לפרט על הקשיים. "שנית, אף אחד לא חושב על זה על כמויות הפסולת הטכנית שהתעשייה מייצרת. שרת זה דבר שמחליפים פעם בשנתיים. בחוות הגדולות שבונים עכשיו יש בין 100-150 אלף שרתים בכל חווה. יותר מזה, חוות שרתים לא מוגדרות בכלל כשירות חיוני שצריך לפעול בעת חירום. פנינו למשרד התקשורת והם אמרו, נסדר את זה אחרי הבחירות. כבר ארבע שנים אני צועקת שצריך ועדה בינמשרדית שתטפל באסדרה של כל התחום הזה, של משרד האנרגיה, משרד התקשורת ומשרד הפנים. אישית בא לי לבכות בגלל חוסר ההבנה וחוסר ההקשבה".
לדברי גולדברג, ועדה כזאת נדרשת בין היתר כדי לזרז את הליכי האישורים לבניית החוות. "הרגולציה צריכה להיות מהירה יותר", היא אומרת, "אין זמן להתעסק עם ועדה מקומית, ועדה מחוזית, כדי להגיע לאישור הבנייה. אני עושה מזה מלא כסף, כל הופעה שלי בוועדה זה אלפי שקלים. אבל זה לא פייר למדינה".
למרות דרך החתחתים, יש לא מעט נדל"ניסטים שחושבים שמדובר במכרה זהב.
"עם הנדל"ניסטים אני פחות עובדת ישירות, כי הם לא כל כך מבינים את הדי־אן־איי של הענף. הם חושבים שחוות שרתים זה עסק נדל"ני לכל דבר. וזה לא. הערך הנדל"ני של חוות שרתים בעולם זה 4% מסך שווייה. בישראל זה היה 6% והחזירות של יזמי הנדל"ן הביאה את זה ל 8%-10% וזה פוגע גם בחשק של חברות בינלאומיות לבוא לארץ. הם אומרים, מה זה החזירות הזאת".
"הם קוראים לי הכלבה"
ההיסטוריה של גולדברג דווקא נטועה חזק בנדל"ן, וגם השאירה לה לא מעט צלקות. אביה, שמואל רובננקו המנוח, היה בעל אחת מחברות הבנייה הגדולות בארץ. אלא שבתחילת שנות ה־2000 הגישה החברה לבית המשפט בקשה להקפאת הליכים, והאב והאם עזבו את הארץ חזרה לעיר הולדתם ריגה שבלטביה, והנכסים עברו לכינוס נכסים. לאחר שנים הגיע האב להסדר נושים אולם אף פעם לא חזר לארץ.
לדברי גולדברג, שותף הוא זה שגרר את אביה כמעט עד פשיטת רגל. "מה שהתקופה ההיא עשתה לי", היא משחזרת, "שאני מאוד ישירה ופיתחתי תחושת בטן נהדרת. מי שעולה לי לא טוב - אני פשוט קמה והולכת". לא מזמן, אגב, שוחחה עם חבר של אביה מאותה תקופה, ידיד משפחה שמכיר אותה מאז שהייתה בת שש. כיוון שלאיש היה מגרש בנתניה שעכשיו יושבת עליו חוות שרתים, הוא פיתח היכרות עם עולם היזמות של החוות, ועם הדמויות הפועלות בו. "הוא אמר לי, יש בעולם שלכם כינויים, נכון? הג'ינג'י, הילד, הפקיד, הכלבה. אמרתי לו, הכלבה זו אני".
ככה קוראים לך בענף?
"הם קוראים לי הכלבה, כי אני צריכה להחזיק אותם קצר ולהיות קשה. עם השנים נהייתי יותר נוקשה. כאישה, אין לי ברירה. לאורן השותף שלי לא מתנהגים כמו שמנסים להתנהג אלי. זה מאפיין את כולנו, נשים בעמדות כוח. אנחנו מפתחות את הנוקשות הזאת כדי שלא יפגעו בנו. כולנו מפתחות שיריון קשה. שמעתם פעם גבר אומר למישהו 'אתה לא תדבר אלי ככה'? רק נשים אומרות את המשפט הזה, כי מדברים אליהן ככה".
גולדברג למדה הנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן גוריון, עם התמחות בניהול מערכות רפואיות. בהמשך התחילה לעבוד בחברת הביטוח הפניקס במחלקת תביעות בריאות. "יום אחד, התקשר אלי עמוס שפירא שהיה אז מנכ"ל אל על, ושאל למה דחו לאשתו את התביעה. לא ידעתי בכלל שהוא מנכ"ל אל על. אבל הסברתי לו שלא הייתה לו הפוליסה הנכונה, ובהשקעה מאוד קטנה יכול היה לעשות פוליסה יותר מקיפה ויותר נכונה.
"הוא סגר את הטלפון, הרים טלפון לאיתמר בורוביץ' שהיה אז מנכ"ל הפניקס, שינה את הפוליסות של כל עובדי אל על בעקבות השיחה איתי, ואמר לבורוביץ', למה בנאדם כזה יושב בבק אופיס ולא בשיווק או במכירות?". בורוביץ' לדבריה קרא לה ללשכתו ושינה את תפקידה, למנהלת הפיתוח העסקי של ביטוח הבריאות.
אחרי שנים אחדות, בסוף שנות ה־90 ועם הבום הגדול של ההייטק אז, עברה להייטק, התחילה לנהל תיקי לקוחות בחברת תוכנה, ולאחר מכן עברה לעבוד בחברות תשתיות תקשורת, קומברס ובהמשך ל־Veraz, שהיתה חברה בת של ECI. ב־2009, קצת אחרי שסיימה עסקה גדולה עם בזק, כאשת מכירות של וראז, התגלה אצלה גידול בבלוטת התריס. "הטיפולים לא קשים, אבל דברים כאלה הם משני חיים. ראיתי שמי שבא לבקר אותי בחודש שבו הייתי בבית, אלה לא אנשים מהעבודה, אלא לקוחות שלי, מנכ"לים מהשורה הראשונה. אמרתי לעצמי, מה, את מטומטמת? את חייבת להיות עצמאית. זה היה רגע מכונן".
כשהחלימה, פתחה חברת ייעוץ לתחום תשתיות התקשורת. רוב העסקות בהן טיפלה, 75%, היו בחו"ל ולא בישראל. אחד הלקוחות היה חברת קונברג'יס (Convergys) שלה ייעצה בעסקה גדולה עם בריטיש טלקום. בוב לנטו, מנכ"ל קונברג'יס, עבר לחברת ליימלייט (היום Edgio) שפעלה כבר בעולם החדש יחסית אז של חוות שרתים. הוא המשיך להשתמש בשירותיה, וכך החלה קריירת חוות השרתים שלה.
המשקיעים גילו את התחום
לקוח אחר היה חברת אניקליפ שאותה ניהל אורן נאומן. התקופה הזאת גררה את גולדברג ונאומן לסכסוך משפטי של תביעות הדדיות והשמצות הדדיות עם קרן JVP, שהייתה אחת המשקיעות בחברת אניקליפ, ועם מייסדה אראל מרגלית, שפיטרה את נאומן וגולדברג. הסכסוך הסתיים בפשרה שפרטיה חסויים.
נאומן וגולדברג התחילו לעבוד יחד. "אורן הביא הסתכלות אסטרטגית וידע פיננסי". המזל והקשרים בתעשייה המשיכו להאיר לה פנים: אדם שהכיר אותה מליימלייט עבר לעבוד באמזון כסמנכ"ל תפעול. "הוא התקשר אלי ואמר לי, אני צריך לעשות טיפולוגיה ראשונית בישראל, וכל מה שמספרים לי לא מתקשר לי עם המציאות". במשך שנתיים עשתה 11סטרים עבודת ייעוץ לאמזון בישראל ובאפריקה, ולאט לאט בשלה אצלם ההכרה כי להיות יועץ זה נחמד, אבל לא מספיק. או, בלשונה הציורית של גולדברג, "אמרנו לעצמנו, מה, אנחנו דפוקים? ככה לא נעשה הרבה כסף. את הכסף הגדול נעשה מהבאת החברות הבינלאומיות לארץ".
מאז התחום השתנה. שחקנים בינלאומיים בתחומי התקשורת וההשקעות נכנסו למשחק, וגם משקיעים מקומיים גילו את התחום. "עד לפני שנתיים", אומרת גולדברג, "ההשקעות באו בעיקר מחו"ל. אבל המוסדיים הישראליים - הבולטים ביותר הם הראל וכלל - התחילו להבין את הפוטנציאל בתחום ולהיכנס להשקעות בבניית חוות, הן כמממנים והן כשותפים".
החלום הבא של גולדברג הוא חממה ייעודית לתשתיות תקשורת וטכנולוגיות של חוות שרתים. "מגיעים אלי כל מיני יזמים וסטארט־אפים עם רעיונות מדהימים, ודרור בין (מנכ"ל רשות החדשנות, א"ג וש"ל) כבר הציע לי לעשות את זה. אני רציתי לעשות את מרכז החדשנות הזה בתוך תחנת העגינה, במקום שבו הכבל התת־ימי שמגיע מאירופה נוחת על החוף, בקצא"א, בדרום, להפריח את הנגב".
"שליש מהחשמל שהחוות מזמינות מאיתנו לא ממומש"
"אני מבין את התסכול של גולדברג", אומר אורן הלמן, סמנכ"ל שירות ורגולציה בחברת החשמל. "אנחנו נקודת הקצה שאותה פוגשים השחקנים בתחום הזה, אז אנחנו אלה שמעוררים את התסכול.
"נפתחו אצלנו עשרות בקשות, בהיקף מאות מגה וואטים, לחיבור חוות שרתים, רובן באזור המרכז. חלקן כבר חוברו לרשת. מדובר בחיבורים בהספק גבוה מאוד, וכיוון שהחוות לא יכולות להישאר ללא גיבוי, נדרש גם גיבוי בהיקף של חצי מההספק לכל חווה. אלה היקפים עצומים. זה מצריך בניית תשתית משמעותית, הקמת קווי מתח של כמה ק"מ. לפעמים נדרשת תוספת השנאה לתחנת משנה, ולפעמים צריך לבנות תחנת משנה חדשה.
"במדינה קטנה, עם ריבוי עצום של רגולציה ותהליכים סטטוטוריים מתישים וארוכים, התהליך הזה מאוד מסורבל בגלל הצורך שלנו לתאם עם כל כך הרבה גורמים. אישורים להקמת תחנת משנה חדשה או הרחבת תחנה קיימת עשויים להתארך כמה שנים. וזה עוד לפני שלקחנו בחשבון התנגדויות של רשויות מקומיות. מדובר באתגר גדול מאוד. לחברת החשמל יש יותר מ-20 רגולטורים לא מתואמים, והצרכנים משלמים את המחיר.
"לצד זה, מתוך החשמל שמזמינות חוות שרתים, רק שני שלישים ממומשים. אנחנו משקיעים משאבים, תכנון, צי של כוח־אדם שעובד על ההזמנות הללו כדי לספק אותן כמה שיותר מהר, ושליש מהעבודה הזאת יורד לטמיון".
יונית גולדברג (47)
אישי: גרושה ואם לשניים, בן 25 שמתחיל התמחות בדלויט ובת 24 שעובדת בסטארט-אפ
מקצועי: מייסדת שותפה בחברת הייעוץ 11Stream, שמתמחה בתחום חוות שרתים. בעבר כיהנה בתפקידים בכירים בקומברס ו־ECI, ובסטארט־אפים בתחום האצת הגלישה. בעלת תואר ראשון ושני בהנדסת תעשייה וניהול מאוניברסיטת בן גוריון
עוד משהו: "אין לי זמן לנשום עכשיו. פעם הייתי קוראת המון, כבר שנתיים שאני לא קוראת ספרים, רק חומרים וכתבות על הענף. אוהבת לבשל ולהכיר מטבחי עולם"