מי שעוקב בטוויטר אחרי עו"ד טלי גוטליב, מס' 25 ברשימת הליכוד לכנסת, הופתע לקרוא לפני כמה ימים בציוץ שהעלתה כי הפלסטינים שמתגוררים בשכם קיבלו זכות הצבעה לכנסת בעקבות הסכמי אוסלו. גוטליב מחקה את הציוץ הזה תוך זמן קצר, אך בהמשך העלתה ציוץ זהה לחלוטין שבו הוחלפה המילה "שכם", במילים "מזרח ירושלים". "באיזו עוד מדינה בעולם למחבלים יש זכות בחירה לכנסת?", תהה הציוץ, "תקלטו. המחבלים האכזריים במזרח ירושלים שהיו תושבי קבע ללא זכות הצבעה, קיבלו זכות כזו בעקבות הסכם אוסלו. טירוף!".
היות שאת הציוץ הזה גוטליב לא מחקה פנינו אליה ושאלנו על מה היא הסתמכה בדבריה. המועמדת לכנסת השיבה כי "לאחר הסכמי אוסלו אלפים (מתושבי מזרח ירושלים) הגישו בקשת התאזרחות וקיבלו זכויות מלאות!", ובהמשך פירטה את התנאים הנדרשים מתושבי המקום כדי לקבל אזרחות (התגובה המלאה תובא בהמשך). אבל כמה מתושבי העיר אכן קיבלו אזרחות ישראלית, וחשוב מכך, האם יש לכך קשר כלשהו להסכמי אוסלו שאותם ביקרה גוטליב? בדקנו.
ישראל החילה את החוק הישראלי על מזרח ירושלים ביוני 1967, מיד לאחר מלחמת ששת הימים. באתר התנועה לזכויות האזרח מסבירים כי "לאחר הסיפוח קיבלו הערבים הפלסטינים המתגוררים בה מעמד של תושבי קבע. ככאלה הם זכאים לכל השירותים והזכויות שמהם נהנים אזרחי המדינה, למעט הזכות להצביע בבחירות לכנסת". עד כאן נראה שאין ויכוח. ומה לגבי היכולת של אותם תושבי קבע להפוך לאזרחי ישראל וכך לזכות בזכות להצביע לכנסת? זאת אכן אפשרות תיאורטית שניתנה לתושבים, אך בעשורים הראשונים לאחר הסיפוח מעטים מאוד ניצלו אותה. הנכונות בקרב התושבים לעשות זאת הייתה נמוכה מאוד, וגם ישראל לא מקלה על מי שמבקש זאת. במחקר מ-2017 של "מכון ירושלים למחקרי מדיניות", שנערך על ידי ד"ר אמנון רמון, חוקר בכיר במכון, מפורטים התנאים שנדרשים מתושבי מזרח ירושלים שמבקשים לקבל אזרחות, ומוסבר מדוע חלק מהתנאים הללו מהווים מכשלה משמעותית עבור מי שבכל זאת מנסה לעשות זאת.
ואיך קשורים הסכמי אוסלו שאותם הזכירה גוטליב לסוגיה? ובכן, לפי הבדיקה שלנו הם כלל לא קשורים. עיון בנוסח של הסכם אוסלו א' והסכם אוסלו ב' לא מעלה שום התייחסות למעמדם של תושבי מזרח ירושלים בתוך ישראל, ולמעשה, בהסכמים הללו נקבע כי התושבים יוכלו להצביע דווקא בבחירות לרשות הפלסטינית. ביקשנו לוודא זאת גם עם ד"ר רמון והוא מסר לנו כי אין קשר ישיר או עקיף בין הסכמי אוסלו ליכולתם של תושבי מזרח ירושלים להתאזרח. לדבריו, לפי נתוני משרד הפנים שמצויים ברשותו, בין השנים 1995 ל-1997 ניתנה אזרחות ישראלית למספר חד ספרתי של תושבים, וב-1998 ו-1999 זכו כמה עשרות לאזרחות כזאת.
מעניין לציין בהקשר זה כי שינוי מסוים במספרים חל דווקא בשנים האחרונות, שבהן כידוע הסכמי אוסלו נמצאים בדעיכה. אם ב-2003 הוגשו רק 69 בקשות אזרחות, הרי שב-2016 כבר הוגשו למעלה מאלף בקשות כאלה. במחקר, שפורסם כאמור ב-2017, מצוין כי ב-12 השנים האחרונות, "חלה עלייה תלולה במספר מבקשי ההתאזרחות… אך במשרד הפנים לא ניכרת נטייה להגדיל את מספר האישורים בצורה משמעותית". בידיעה שפורסמה בהארץ ב-2020 נכתב כי ב-2019 אושר "מספר שיא" של 1,200 בקשות, לאחר שבעקבות ביקורת של בג"ץ על משרד הפנים הוגבר קצב הטיפול בפניות.
וזו התגובה המלאה שקיבלנו מגוטליב: "תושבי מזרח ירושלים היו תושבי קבע ללא זכויות הצבעה. לאחר הסכמי אוסלו אלפים הגישו בקשת התאזרחות וקיבלו זכויות מלאות! תושב קבע רשאי להגיש בקשה להתאזרחות אם הוא עומד בתנאים הבאים: מגיש הבקשה נמצא בישראל ועליו להוכיח כי שהה בה לפחות שלוש מתוך חמש השנים שקדמו להגשת הבקשה (למשל באמצעות תשלומי ארנונה ורישום ילדיו למוסדות חינוך). לא חייב בשירות לאומי ולא חובת גיוס רק הטבות מביטוח לאומי וזכויות עבודה מלאות. וזו מציאות מטלטלת".
בשורה התחתונה: דבריה של גוטליב לא נכונים. הסכמי אוסלו לא שינו דבר מבחינת מעמדם של תושבי מזרח ירושלים בישראל. האפשרות העקרונית לקבל אזרחות הייתה שמורה לתושבים מאז 1967, אך בפועל רק מעטים מאוד ניצלו זאת גם לפני ההסכמים וגם אחריהם. מאז 2005 נרשמה עלייה במספר בקשות האזרחות, אך עדיין מדובר במספרים קטנים יחסית.
תחקיר: אוריה בר-מאיר
