יו"ר הציונות הדתית, ח"כ בצלאל סמוטריץ'
מה יקרה אם מדינת ישראל תמחק מספר החוקים שלה את העבירה שנקראת "מרמה והפרת אמונים"? ההצעה הזאת, שהועלתה השבוע על ידי מפלגת הציונות הדתית, עוררה מייד סערה. בחנו אותה ואת ההשלכות שלה משלושה כיוונים.
הזווית הפרסונלית
"ההצעות של סמוטריץ' בעניינים המשפטיים לא יחולו רטרואקטיבית ולא ישפיעו על ההליכים בעניין נתניהו..."
הליכוד, הודעה לעיתונות, 18.10.22
ייתכן כי בעבר ניתן היה לנהל על ההצעה של הציונות הדתית דיון ענייני לשם שמיים, אבל כיום, כשזאת בדיוק העבירה שבה מואשם ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, רבים הצביעו על כך כי צעד כזה הוא למעשה דרך לא מתוחכמת במיוחד להביא לביטול האישומים נגדו (מלבד האישום בשוחד שגם איתו כידוע מתמודד נתניהו). ואולי לא? בראיון בכאן ב' טען יו"ר המפלגה, בצלאל סמוטריץ', כי בניגוד לטענות שנשמעו בעניין (וגם בניגוד לדברים שאמר יום קודם לכן חבר מפלגתו שמחה רוטמן) "אין שום בעיה לקבוע" שביטול החקיקה "לא יחול על מי שעניינים משפטיים תלויים ועומדים נגדם בגין אותה עבירה", וכי כך אכן מתכוונים לעשות במפלגה. אבל האם זה אכן כל כך פשוט?
● בשבוע הבא בגלובס: כל הרגולטורים הבכירים מגיעים לדבר על מצב המשק
על פניו, מהלך כזה נוגד את העיקרון שמופיע בסעיפים 4 ו־5 לחוק העונשין שעוסקים בדינו של מי שלאחר שביצע עבירה, בוטל או שונה החוק הרלוונטי בעניינו. סעיף 4 עוסק בעבירה שבוטלה והוא קובע כי "נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה - תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם - יופסקו; ניתן גזר־דין - יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה". גם סעיף 5, העוסק בחקיקה ששונתה (ולא בוטלה), משקף את אותו עיקרון.
"הרעיון הוא מאוד פשוט", מסביר פרופ' יואב ספיר מאוניברסיטת תל אביב ומי שכיהן בעבר כסניגור הציבורי, "דין שמקל תמיד חל רטרואקטיבית". לדבריו, העיקרון הזה נובע מרעיון בסיסי שלפיו משפט פלילי אמור לחול על דברים שהחברה מאמינה שהם מספיק חמורים כדי להפעיל את המנגנון של גינוי ושל ענישה. "אם בעבר חשבנו שמשהו הוא מספיק חמור כדי להיות עבירה והיום אנחנו חושבים שהוא כבר לא - אז אין עוד הצדקה להעניש ולהרשיע גם את מי שביצע את המעשים בעבר".
ובכל זאת, הקשינו, הרי מבחינה טכנית ניתן לשלב בחוק המוצע גם סעיף שקובע כי במקרה הנוכחי ביטול העבירה לא יחול על מי שכבר מתנהל נגדו משפט. מה יקרה אם החוק יעבור בנוסח מעין זה? ספיר סבור שקיים ספק גדול אם צעד כזה הוא אפשרי מבחינה משפטית. לדבריו, "הרעיון שדין מקל חל באופן רטרואקטיבי הוא ממש עיקרון יסוד. לכן, אם ינסו לקבוע אחרת יש פה סתירה לעקרונות היסוד", וייתכן כי לנאשם שיבקש לא להחיל את זה עליו יוכלו להיות כאן "טענות טובות גם במישור החוקתי".
הזווית הפוליטית
"זו עבירה שמדברים על ביטולה שנים רבות… נמתחה עליה ביקורות ממשפטנים שלא חשודים באהבת נתניהו"
שמחה רוטמן, ראיון לגל"צ, 18.10.22
אז בכל הנוגע להחרגת נתניהו מהחוק נראה שבציונות הדתית צועדים על קרקע רעועה. אבל מה לגבי העניין העקרוני, איזו הצדקה יש למהלך של ביטול העבירה הזאת? כאן אנחנו מגיעים לטיעון חזק יותר של אנשי המפלגה. ההצעה שלנו, הם אומרים, היא כלל אינה חדשנית במיוחד. הביקורות על סעיף ה"מרמה והפרת אמונים" נשמעות כבר שנים, הן במערכת הפוליטית והן במערכת המשפטית. איך מתיישבת הטענה הזו עם המציאות העובדתית?
נתחיל במערכת המשפטית. בית המשפט העליון אכן נדרש פעמים רבות בפסיקותיו לבעייתיות שגלומה בניסוח הכללי של סעיף הפרת האמונים. "עבירת מסגרת אשר יסודותיה אינם מוגדרים דיים", כינה אותה השופט אליעזר גולדברג, והנשיא אהרן ברק צידד בו. השופט מישאל חשין הוסיף כי העבירה היא "ייחודית ומיוחדת… רקמה פתוחה… שגבולותיה אינם ברורים כלל ועיקר". בפסק הדין שנחשב לממצה ומעמיק ביותר בנושא, שדן בעניינו של מנכ"ל משרד רה"מ לשעבר שמעון שבס, שופטי העליון שניסו לצקת תוכן לתוך הסעיף הכללי, הודו ש"אכן, גבולותיה של הפרת אמונים מעורפלים הם", אך הדגישו כי "התרופה למצב דברים זה אינה בביטולה של העבירה… שכן על ידי כך תחסר שיטת המשפט שלנו מכשיר חשוב להבטחת פעולתו הראויה של המינהל הציבורי".
זאת נקודה חשובה מכיוון שהיא מתכתבת גם עם השדה הפוליטי שאליו נעבור כעת. אכן, גם בו, כמו שטענו סמוטריץ', רוטמן ואחרים, נעשו בעבר ניסיונות לטפל בעבירת הפרת האמונים, גם על ידי גורמים שאינם מזוהים עם מחנה הימין. אלא שכל היוזמות הקודמות בנושא לא ביקשו לבטל כליל את הסעיף, אלא הציעו להחליף את הנוסח העמום שקיים בו בשורה של עבירות ברורות ומפורטות. גם הצעות החוק של הליכוד מ־2010, לדוגמה, אותה יזם ח"כ יריב לוין, לא קראה לביטול הסעיף אלא רק ביקשה "להבהיר את מהותה של העבירה" ולהגדיר אותה "באופן מדויק". זה גם מה שאמר לנו השבוע פרופסור מרדכי קרמניצר שבשמו נופפו בציונות הדתית כדי להמחיש כי הצעה שלהם אינה בעלת שיוך מחנאי. "זה צריך להיות מהלך אחד שבו מוחלף הנוסח הלא מוגדר היום בנוסח אחר שיכלול כמה חלופות מוגדרות", הוא אומר ומבהיר כי הוא מתנגד למהלך הנוכחי שמקדמים בציונות הדתית.
הזווית העולמית
"באנגליה מדברים על הצורך לבטל אותה, באוסטרליה ביטלו אותה, במדינות רבות שעזבו את ה־Common Law ביטלו אותה"
שמחה רוטמן, ראיון לגל"צ, 18.10.22
הנה עוד טענה כבדת משקל במישור הענייני. לא רק ישראל מתמודדת עם הבעייתיות שבעבירת הסל העמומה הזאת. מדינות רבות, שכמונו ירשו את שיטת המשטר הבריטית, הבינו כי יש כאן בעיה והן פועלות לתקן אותה, או עשו זאת כבר. אז מה המצב בעולם? כפי שמסבירה סקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) מ־2016, מקור העבירה הוא אכן באנגליה, וניתן למצוא פסיקות בעניינה עוד מתחילת המאה ה־18. גם בבריטניה העבירה הזו התרחבה מאוד עם השנים, רשימת נושאי המשרה שכפופים לה גדלה, והדברים אף הגיעו למעין אבסורד לאחר שב־2019 קבע בית משפט שלום במדינה שאפשר להעמיד לדין את בוריס ג'ונסון, אז מועמד לראשות הממשלה, על הפרת אמונים לאחר שנטען נגדו שהסלוגן על האוטובוס של מחנה הברקזיט ב־2016 היה מטעה במכוון (ההחלטה נהפכה במהירות על ידי ערכאה גבוהה יותר).
עם קשר לכך או בלי, בדצמבר 2020 הזמינו בפרלמנט הבריטי חוות-דעת מנציבות המשפט (Law Commission) בשאלה האם יש להשאיר את העבירה הזאת על כנה. ההמלצה הראשונה בדוח קבעה כי "העבירה של הפרת אמונים לא צריכה להישאר בצורתה הנוכחית", אך בדומה לדוגמאות שהזכרנו מישראל גם שם נכתב כי "אין לבטל את העבירה מבלי תחליף מתאים של עבירות סטטוטוריות". לפחות לפי הבדיקה שלנו מאז ההמלצות הללו לא קודמו.
במדינות אחרות נעשה במהלך השנים תהליך משמעותי יותר שכלל הגדרה של העבירה באופן מצמצם ומפורט יותר. ספר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שיצא ב־2008 כולל בין המדינות שעברו תהליך כזה מדינות מסוימות בארה"ב ובאוסטרליה, ואת דרום אפריקה (במדינות אחרות באוסטרליה העבירה נותרה ללא שינוי). מנגד, בסקירה של הממ"מ שאותה ציינו מוזכרת קנדה כמדינה שהמצב בה דומה יותר לזה ששורר בישראל, אם כי גם שם העבירה צומצמה במידת מה במהלך השנים על ידי הרשות השופטת.
לקריאה נוספת: