יו''ר בית הנבחרים, ננסי פלוס, ובעלה פול שהותקף בפריצה לביתם / צילום: Reuters, Sachs Ron CNP ABACA
כמעט 20 שנה שננסי פלוסי סמוכה למקום הראשון ברשימת האויבים של הימין האמריקאי. מאז הבחירות של 2003, הרפובליקאים מציגים אותה כבבואת "השמאל של סן פרנסיסקו", זאת אומרת ההיפך ממה שאמריקה צריכה להיות.
● לאן הולכת הכלכלה העולמית? 4 מחקרים מסמנים את הכיוון
● מאחורי הקלעים של פרשיית הרמאות שמסעירה את עולם השחמט: "זה רק היה עניין של זמן כמו פצצה מתקתקת"
לפעמים זה עובד, לפעמים לא, ולפעמים קצת. הפוליטיקאית בת ה־82 מעולם לא נבהלה. היא אפילו הסכינה לשנים ארוכות באופוזיציה, בארץ שבה אין פרסי נחמה למפסידים. בניגוד לכנסת, המנצחים בקונגרס האמריקאי מקבלים את כל עמדות הכוח, מן היושב ראש ומטה. אנשי אופוזיציה אינם מחזיקים פטישים מכל סוג שהוא.
טוב, זה לרוע המזל לא מדויק. אחד מהם דווקא החזיק פטיש ביום ו' לפנות בוקר. גבר בן 42, דיווייד דיפאפי (DePape), פרץ אל ביתם של ננסי ופול פלוסי בשכונה אמידה של סן פרנסיסקו. גברת פלוסי לא הייתה בבית. גם הסוכנים החשאיים המגינים עליה לא היו. מר פלוסי בן ה־82 התייצב לבדו מול הפורץ, וניסה להתגונן עם פטיש. הפורץ חטף את הפטיש, וחבט בראשו.
פול הצליח להזעיק את המשטרה, לפני שהובהל אל בית החולים, ונותח במוחו. השוטרים שמעו את הפורץ קורא, "איפה ננסי, איפה ננסי". היא הייתה בוושינגטון, בקצה השני של היבשת. לפי השוטרים, הפורץ התכוון להחזיק בבעל כבן ערובה עד שאשתו תחזור.
קונספירציה ואנטישמיות
בזמן כתיבת הדברים האלה לא היה ברור מה דיפאפי רצה מגברת פלוסי, או מה הוא התכוון לעשות בה. סביר להניח, שהוא לא התכוון לשאול לשלומה. סביר להניח שזה היה ניסיון התנקשות בחייה, לא שיחזור של הפריצה המפורסמת אל חדר השינה של מלכת בריטניה, שהוקרן בשעתו בסדרת 'הכתר' של נטפליקס. הפורץ הבריטי (ב־1982) רק רצה לספר למלכה ״מה באמת״ קורה בארצה. הפורץ בסן פרנסיסקו הקדים להודיע על כוונותיו בסדרה של פוסטים מוטרפים עלי פייסבוק. הוא שייך לימין ההזוי, זה המכור לתיאוריות קונספירציה מפולפלות, עם תבלינים אנטישמיים.
בגיל 82, לאחר שתי תקופות כהונה כיושבת ראש בית הנבחרים (ארבע שנים כל אחת), ננסי פלוסי היא מן הדמויות המוכרות ביותר בפוליטיקה האמריקאית. היא נעשתה מנהיגת סיעתה בבית הנבחרים ב־2003, בעיצומה של אופוזיציה ארוכה. היא הנהיגה את המפלגה לשמונה בחירות(בית הנבחרים עומד לבחירה אחת לשנתיים). היא הפסידה בארבע מהן. באחת, לפני 12 שנה, היא נחלה תבוסה איומה ונוראה. הדמוקרטים ירדו אז מ־256 מושבים ל־193 (המינימום הנדרש לרוב מוחלט הוא 218). הבחירות הממשמשות ובאות, ב־7 בנובמבר, עלולות להיות שידור חוזר של 2010.
הפיזיקה של הפוליטיקה
מפלגתו של נשיא מכהן תמיד מאבדת מושבים בבחירות של אמצע הקדנציה. בחירות אמצע־קדנציה מעניקות לבוחרים הזדמנות לבטא תסכול. חוץ מזה, תומכי האופוזיציה נוטים להצביע במספרים גדולים בהרבה מתומכי הנשיא. ככה זה. זה שקול כמעט כנגד חוקי הפיזיקה.
הפעם יש לדמוקרטים מלכתחילה רוב קטנטן. רק חמישה מושבים נטו צריכים לעבור לידי הרפובליקאים, כדי שהם ישתלטו על בית הנבחרים, ויעקרו את יכולת החקיקה של ממשל ביידן. אבל הסקרים וההערכות של הימים האחרונים רומזים על תוצאה הרבה יותר דרמטית. בעגה הפוליטית, את ארה"ב עומד לפקוד "גל אדום" (אדום מציין משום מה את המפלגה הרפובליקאית, אף כי היא נמצאת בימין. כחול מציין את הדמוקרטים). הדמוקרטים שרויים בחרדה עמוקה. יש סימנים שהם עלולים לאבד אפילו מושבים הנחשבים ל"בטוחים". צירי קונגרס דמוקרטיים ותיקים לוחמים על חייהם הפוליטיים.
אבל ביום ו' לפנות בבוקר, הביטוי "לוחמים על חייהם" קיבל משמעות מילולית. בעלה של יושבת ראש בית הנבחרים לחם על חייו הפיזיים. היא עצמה הייתה היעד. השאלה "איפה ננסי" עוררה אסוציאציה מיידית ל־6 בינואר 2021, היום שבו בריונים מתומכי דונלד טראמפ פרצו אל משכן הקונגרס, נאבקו עם שוטרים, כבשו משרדים, התמקמו בתוך המליאות של בית הנבחרים ושל הסנאט, ו"חיפשו את ננסי". הם חיפשו גם את סגן הנשיא מייק פנס, שסירב למלא את פקודת הבוס, ולפסול את תוצאות הבחירות לנשיאות (הוא ופלוסי ישבו בראש ישיבת הקונגרס, שנקראה לאשר את התוצאות. זה חלק מן ההליך החוקתי הרגיל).
לא לדאוג יותר מדי
'וול סטריט ג'רנל', שמאמרי המערכת שלו מפורסמים באיבתם למפלגה הדמוקרטית, כתב ביום שבת, כי ניסיון ההתנקשות בחיי פול פלוסי הוא "דוגמה מחליאה נוספת לאלימות הפוליטית בתרבותנו המופרעת להפליא". העיתון נתן שורה של "דוגמאות מחליאות", אבל משום מה כולן נגעו לאלימות נגד רפובליקאים. התקפת ההמון המוסת על בית הקונגרס לא נמצאה ראויה להזכרה.
אבל הימים האחרונים זימנו שורה של תזכורות לאלימות פוליטית מן הימין. אחד מתוקפי הקונגרס מ־6 בינואר נידון בשבוע שעבר ליותר משבע שנות מאסר. שלושה אנשי ימין קיצוני הורשעו על ניסיון לחטוף את המושלת הדמוקרטית של מדינת מישיגן, במערב התיכון של ארה"ב.
סקרי דעת הקהל לא הספיקו לבחון את השפעתו של ניסיון ההתנקשות על הבוחרים. עד כה הסקרים הראו, ששלושת העניינים המעסיקים ביותר את המצביעים הם האינפלציה, הפשיעה העירונית הגוברת והאכיפה הרופפת של חוקי הגירה בגבול מקסיקו המאפשרת את כניסתם של מאות לא־חוקיים. אף כי סקר מתחילת החודש הראה, ש־71% מן המצביעים סבורים שסכנה אורבת לדמוקרטיה, רק 7% מעניקים מקום מרכזי לסכנה הזו בהחלטתם בעד מי להצביע. אכן, מצב עניינים מדהים.
הנשיא ביידן ניסה לקשור את הקצוות, בנאום שנשא ביום ו' במדינת פנסילבניה, שהיא משדות הקרב העיקריים בבחירות של השבוע הבא. "איך אנחנו יכולים להעלות בדעתנו", הוא שאל, "שמפלגה אחת תדבר על גניבת בחירות, על זיוף קורונה... וזה לא ישפיע על אנשים שהם אולי לא־מאוזנים?... שזה לא ישנה את האקלים הפוליטי? מספיק ודי!"
דמוקרטים בשן־ועין
למען האמת, אין צורך בשינוי כיוון מסיבי כדי להציל את הדמוקרטים מתבוסה מוחצת. במחוזות־בחירה רבים בבית הנבחרים ובחלק מן המדינות הבוחרות סנאטורים, הסקרים מראים הפרשים קטנטנים. בבחירות של אמצע קדנציה, הפרשים קטנים עובדים בדרך כלל לטובת האופוזיציה, ומכאן גם ההנחה שהרפובליקאים יגרפו את הקופה. הייתכן שההתקפה על בית פלוסי תקטין את הפרשי יתרונם של הרפובליקאים, או אפילו תמחק אותם, לפחות פה ושם?
אם כן, אולי הדמוקרטים יצליחו לצאת בשן־ועין. זאת אומרת, ההנחה היא שהם מועדים להפסד בבית הנבחרים, אבל הפסד בהפרש קטן אולי יקל עליהם לחזור ולכבוש את בית הנבחרים ב־2024. בסנאט לעומת זאת יש להם סיכוי כלשהו לשמור על הרוב המינימלי שלהם (50 מתוך מאה, בצירוף קולה המכריע של סגנית הנשיא). גם בסנאט, נדידה קטנה, אפילו קטנטנה, של קולות עשויה להטות את הכף לטובת הדמוקרטים. אולי.
אם הדמוקרטים יפסידו את שני בתי הקונגרס, נקל לשרטט את התרחיש: השנתיים הבאות יחזירו את ארה"ב אל ימי הקיפאון הפוליטי, שאיפיינו אותה כל אימת שהרשות המבצעת והרשות המחוקקת היו בידי שתי מפלגות יריבות. בוושינגטון ישתרר תיקו. חוקים לא יעברו, תקציבים לא יאושרו, פעם אחר פעם הממשלה תעמוד על סף סגירה, מפני שהאופוזיציה תסרב להגביה את תקרת החוב, ומי יודע מה יקרה לאוקראינה (הריר זולג במוסקבה). זו בשורה רעה מאוד למי שמתעניינים בשלומה הפוליטי של אמריקה ומייחלים למנהיגותה.