ציור של אדוארד הופר, ''Office At Night'', 1940 / צילום: ויקיפדיה
ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי משחק המלכות והמומחים הגדולים
לפני כשנה וחצי, ב'וול סטריט' הודיעו שהם רוצים שכוח העבודה שלהם יחזור למשרדים. ב"בנק אמריקה", "מורגן סטנלי" ו"גולדמן סאקס" הסבירו אז לעובדים שבקרוב יגיע הרגע בו ייאלצו להחליף את הפיג'מה והסווטשרט בלבוש עבודה פחות נינוח. חלק מהעובדים התלהבו מהרעיון, אחרים לא רצו לחזור.
בניגוד לאמונה הרווחת, עבודה במשרד אינה המצאה אכזרית של השיטה הקפיטליסטית. כבר ב־3,000 לפנה"ס, בערי המקדש של מסופוטמיה, עבדו צוותים של כתבנים על תיעוד עניינים ממשלתיים. המילה "משרד" היא שילוב של שתי המילים בלטינית: officium, שמשמעותה מעמד או סמכות, ו-ob ficium, הפועל שמשמעותו "בשביל לעשות". הסופר האנגלי בן המאה ה-14, ג'פרי צ'וסר, היה הסופר הראשון שהתייחס ל"משרד" כאל מקום מסוים, בספרו "סיפורי קנטרברי" מ־1395.
המשרד במאה ה־18: מקום לנהל ממנו עסקים
במאה ה־16, משפחת מדיצ'י מפירנצה בנתה את בניין האופיצי, כיום מוזיאון מפורסם, בו מיקמה את העסקים המסחריים והפוליטיים שלה (משמעות השם אופיצי היא "משרדים" באיטלקית).
הרעיון לא תפס באירופה עד שהבריטים החלו להפגין את כוחם ברחבי העולם. כשהצי הבריטי היה גדול מדי בשביל המפקדה שלו, הוא הקים במרכז לונדון בניין בצורת ח' שבתחילה נקרא "הבלוק של ריפלי" ואחר כך "בניין האדמירלות הישן". הבניין, שבנייתו הושלמה ב־1726, נחשב למשרד הראשון בבריטניה שנבנה מראש למטרה זו.
המשרד במאה ה־19: חלל לסחוט בו את פריון העובדים
שלוש שנים אחר כך, חברת המסחר הבריטית "חברת הודו המזרחית" החלה לנהל את עסקיה ממשרדים נוצצים וחדשים ברחוב לדנהול בלונדון. המסאי והמבקר האנגלי צ'ארלס למב הצטרף לחברת הודו המזרחית כפקיד זוטר ב־1792, ועבד בה עד שפרש בשנת 1825. הוא שנא את חיי המשרד. הוא קרא למשרתו "להיות משרת לאור היום". אחת מאמרותיו הידועות היתה: "אני תמיד מאחר למשרד, אבל אני מפצה על כך בזה שאני יוצא מוקדם".
לא כולם רואים את המשרד כבית כלא ללא סורגים. את הנשים הוא יכול לשחרר. בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית, כשהיה מחסור חמור בכוח אדם, שר האוצר של ארה"ב, פרנסיס אליאס ספינר, העסיק את הפקידות הראשונות. היו אמריקאים שלא הסכימו עם התפתחות זו. ב־1864, חבר בית הנבחרים ג'יימס ה' ברוקס אמר שמשרד האוצר מזוהם ב"אורגיות ובכחנליה".
בסוף המאה ה־19, הנורה החשמלית והמעלית היו המצאות מהפכניות ששינו את פני המשרד. גם הטלפון ומכונת הכתיבה שינו אותו. יותר עובדים יכלו להידחס לחללים גדולים יותר למשכי זמן ארוכים יותר. ב־1911, פרסם המהנדס האמריקאי פרדריק וינסלאו טיילור את הספר "עקרונות הניהול מדעי", בו הטיף להתייחס למקום העבודה כאל בית חרושת, עם שורות של שולחנות העומדים באופן ספייס. תפיסתו, שכונתה "גישת הטיילוריזם", הולידה דיסציפלינת עבודה שכל ייעודה לסחוט עוד טיפה של פריון מהעובדים.
המשרד במאה העשרים: זירת הזדמנויות לנשים
"המשרה", הנובלה מ־1917 של הסופר האמריקאי וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1930, סינקלר לואיס, תיארה את המשרד כמקום של הזדמנויות עבור גיבורת היצירה. אבל הוא היה חריג בין הסופרים והמבקרים החברתיים. רובם עסקו בהשפעת העבודה המשרדית על חיי העובדים.
ב־1955, הרומן של הסופר האמריקאי סלואן ווילסון "האיש בחליפת הפלנל האפורה", שבמרכזו גיבור מלחמה מפוכח שתקוע בעבודה שהוא שונא, לכד באופן מושלם את האמביוולנטיות העמוקה באמריקה לגבי העבודה במשרד.
סאטירות טלוויזיוניות מודרניות כמו "המשרד" מראות שהאמביוולנטיות הזו מחזיקה מעמד - וכמוה גם הדעה שלנו על החזרה לשגרת חיי המשרד.