חצי שעה של השראה. ערן גפן משוחח עם מיכל ברוורמן-בלומנשטיק / צילום: איל יצהר, מנחם רייס
ערן גפן, מנכ"ל G^Team חברה לייעוץ אסטרטגי, בשיחה עם מיכל ברוורמן-בלומנשטיק, מנכ"לית מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח.
שיחה עם מיכל ברוורמן-בלומנשטיק היא כמו משחק שח. עוד לפני ששאלת ברור לך שהיא כבר חשבה על התשובה לשאלה הבאה שלך. בהתחשב בזה שאבא שלה אימן אותה במשחק המלכים כבר מגיל 3, זה לא מפתיע. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא היתה הישגית - בספורט (טריאתלונים), בלימודים (מצטיינת), בתחביבים (טיפוס על עצים), ההורים שלה תמיד דחפו אותה להעז.
אבל דווקא השנים האחרונות, שהביאו לה את פסגת הישגי הקריירה, לימדו אותה לדחוף קצת פחות, להיות פחות אגרסיבית בניהול, להפעיל פחות כוח, ובמקום זה - ללמוד ולהקשיב, במיוחד לאנשים השקטים והמופנמים בחברה. את התנועה הרכה הזו פנימה אני פוגש אצל הרבה מהמנכ״לים המצליחים, אלו שהצליחו לעשות את קפיצת המדרגה הבאמת גדולה. אלה שמבינים את הפרדוקס, שמנהיגות ברמה כזאת דורשת שימוש בכלים אחרים לגמרי, לעתים אפילו הפוכים מאלו שהביאו אותם לאותה משרה בכירה.
● בשבוע הבא בגלובס: כל הרגולטורים הבכירים מגיעים לדבר על מצב המשק
● למה מייסד Team8 משוכנע שאין משבר בהייטק
● האישה החזקה בתעשיית חוות השרתים בישראל נחשפת | ראיון
מיכל ברוורמן-בלומנשטיק, מקווה שאמרתי נכון. יש לך הגדרת תפקיד מאוד מורכבת, בואי תסבירי במקום שאני אסבך.
"אוקיי, בכובע אחד אני ה-CTO של חטיבת הסקיוריטי הגלובלית של מיקרוסופט, ובכובע השני אני מנכ"לית מרכז המחקר והפיתוח של מיקרוסופט בישראל, שנחשב לאחד המובילים והאסטרטגיים של החברה בעולם".
יש לך הרבה על הכתפיים. זה אומר שלא משנה מה קורה בנושא אבטחה במיקרוסופט בעולם, זה מגיע אלייך.
"נכון. אני מאוד אוהבת את זה, כי זה כמו לשחק שח. אני גם מאוד טכנולוגית, אבל כשאתה מפתח תוכנה אין לך מישהו שעומד מולך, וכאן יש".
זה יותר משח, כי מי שעומד מולך זה מוח קרימינלי שחייב להיות יצירתי.
"כן, זה לחשוב צעד אחד קדימה, שזה מאוד מאפיין שח".
דברי אליי במספרים. על כמה אנשים את אחראית סה"כ?
"קצת יותר מ-3,000. רובם בישראל אבל יש לי גם קבוצות בחו"ל".
ספרי קצת איך הגעת, איפה גדלת, מה הסיפור שלך.
"גדלתי ביד אליהו, דרום תל אביב, משפחה שרחוקה מלהיות עשירה אבל כן שמה דגש חזק על אינטלקט והישגיות. אני מאוד הישגית, אבל לא תחרותית. מבחינתי שכולם יגיעו ראשונים, אני לא צריכה שמישהו יפסיד".
מה ההורים עשו?
"אמי הייתה מורה ואבי היה מנהל מכבסה. הוא היה דמות מאוד דומיננטית בחיי ומגיל צעיר עודד אותי להעז".
איך הוא עודד? תני דוגמה.
"קודם כל הוא לימד אותי שח בערך מגיל 3 וחצי, תמיד דאג לאתגר אותי".
נתן לך לנצח או היה קשוח איתך?
"היה קשוח במובן החיובי, לא דיכא אותי".
גם בתחומים אחרים?
"קודם כל בספורט, היינו רצים ושוחים ביחד. הוא עודד אותי לטפס על עצים, לא נתן לי תחושה שהעולם מסוכן".
וואו, אני כנראה עושה טעות, כל הזמן אומר לילדים תיזהרו, שלא תקבלו מכה.
"אגב, בייחוד על בנות. יש הרבה מחקרים שמראים שהורים נורא מגוננים על הילדים, אבל בעיקר על בנות וגורמים להן פחות להעז. אם יש פקטור שגורם לאנשים להצליח זו היכולת לקחת סיכונים".
היית חננה?
"לא, אבל הייתי תלמידה מאוד טובה והיה לי חשוב להצטיין. עוד מישהי שמאוד השפיעה עליי זו דודה מלכה המיתולוגית שלי, שהיתה אחת הנשים הבכירות במוסד (מלכה ברוורמן, שהיתה סגנית ראש המוסד. ע"ג). היא הייתה מודל מדהים".
מין מודל לחיקוי שמראה שאפשר לעשות דברים גדולים ומשמעותיים.
"בדיוק, ומגיל מאוד צעיר היה לי צורך להשפיע".
את עדיין עושה ספורט?
"בטח, אני רצה ועושה טריאתלונים, יוגה, פילאטיס, חדר כושר. אני אוהבת לעשות ספורט כל יום. תמיד הייתי בולדוזר, אבל בשנים האחרונות למדתי להיות בולדוזר מתוחכם ולהפעיל יותר כוח מבפנים".
שרירי ליבה.
"בדיוק".
תעשי לי את האנלוגיה לעולם הניהול.
"הנה דוגמה. לפני כמה שנים היה לי רעיון למוצר אבטחה שחשבתי שהוא מדהים, והיו עוד כמה אנשים שחשבו ככה. אז הלכתי על זה בכל הכוח והתחילו התנגדויות של אנשי מפתח, עכשיו אני, ככל שאני מקבלת לא - אני אשכנע יותר חזק".
כמו בפיזיקה, כל כוח שאת מפעילה, מופעל באותה עוצמה נגדך.
"בדיוק. וככל שדחפתי יותר, הגרופיז הלכו איתי אבל המתנגדים לא. וזה בדיוק השתלב לי עם מה שהמורה לפילאטיס אומרת - תפעילי פחות כוח, תעבדי יותר מבפנים, תשיגי הרבה יותר. אז הבנתי שאני יוצרת אנטגוניזם, לקחתי צעד אחורה והחלטתי שבמשך כמה שבועות אני לא מדברת על המוצר הזה. והחלטתי לשנות לו את השם".
יפה. בדיוק באתי להגיד שאת צריכה שם אחר.
"נכון, זה כבר היה סדין אדום. ואז עברתי אחד אחד בנפרד והסברתי איך זה מקדם את האינטרסים שלהם. יצרתי קואליציות, היה שם חדש, אחרי כמה שבועות החזרתי הכל לשולחן וזה הפך לאחד המוצרים הכי מצליחים אי פעם".
ואם זה לא היה עובד, היית מרימה טלפון לסאטיה נאדלה, מנכ"ל מיקרוסופט העולמית?
"לא, זה לא הסגנון שלי".
אבל יש לך דיבור איתו, את מכירה אותו, הוא הבוס של הבוס.
"כן. הוא גם ראיין אותי לפני שמונה שנים כשהגעתי למיקרוסופט, קצת לפני שהוא נהיה מנכ"ל".
מה הוא שאל? מעניין.
"בעיקר איך אני חושבת. אני לא זוכרת בדיוק את השאלות, אבל הוא שאל מה האסטרטגיה שלי, לאן אני חושבת שאנחנו צריכים להגיע. הוא ניסה לשכנע אותי לעבור לארה"ב ושיהיה הרבה יותר קל לעשות הכל משם. אמרתי לו, יש לי חדשות בשבילך, האקוסיסטם של הסייבר בישראל הוא דבר מדהים".
הבנת שאת מסכנת את המשרה?
"כן, אבל זאת לא המשרה היחידה שהציעו לי. הבטחתי שאני אטוס הרבה ובאמת עד הקורונה כל חודש הייתי שם. אני הקמתי פה את מרכז הסייבר ועשינו המון חדשנות פה בבית, ייצרנו מוצרים וקנינו חברות. עכשיו אנחנו כמעט אלף איש רק בסייבר. אני חושבת שמרכזי פיתוח בישראל לא צריכים רק לקבל פקודות מחו"ל אלא לפתח מומחיות".
אני מבין מה הוא חיפש אצלך. מה את ראית אצלו שגרם לך לרצות לעבוד איתו?
"קודם כל הוא חכם בטירוף, לא רק טכנולוגית, גם מבחינת ראייה רחבה. הוא ממש עשה טרנספורמציה במיקרוסופט. הוא נורא נעים וסקרן".
ולא מתנשא. קראתי בספר שלו שהוא העביר את מיקרוסופט מתרבות של Know It All לתרבות של Learn It All.
"לא מתנשא. קודם כל, אני חושבת שמנכ"לים פחות מצליחים הם מתנשאים, כי התנשאות זה הדבר האחרון שגורם לארגון להיות מגויס אחריך. כשמנכ"ל יודע ליצור סביבת עבודה שלאנשים כיף בה ויוצרים ביחד, השמיים הם הגבול".
לאור השינויים בשוק, עדיין קשה למצוא טאלנטים בישראל?
"יש עדיין מחסור במהנדסות ומהנדסים. אנחנו צריכים יותר אנשים שלומדים 5 יחידות מתמטיקה ומגיעים להייטק. להייטק יש כאן תפקיד להגיע לכל האוכלוסיות, לפריפריה. אני אישית הולכת לדבר עם ילדות בבתי ספר. למיקרוסופט יש תוכנית לקידום בנות מהפריפריה למקצועות טכנולוגיים. יש אנשים עם כוח אינטלקטואלי במדינת ישראל שאנחנו לא מספיק מביאים להייטק, כמו ערבים, חרדים, בעלי מוגבלויות. צריך לוודא שאנחנו מגיעים לכולם".
דיברנו על תרבות של ללמוד הכל, אז כמו סאטיה אני שואל אותך - מה למדת?
"אני אדם מאוד מדויק, לא בהכרח מסודר, אבל הדיוק חשוב לי. בפרזנטציה אני חייבת להיות מדויקת, גם ביוגה. לפעמים זה יכול להיות לא במקום, אז למדתי לשחרר. לדייק במידה".
נניח, הדיוק הזה זה לא שווה 20 דקות מהישיבה, נכון?
"כן, זה למדתי גם".
מה למדת בניהול של אנשים?
"הייתי יותר חסרת סבלנות, למדתי להכיל ולהקשיב, גם לסאבטקסט ובייחוד לאנשים. יש אנשים שהם נורא ווקאליים וקל להקשיב להם, אבל דווקא להקשיב לאנשים השקטים והמופנמים יותר ולחלץ מהם את הפנינים, את זה למדתי".
את במהות שקטה או ווקאלית?
"אני חד משמעית אקסטרוברטית".
אני בדיוק חוקר את הנושא הזה של אנשים שקטים, שיש להם המון ערך לתת שמתפספס. קודם כל, אם אתה שקט סימן שאתה מקשיב יותר ולא ממהר להביע דעה. לפעמים בישיבה הערך הזה הולך לאיבוד.
"אתה סופר צודק, ולכן בישיבות הנהלה אני תמיד מדברת אחרונה. אני רוצה קודם לשמוע את כולם. הכי חשוב לי שאנשים יגידו לי איפה אני טועה, כי כשאני צודקת אני יודעת, כשאני טועה אני לא. ולמדתי גם לקחת אנשים שיודעים להגיד את האמת בפנים, אני אוהבת את זה".
מה את עושה בישיבה כשאת רואה מישהי שפחות משמיעה את דעתה?
"אני אשאל אותה, אני אמשוך את זה ממנה. זה אגב לא קורה רק עם נשים".
אבל יותר.
"כן, ואנחנו עובדים על זה".
זה יכול למנוע מאנשים להתקדם?
"לא אם הם אנשים טובים, אבל חשוב שמנהלים יידעו לזהות מתי יש להם יהלום לא מלוטש, זו החוכמה".
כשאני מוביל הנהלות בתהליכי יצירתיות, אני משקיע המון אנרגיה בלשטח את הדיון. אין דבר כזה סיעור מוחות. כל אחד חושב לבד, כולם מציגים ואף אחד לא אומר מה דעתו, אחר כך יש הצבעה אנונימית שאף אחד לא יודע מי הצביע מה. חייבים את זה כדי לייצר רמה אחידה של יצירה, וחייבים לעבוד בזה.
"נכון, וגם להוריד את מפלס השיפוטיות. הרבה פעמים לאינטרוברטים יש פחד לטעות, הכי בטוח זה לא לעשות כלום".
אני גם אוהב לבקש קודם את כל הרעיונות הכי מטופשים, כדי לתת רישיון לרעיונות, ככה אנשים מרגישים יותר בנוח, שזה לא אומר עליהם משהו.
"תפקידו של מנהל טוב הוא ליצור מהקבוצה משהו שהוא יותר מסכום הפרטים. חלק מזה זה לנהל את השיחה ולעשות באונסים של הרעיונות. אם אנשים מפחדים להעלות רעיונות, אנחנו מתקדמים רק לאחוז מסוים מכל מה שנוכל לעשות".
מסכים. כמנכ"לית את מרגישה בדידות?
"כן. אני כן משתדלת להתייעץ עם האנשים הכי קרובים אליי, אבל יש בדידות. מאוד עוזר לי שאני אוהבת להתייעץ. האחריות היא שלך בהגדרה, אני מתייחסת לזה בחרדת קודש ומאוד מאמינה ב-Accountability. איך אומרים בעברית?".
אין מילה בעברית… בעצם יש: אַחְרָיוּתִיּוּת.
"זהו, אמי שהייתה מורה לעברית לא הייתה סולחת לי על זה. אחת ההחמצות שלי זה ששני ההורים שלי מתו כשהייתי יחסית צעירה, בשנות השלושים שלי. אמנם הצלחתי אז אבל אחר כך הצלחתי עוד הרבה ועצוב לי שהם לא ראו אותי".
תני לי עצות כהורה.
"לאתגר אותם, וגם לתת להם ליפול".
איפה עובר הגבול בין אתגר לבין לחץ? לפעמים אני רוצה שיתפתחו בעצמם, שלא ירגישו שאני דוחף.
"זו אמנות, צריך להיות בלאנס. להגיד שעשיתי את זה תמיד מושלם? לא. אבל בכללי זה לאתגר ולתת את כל הגב".
נגיד שיש לך עובד שעושה עבודה בסדר, לא גרועה, רק בסדר. אבל לא בא לך לבאס אותו. לפעמים למנהל יותר חשוב שהעובד יהיה שמח.
"בעיניי לא טוב לתת פידבק לא ריאלי, גם לילדים לא נכון להגיד שהם הכי נפלאים בעולם כשהם לא. זה גורם לאפקט ההפוך ומזיק גם לילד וגם לעובד".
אני איתך, אבל לפעמים לא בא לך לייצר חיכוך.
"לא צריך לפחד מקונפליקטים, זה בסדר לשים אותם על השולחן ולנהל אותם, וזה בסדר לתת לך את הכלים כדי שתעשה יותר טוב. כמה שיותר פידבק מיידי, לא שיפוטי".
את עושה את זה על בסיס יומי?
"לפעמים מנהלים מפחדים מפידבק אמיתי, ואני חושבת שזאת טעות. לא צריך לייפות, אבל גם לא להיות שיפוטי וגם לתת פידבק אמיתי על דברים נפלאים ולא לקחת אותם כמובן מאליו".
את גם מזמינה פידבק?
"כן. אני עושה המון טעויות, אז ככל שאני יודעת עליהן יותר מהר, אני יכולה לתקן יותר טוב. אז אני בהחלט מזמינה פידבק ומקבלת".
גם מאנשים שמדווחים לך?
"להפך, מאנשים שמדווחים לי זה הכי חשוב, מהם אני לומדת הכי הרבה".
איזו עצת קריירה היית נותנת למנהלת צעירה או לבנות שלך?
"להעז ולהקשיב. לא שלא לפחד, אבל לא לוותר. ואם הייתי חוזרת בזמן, הייתי אומרת לעצמי להיות הרבה יותר רגועה".
ההבנה שקריירה היא מסע ולא ספרינט.
"לא רק שזה מסע, זה גם לא לינארי. אני למדתי הרבה מתקופות של כשלונות. המון פעמים זאת המקפצה לעשות ממנה אחר כך זינוק. ולא לפחד מתקופות של סטגנציה".
מה נותן לך אנרגיה?
"אני אוהבת את מה שאני עושה ואת האנשים שאני עובדת איתם, והאימפקט שלנו מגיע לחלק כל כך גדול מאוכלוסיית העולם".
מיכל ברוורמן-בלומנשטיק
אישי: גרה בתל אביב-יפו, נשואה + 2 בנות
השכלה: מאסטר במדעי המחשב, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק
מקצועי: CTO (מנהלת הטכנולוגיות) של חטיבת הסקיוריטי הגלובלית של מיקרוסופט וכן מנכ"לית מרכז המחקר והפיתוח של מיקרוסופט בישראל
תפקידים קודמים: מנכ"לית RSA ישראל
ערן גפן הוא מייסד G^Team, חברה לייעוץ אסטרטגי, שעוזרת לחברות לפתח מנועי צמיחה חדשים . הוא בעל ניסיון בעבודה עם מנכ"לים והנהלות של החברות המובילות בארץ ובעולם, בהן קוקה קולה, וולט, מיקרוסופט, שטראוס וקימברלי קלארק. חברה קודמת שהקים נרכשה על ידי WIX. גפן מפעיל את הפודקאסט "חצי שעה של השראה" ומחבר הספר "יוצרים צמיחה - כך הופכים יצירתיות עסקית לתוכנית עבודה".