וויאנט על רקע אחת מעבודותיה. יצירות שנמכרות במחירים גבוהים בהרבה מהערכות השווי שלהן / צילום: באדיבות Anna Weyant
בלילה שבו הוצגה עבודתה של האמנית אנה וויאנט בכריסטי'ס, הציירת בת ה־27 הייתה מתוחה מדי לנכוח שם או אפילו לצפות בזה. אז היא הסתגרה בדירתה הקטנה במנהטן והאזינה לאפליקציה מרגיעה, עד שחברה שלחה לה הודעה עם הבשורה: "קיץ", דיוקן של אישה עם שיער ארוך גולש שמכרה בכ־12 אלף דולר שנתיים קודם לכן, נמכר כעת מחדש תמורת 1.5 מיליון דולר.
● החיילות שמסתערות על נתיב הקריפטו של ארגוני הטרור
● במאה ה-20 ראינו את הנס הכלכלי הגדול בהיסטוריה. הוא נגמר | ראיון
● לימודים לעשירים והקלות לסלבס: מנכ"לית רייכמן עונה לכל הטענות | ראיון
זו הייתה נסיקה חדה לפסגת עולם האמנות העכשווית עבור וויאנט. רק לפני שלוש שנים היא נחשפה לראשונה באינסטגרם, אלא שדי מהר זכתה שם לחסותם של קומץ אמנים, סוחרים ויועצים, והיום היא אמנית בינלאומית נחשקת, המוכרת בזכות ציורים של נערות פגיעות ונשים נועזות, המוארים בגוונים של יצירות מהמאות ה־16 וה־18. תארו לעצמכם את בוטיצ'לי כבן דור המילניום, שיפהפיות הפורצלן שלו גם מרימות רגל גבוה, כמו המם של ויקטוריה בקהאם, או עונדות שרשראות זהב ספורטיביות עם הכיתוב "Ride or Die".
יצירתה של וויאנט, הכוללת כ־50 ציורים, כבר הגיעה לידיהם של אספנים מובילים, כמו המשקיע גלן פורמן והמנתח הפלסטי סטפורד ברומנד; המוזיאון לאמנות של לוס אנג'לס הציג לאחרונה את עבודתה בתערוכה קבוצתית; היא כבר התחברה לגלריית האמנות הגדולה מכולן, Gagosian; ואוצר הביאנלה של ונציה לשעבר, פרנצ'סקו בונאמי, אמר שהוא צופה שהיא תופיע בקרוב באירוע האמנות הדו־שנתי.
נכון לעכשיו הביקוש לאמנות שלה עולה על ההיצע: רשימת ההמתנה לקניית אחד מציוריה, אומרים סוחרים, כוללת לפחות 200 שמות.
"אנשים המשיכו לברך אותי", היא אמרה על המכירה של כריסטי'ס, שלא באמת הצליחה להרגיע אותה. "כל מה שהרגשתי זה לחץ".
במאי האחרון כל אחד משלושת בתי המכירות הפומביות הגדולים בניו יורק כלל יצירה של וויאנט באירועי הערב המתוקשרים שלהם - עדות שאספנים ברשימות ההמתנה שלה כבר מוכנים לשלם מחירי פרימיום במקום להמשיך לחכות. כל שלוש העבודות עלו על הערכות השווי שלהן במכפלות. וויאנט לא קיבלה נתח, לדבריה, מכיוון שאמנים בארה"ב אינם נהנים מתמלוגים על מכירה חוזרת כשהיא פומבית. השיא שלה הוא דיוקן משנת 2020, "אישה נופלת", שנמכר בסותבי'ס תמורת 1.6 מיליון דולר, פי שמונה מההערכה הגבוהה שלו. מי שסחר בו הוא טים בלום, הסוחר לשעבר של וויאנט בגלריה Blum & Poe, שאיתו היא הסתכסכה מאז, לדבריה. בלום סירב להגיב על הנושא.
"עולם האמנות אוהב לטרוף את הצעירים שלו", אמר מבקר האמנות ג'רי סאלץ, מעריץ של וויאנט. "קשה לצייר כשבראש יש קול שלוחש מספרים ומחירים, אבל אולי היא יכולה".
"מגן עליה מהזאבים הרעים"
התרומה של וויאנט לעולם האמנות העכשוווי רבת־עוצמה. אבל זה לא פשוט כמו שזה נראה.
בשנה האחרונה האמנית מנהלת מערכת יחסים עם לארי גאגוסיאן, המייסד בן ה־77 של רשת גלריות האמנות החזקה ביותר בעולם - מה שמעסיק מאוד את האנשים בחוגים שלהם.
מרטין סמיק, המורה לציור של וויאנט בבית הספר לעיצוב ברוד איילנד, סיפר שלאחרונה הגן עליה מפני כמה אמנים "תשושים ועוקצניים" שטענו ליחס מועדף שהיא עשויה לקבל עם הצטרפותה לגלריה של בן הזוג שלה.
אלי ריינס, בעלת הגלריה הניו־יורקית 56 Henry, שהעניקה לוויאנט את תערוכת היחיד הראשונה שלה בניו יורק לפני שלוש שנים, אמרה שכל מי שמקשר בין חייה הפרטיים של האמנית לסיכויי ההצלחה שלה הוא מיזוגיני.
בן זוגה גאגוסיאן טען שהוא שמעולם לא יצא עם אמנית מכל סוג שהוא בעבר. עם זאת, הוא אמר שהוא מרגיש שהגלריה שלו יכולה להכניס יצירות שלה למוזיאונים יותר מאשר לקטלוגים של מכירות פומביות, וכשזה מגיע לקריירה שלה הוא מתייחס אליה כמו לאמנים אחרים שלו.
"היא אינטליגנטית, והיא לא מדברת את השפה האמנותית של כולם", אמר. "אני רק מנסה להגן עליה מהזאבים הרעים הגדולים". וויאנט אמרה שהיא מברכת על המומחיות של הגלריה שלו, ורואה בה מקום מנחם.
האמנית גם מנסה לדבוק בשגרה המוכרת לה. למרות שהיא מסתובבת יותר ויותר עם חוג הסילון של גאגוסיאן, היא גרה ועובדת בדירת חדר באפר ווסט סייד של מנהטן.
בת לעורך דין ושופטת
כשילדה וויאנט לא הכירה אמנים. כבת של עורך דין ושופטת הציורים היחידים בבית ילדותה היו מציאות של סבה משוק הפשפשים.
כשנרשמה ללימודים בקולג' ב־RISD, בעיקר כי זה היה בית הספר הקרוב ביותר לניו יורק שקיבל אותה, היא לא החליטה מיד מה יהיה המסלול העיקרי, אבל בחורף הראשון שלה שם היא נמשכה לשיעורי הציור. עם יצירות שמחקות את סגנון האימפסטו של הצייר הבריטי לוסיאן פרויד, היא השתתפה בתחרות אמנות שערכה הגלריה הלאומית של קנדה בקיץ הראשון - והתברגה בין שלושת המקומות הראשונים.
בשנה השנייה שלה היא התחילה לצייר נשים ונערות שנראו אבודות ביערות מן האגדות, קצת כמו שהרגישה בעצמה. "בהיותי חדשה, מבולבלת ומתגעגעת הביתה במדינה חדשה פשוט פחדתי. אני זוכרת שחשבתי שאם אוכל להעביר את הפחדים שלי לאישה שציירתי, לפחות יהיה לי אדם נוסף לדבר איתו".
לאחר שסיימה את לימודיה ב-2017, בילתה שבעה חודשים בציור באקדמיה של סין לאמנות בהאנגג'ואו. לזכותה של העיר היא זוקפת את גון הספיה (חום-אדמדם) שהכתיב את פלטת הצבעים המעומעמים האופיינית לה. משיכות המכחול העבות שלה התחילו להיעשות מלוטשות.
אלא שהפריצה הגדולה של וויאנט הגיעה כשחזרה לניו יורק, באביב 2018, והחלה לשמש כאסיסטנטית של הציירת הפוינטליסטית סינטיה טלמדג'. זו קידמה אותה כשפרסמה חלק מהעבודות של וויאנט באינסטגרם שלה, כולל אישה צעירה שנחה בחלוק רחצה עם רגל אחת שצצה לשמים, Reposing V. טלמדג' גם הציגה את העוזרת לסוחרת שלה ב־56 Henry, ריינס, שאמרה עליה: "ראיתי בה הרבה פוטנציאל".
היא החלה להשתלב בתערוכות קבוצתיות. בקיץ של 2019 הציגה ריינס את הציורים של וויאנט על מגבת חוף ביריד אמנות של המפטון ומכרה כמה בכ־400 דולר לאחד. באותו הזמן גם המבקר סאלץ פרסם באינסטגרם שלו תשע דוגמאות לעבודותיה, שלדבריו מצא בגוגל, וגרף 4,352 לייקים. מאוחר יותר הוא דווקא אמר שהוא מוצא את עבודתה סוחפת ולא יותר.
בספטמבר 2019 העלתה וויאנט תערוכת יחיד ראשונה בניו יורק, "ברוכים הבאים לבית הבובות", בגלריה 56 Henry 0 - ויצרה סביבה באזז, שרק הלך וגבר. הוצגו בה ציורים של נערות קודרות שסיכמו את ייסורי ההתבגרות המוקדמת שלה, כולל אחד שבו נערה תוחבת טישיו למקום הנותר בחזייה שגדולה עליה. היצירות בתערוכה נמכרו ב־2,000 עד 12 אלף דולר.
בשלב הבא בקריירה שלה אספנים כבר היו צריכים למצוא דרכים יצירתיות להשיג את עבודותיה. האספן הקנדי לורין גו הזמין את וויאנט לצייר עבודה שחשף בהשקת הקרן של משפחתו בסינגפור. היצירה, "ארוחת ערב", מציגה ילדה שפניה נטועות בצלחת שלה ושערה הבלונדיני נשפך על השולחן. בלוס אנג'לס המעצבת ג'סטין פרימן ובעלה עו"ד בן חקשור גייסו את יועץ האמנות אדם גרין כדי להבטיח לעצמם את הדיוקן "אוי" של וויאנט מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה אנה זורינה.
הסוחר הפרטי ג'ו שפטל עזר ללקוח שלו לקנות את "קיץ", לאחר שהעניק לה מקום של כבוד בתערוכה קבוצתית שארגן בפרובינסטאון, מסצ'וסטס. שפטל גם הודה שעזר לאותו לקוח למכור אותה שנתיים לאחר מכן בכריסטי'ס.
סכסוך עם הגלריה הבלעדית
באותו הזמן ביל פאוורס מ־Half Gallery הראה את עבודתה של וויאנט לגאגוסיאן, כשגלל בטלפון שלו יצירות של אמנים שונים. מאוחר יותר הוא אמר שעבודתה של וויאנט בלטה כי הייתה "מעודנת ומלאת דמיון", והוסיף: "אהבתי את הבהירות ומצב הרוח הקודר שבה".
בעקבות כך הוא קנה ב־56 Henry את "ראש", דיוקן אישה ששערה הבלונדיני נופל על כתפיה החשופות. היום הוא תלוי בבית שלו.
כשגלריה Blum & Poe בלוס אנג'לס, שייצגה אותה בבלעדיות, הזמינה אנשים לבקר בתערוכת היחיד הראשונה שלה בתיאום מראש, הגיע גם גאגוסיאן - והזמין אותה לארוחת ערב בביתו בבוורלי הילס. "היא רצתה לדעת אם יש לי ג'ין", אמר. "זה אחד המשקאות האהובים עליי".
עד מהרה החלו הצהובונים לזהות את הזוג בפריז ובסן טרופז. את יצירותיה של וויאנט, בינתיים, היה קשה יותר ויותר למצוא בשוק. מי שכן הצליח להשיגן שילם כמעט 50 אלף דולר לאחד. כשריינס ניסתה לעזור לאחד מהאספנים הגדולים ביותר שלה לקנות יצירה מהתערוכה שלה ב־Blum & Poe, הסוחר ג'ף פו אמר לה שלאמנית יש רשימת המתנה ארוכה. "אני יודעת", היא מספרת שאמרה לו, "בניתי את הרשימה בעצמי". פו סירב להגיב.
וויאנט נשארה מיודדת עם ריינס ואחרים שהציגו את עבודותיה המוקדמות, אבל סירבה לדון בהפסקת מערכת היחסים שלה עם Blum & Poe, כי לא הייתה מרוצה מהאופן שבו הסתיימו הדברים. בתחילת השנה היא חתמה על הסכם פשרה סודי עם הגלריה.
לדברי חברתה של וויאנט, היא הרגישה לא בנוח לאחר שאפשרה לאנשי צוות הגלריה לקנות שלושה ציורים ורישום מהתערוכה שלה בלוס אנג'לס. עוד אמרה לחברתה שהסוחרים החזיקו בעבודות האלה, אף שאמרו לאספנים גדולים שכל היצירות מהתערוכה אזלו. טים בלום, מייסד־שותף Blum & Poe, סירב להגיב.
האמנית אמרה שמכרה לבלום את "האישה הנופלת" תמורת 15 אלף דולר - מחצית מהתעריף שהגלריה חייבה בו עבודות אחרות בתערוכת אביב 2021 שלה. שנה לאחר מכן הוא נתן אותו בקונסיגנציה לסותבי'ס, שם הוא נמכר תמורת 1.6 מיליון דולר. לא ברור במקרה זה אם בלום עדיין ייצג את וויאנט כשהעביר את הציור לבית המכירות. הוא סירב לדון בעניין.
וויאנט, מצדה, אמרה שהקונסיגנציה לכאורה של בלום הייתה הקש ששבר את גב הגמל. לאחר שגילתה ששלוש מיצירותיה נמצאות במכירה פומבית הודיעה שהיא עוברת לגלריה גאגוסיאן.
כעת היא מתמקדת בתערוכת יחיד בגלריה החדשה שלה שתעלה בקרוב. כבר עכשיו נראה שהנשים שהיא מציירת משתנות, מעוטרות באודם ושיער אסוף, "כמו מעודדות מרושעות".
למה לז'אן מישל בסקיאט מותר ולאנה וויאנט אסור | ליסה פרץ
אפשר לשער את מידת המבוכה שחשים בימים אלה אנשי עולם האמנות האמריקאי. בכל זאת, אנה וויאנט, אמנית צעירה שסיימה את לימודיה לפני חמש שנים, וגוף העבודות שלה כולל 50 ציורים בלבד, אותם הציגה באינסטגרם - מכרה ציור שלה בכריסט'יס תמורת מיליון וחצי דולר.
תוסיפו על אלה את העובדה שהיא בת הזוג של לארי גאגוסיאן, מהאנשים החזקים בתחום ב־40 השנים האחרות, ותקבלו את בובת הוודו של הענף: מושא לקנאה, שנאה, לעג, מיזוגניה, התנשאות ודעות קדומות. לא שהתכונות האלה זרות לאמנות, להפך, אלא שסביב וויאנט הן התעצמו באופן היפר־אינפלצי.
אלא שהמקרה שלה הוא אחד הדברים הטובים שקרו לתעשייה הזאת בשנים האחרונות, שכן הוא טלטל שתיים מהמוסכמות שאיבנו אותה: האחת היא שלא צריך קורפוס יצירה בן עשרות שנים כדי להפוך לכוכבת השעה, והשנייה - שהרשתות החברתיות הן זירות לגיטימיות להציג בהן אמנות.
לצד אלה, המקרה שלה חשף את הצביעות העמוקה שבה נגוע העולם הזה: אמנים מורשים לקדם את הקריירה שלהם באמצעות פטרונים רבי־עוצמה, כמו ז'אן מישל בסקיאט שהוזנק לקריירה מטאורית על ידי אנדי וורהול, אבל אמניות הפועלות כך נידונות לתיוג השלילי מכולם: גולדיגריות.
בהמשך דרכה וויאנט תידרש למבחן המורכב מכולם: להראות שהיא יכולה להעפיל אל הפסגה הבאה ללא הגב של גאגוסיאן.