הח''כים אחמד טיבי, איימן עודה ומנסור עבאס / צילום: רפי קוץ
אם בתקופת הבחירות נהגו לטעון בחסות להט הקמפיין בין המפלגות הערביות כי אין הבדל מהותי בין ממשלת בנט־לפיד לבין ממשלת נתניהו־בן גביר, בשבוע לאחר הבחירות זה טיעון שהפוליטיקאים הערבים מתקשים לחזור עליו. ההנהגה הערבית התחילה להבין את גודל האירוע, או במילים אחרות, את הסכנה בממשלה ששר הביטחון שלה הוא בצלאל סמוטריץ', והשר לביטחון הפנים בה הוא איתמר בן גביר.
● הדרישה של סמוטריץ' ל־2.5 מיליארד שקל והתוכניות החדשות של אלקין וסער | טור סופ"ש
● במדינות המפרץ מקווים שנתניהו ירגיע את היחסים בין ארה"ב לערב הסעודית | טור סופ"ש
מצד שני, ככל שהימים חולפים והצהרות השרים הבכירים המיועדים יוצאות לאור, מבינים בחברה הערבית שאולי הם לא המטרה הראשונה. הרי לא הם ייפגעו מביטול משחקי כדורגל בשבת, ובטח שהם לא הנפגעים העיקריים מהתנגדות למצעדי גאווה או מביטול משפט נתניהו.
הציבור הערבי שבמשך שנים חי במציאות שנעה בין "רע" לבין "רע פחות", לא יקרוס תחת מציאות שהגדרתה תהיה "רע יותר". "לראשונה, יש כאן ממשלה שמאיימת במידה שווה כמעט על היהודים והערבים, בשונה מממשלות נתניהו הקודמות", אמר השבוע ראש רשות ערבית בכינוס ועד ראשי הרשויות הערביות.
49.8% מהציבור הערבי חשים "פחד מהממשלה"
בסקר שנערך לאחרונה על ידי עמותת "האם ראית את האופק לאחרונה", שפועלת לעידוד חיים משותפים בין ערבים ליהודים, נמצא כי 49.8% מהציבור הערבי חשים "פחד שהממשלה החדשה תפגע במיעוט הערבי". עם זאת, הציבור הערבי דווקא מקבל אחריות על התחושות הללו, שהרי לפי הסקר 49% מרגישים "אכזבה מהפוליטיקאים הערבים" למרות שהם יצאו להצביע לאותם פוליטיקאים בשיעור של 54%. נתון גבוה יחסית לבחירות הקודמות. לא לדבר על זה שיותר מ־80% מהמצביעים הערבים הצביעו למפלגות ערביות, על אף האכזבה מהן.
הערבים מקבלים אחריות על תוצאות הבחירות ולא מאשימים גורמים אחרים בעלייתם של סמוטריץ' ובן גביר, עד כדי כך שקרוב ל־40% לא מאוכזבים כלל מהאופן שבו בחרו המצביעים היהודים.
מהנתונים האלה אפשר להבין שלמרות התחושה בקרב רוב הציבור הערבי כי הממשלה המיועדת הולכת להיות ממשלה מסוכנת עבורם, הם לא מרגישים מאוימים במיוחד. כמעט ניתן לשמוע את הטון המזלזל של חברי כנסת ופעילים פוליטיים בחברה הערבית שמטילים ספק ביכולת של סמוטריץ' ובן גביר להוביל מהלכים של ממש נגד החברה הערבית, במיוחד כשמדברים על הסוגיות המורכבות שהממשלה המיועדת צריכה להתמודד איתן.
ירושה לא קלה בכל הנוגע לחברה הערבית
ממשלת נתניהו השישית מקבלת ירושה לא קלה בעניין הציבור הערבי, ותידרש להחליט מה תעשה עם כל החלטות הממשלה והתוכניות שאושרו בתקופת הממשלה היוצאת: תוכנית החומש הכלכלית בתקציב של 30 מיליארד שקל, שמטרתה לצמצם את הפערים עם החברה היהודית ולהצמיח את הכלכלה הערבית בישראל. תוכנית פיתוח הנגב בתקציב של 5 מיליארד שקל, שמטרתה להכשיר את הבנייה הקיימת ולעודד תכנון ובנייה חוקיים בנוסף לתמיכה בהכנסת יישובים לא מוכרים אל תוך גושי ההתיישבות הגדולים. תוכנית מיגור הפשיעה והאלימות בתקציב של 2.5 מיליארד שקל, שרוב תקציב התוכנית הזאת מופנה למשטרה והגופים הממשלתיים התומכים. מה יעשו סמוטריץ' ובן גביר עם התוכניות הללו? יבטלו אותן? גם הם יודעים שזה יעשה רק נזק.
לא רק בצד התקציבי, ראשי רשויות ערביות הרגישו לראשונה שותפים בתהליך קבלת ההחלטות וגיבוש התוכניות הממשלתיות. אלו ייאלצו עכשיו להתמודד עם מציאות מורכבת. אם עד עכשיו דרשו במרץ להיפגש עם השרים במטרה לטפל בבעיות של החברה הערבית, במציאות החדשה הם לא יגיעו לפגישות עם השר שאמון על הסוגייה הכי רגישה וחשובה מבחינתם: הפשיעה והאלימות.
חברי הכנסת בשתי הרשימות חד"ש־תע"ל ורע"מ אף הם הכריזו כי לא ייפגשו עם שרי הציונות הדתית, ויחרימו כל אפשרות להידברות איתם. בחד"ש־תע"ל מסבירים: אי אפשר לבקש משר שקורא לגירוש הערבים יומם וליל לשמור על חייהם ולמנוע מקרי רצח ביישובים הערבים. לא מאמינים שמי משרי המפלגות הכהניסטיות מתעניין בשלום או בטובת הציבור הערבי.
העמדה שהביעו חברי הכנסת הערבים היא בהכרח קשורה לבן גביר יותר מאשר כל שר אחר בממשלה הבאה. אני זוכר כי אחד מראשי המשותפת לשעבר אמר בשיחות סגורות כי הופתע לטובה מהשיח המקצועי והענייני שהיה לו עם בצלאל סמוטריץ' בתור שר התחבורה. אדרבה, חברי המשותפת נפגשו איתו ואף יצאו לסיורים ביחד. אך כנראה שמה שחל על סמוטריץ' לא חל על בן גביר.
ממשלת נתניהו־בן גביר תהווה אתגר חסר תקדים
אין ספק שממשלת נתניהו־בן גביר תהווה אתגר חסר תקדים עבור החברה הערבית, ונקודת מפנה ביחס של ההנהגה הערבית עם ממשלות ישראל. עם זאת, גם לפוליטיקאים וגם לציבור הערבי לא ברור עד כמה. האם תהיה גרועה כקודמותיה? האם גרועה יותר?
ובסוף, אולי האתגר הגדול ביותר יהיה עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו, כפי שהתחייב לפני הבחירות מעל כל במה אפשרית, לדאוג לציבור הערבי באמת, זאת בשונה מממשלת לפיד. כך הדגיש בקמפיין הבחירות הייעודי ברשתות החברתיות לציבור הערבי.
ייתכן שנתניהו שהצליח להרדים את השטח במידה כזו או אחרת בבחירות דרך סרטוני התעמולה שהופנו למצביעים הערבים, יצליח עם המשימה הזאת סופית, ויוכיח את הטענה שאין הבדל בין ממשלתו לבין שאר הממשלות ביחס לערבים. במצב כזה, זה יהיה עוד ניצחון של נתניהו על יריביו, ושוב בזכות הערבים.