חנה ארנדטגיל / איור: גיל ג'יבלי
ד"ר שוֹעִי רז הוא חוקר ומלמד פילוסופיה והיסטוריה של הרעיונות באוניברסיטת בן גוריון בנגב; יוצר, מתרגם, עורך ובלוגר
בידוד ואין אונים, כלומר חוסר היכולת הבסיסי ביותר לפעול, היו תמיד ממאפייני המשטרים הרודניים. שלטון העריצות מנתק את הקשרים הפוליטיים בין בני האדם ומסכל את יכולות הפעולה האנושיות. אולם לא כל הקשרים בין בני האדם מתרסקים, ולא כל הכשרים האנושיים מחוסלים. כל מרחב החיים הפרטיים יחד עם יכולות ההתנסות, ההמצאה והמחשבה, נותרים ללא פגע. לעומת זאת, אנו יודעים שרצועות הפלדה של הטרור הטוטלי אינה מותירה מרחב לחיים פרטיים כאלה, ושהכפייה העצמית של ההיגיון הטוטליטרי הורסת את כישרון האדם לחוויה ולמחשבה באותה יסודיות שהיא הורסת את מחשבתו לפעול.
● הנזירה הספרדית בת המאה ה-16 שהסבירה כיצד להתקרב אל אלוהים
● החזון של מח'לוף אביטאן לממשלה אחת שתנהל את כל העולם
● האינטלקטואלים כסוכני שינוי בחברה המערבית
מה שאנו מכנים בידוד, בספֵרה הפוליטית, קרוי בדידות בספֵרה של קשרי הגומלין החברתיים. אין זהות בין בידוד לבדידות. אני יכולה להיות מבודדת - כלומר במצב שבו איני יכולה לפעול, מפני שאין עמדי איש שיפעל איתי - מבלי להיות בודדה; ואני יכולה להיות בודדה - דהיינו במצב שבו אני בתור אדם חשה עצמי נטושה ונטולת חברוּת אנושית - מבלי שאהיה מבודדת. בידוד הוא אותו מבוי סתום שבני אדם מוצאים בו את עצמם כשהספֵרה הפוליטית של חייהם, שבה הם פועלים יחדיו, כדי להשיג יעד משותף, נהרסת.
(חנה ארנדט, יסודות הטוטליטריות, תרגמה, ערכה והוסיפה פתח דבר: עדית זרטל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 2010, עמ' 695-694).
מאריסטו ועד שפינוזה: האדם כיצור חברתי
חנה ארנדט ממשיכה מסורת חשיבה ארוכת ימים העוסקת באפיון האדם כבעל חיים פוליטי, הזקוק לחברה וחִברוּת, שתחילתה באריסטו. גם שפינוזה עסק בנושא, והציג את הזיקה הישירה שבין הרציונליות של האדם ובין יכולתו לפעול באופן אקטיבי לשיפור מצבו בחברה, משמע מסוגלותו להביא לידי כך שהחברה תהיה תבונית וחופשית יותר.
אבל יש לזכור: אריסטו פעל בדמוקרטיה האתונאית ושפינוזה - ברפובליקה ההולנדית. חנה ארנדט, הוגת הדעות היהודייה-גרמניה, לעומתם, כתבה את דבריה בשנות החמישים והשישים בארה"ב. דבריה היו מכוונים כנגד המשטרים הטוטליטריים במאה העשרים, וכנגד ההרס החברתי והאנושי השיטתי שהם זורעים.
איבוד היכולת להתארגן או לפעול באופן חברתי מבודדת את האדם. הוא לא מסוגל להשפיע בדבריו או במעשיו על המצב החברתי והפוליטי, ועצם רצונו לחשוב אחרת או לפעול אחרת הופך אותו לגורם חתרני. העובדה שהאדם לא רשאי להיפגש עם אחרים על מנת להביא לשינוי פניה של המדינה או להביע דעות ביקורתיות היא הרסנית לנפשו. הוא נאלץ לגזור על עצמו ריחוק חיצוני ופנימי, על מנת להגן על עצמו ועל סובביו.
מה המאפיינים של דיקטטורה?
לדעת ארנדט, בחברה דמוקרטית חופשית עשוי אדם להיות מבודד ממגוון סיבות - מבריאותיות ועד סביבתיות. אף על פי שלא נמצא עימו אדם אחר, הוא יכול לשמור על קשר עם מקורביו במגוון דרכים, למשל בטלפון או במכתב. משמע, הוא יכול להיות מבודד מבלי להיות בודד. באותו אופן, אפשר גם לחוש בודד מבלי להיות מבודד - בעיר הומה אדם או במסיבת יום הולדת במשרד.
אך בחברה טוטליטרית היחיד החריג מגיע למבוי סתום: חוסר יכולתו לשתף פעולה עם הזולת על מנת ליצור מציאות אתית, חברתית ופוליטית אחרת, כופה עליו הימנעוּת וחשש להביע את מחשבותיו בקול או לצחוק על המצב הקיומי והפוליטי. המבודד הופך לבודד.
מה המאפיינים של חירות?
בספר Bunker Archeology משנת 1975, תיעד תאורטיקן התרבות, האסתטיקה והארכיטקטורה הצרפתי פול ויריליו את המסע שערך בין 1963-1958 לאורך רצועת החוף של נורמנדי. במסעו תיעד את קו הביצורים והבונקרים התת-קרקעיים, "החומה האטלנטית", שהקימו הנאצים בין 1944-1942 על מנת לבלום פלישה אפשרית של בעלות הברית. לדעתו, באמצעות תחושת הרתיעה שהמבנים הללו עוררו, ביקשו הנאצים לדכא את הצרפתים, כדי שירגישו כי אין שחר לתקוותם לצאת מהבידוד וההֶרס החברתי שהכיבוש כפה עליהם.
כפי שהוכיחו הפלישה לנורמנדי, שחרור צרפת, ולימים המפלה הנאצית בברלין - כוחות החירות, המפגש הבין-אישי וחופש התנועה וההבעה גוברים, בדרך כלל, על דיכוי פוליטי. ארנדט וגם ויריליו הציבו בפנינו תנאים באמצעותם נוכל להעריך את מידת החירות החברתית והפוליטית שלנו: האם יש לנו החופש לנוע, לפעול, להביע, לחשוב, לבקר, לשתף פעולה, להיפגש או להתארגן? כל אלה הם סממניה המובהקים והחיוניים של חברה חופשית היודעת רווחה ואושר.