לזלי מנוויל (כעדה האריס) ב''גברת האריס נוסעת לפריז'' / צילום: טוליפ אנטרטיימנט
64 שנה אחרי צאת הספר "פרחים לגברת האריס" שכתב הסופר האמריקאי פול גאליקו, ו־30 שנה לאחר שעובד לסרט טלוויזיה בכיכובם של אנג'לה לאנסברי (שגם הפיקה את הסרט), דיאנה ריג ועומר שריף, מגיע כעת העיבוד הקולנועי - "גברת האריס נוסעת לפריז", בכיכובה של השחקנית הבריטית המוערכת לזלי מנוויל. הסרט האסקפיסטי ורב הקסם הזה לוקח את הצופים למסע סינדרלה קלאסי.
תקציר העלילה
עדה האריס (לזלי מנוויל), עוזרת בית אלמנה המתגוררת בדרום לונדון בשנות ה־50, מחליטה, כנגד כל הסיכויים, לרכוש שמלה של בית האופנה הצרפתי "דיור", עם הכסף שחסכה והקצבה שהיא מקבלת כאלמנת מלחמה. היא יוצאת בעקבות השמלה למסע לפריז, ובעזרת קסמה האישי היא מצליחה לשנות לא רק את חייה, אלא גם את בית האופנה "דיור".
ביקורות מהעולם
"מה שאנחנו רואים זו נשמה מקסימה, שבניסיון להכניס קצת התרגשות לחייה הופכת את השולחנות ועושה את זה עבור כל מי שהיא פוגשת. כל זה יכול היה לקבל תפנית גרועה, אבל בידיו הבטוחות של הבמאי אנתוני פביאן, זה אף פעם לא קורה. כן, זו פנטזיה של הרגשה טובה, אבל כזו שעובדת טוב כמו שהיא, כי היא גם מעוגנת במציאות".
(פיט האמונד, דדליין, אתר חדשות קולנוע וטלוויזיה אמריקאי, 13.7)
ההקשר למציאות
בית האופנה של כריסטיאן דיור בפריז בשנות ה־50 משחק בסרט תפקיד מרכזי. באמצע המאה שעברה, וכפי שמתואר בסרט, דיור היה בית אופנה ייחודי ומהפכני. הוא השיק את הקולקציה הראשונה שלו ב־1947, והיא זכתה על ידי התקשורת לכינוי "המראה החדש". זו היתה קולקציית הוט קוטור אלגנטית ועשירה בבדים, שונה מבגדי הנשים הדלים והחסכניים שהיו נפוצים עד אז, בהשפעת הקיצוב של ימי מלחמת העולם השנייה.
השינוי שעובר בית האופנה במהלך הסרט - מבית אופנה של המעמד הגבוה, לבית אופנה שמונגש לנשים במעמדות שונים - אכן קרה במציאות, גם אם בשנים מאוחרות יותר מאלו שבסרט.
ההקשר הספרותי
הסרט מבוסס על רב המכר "פרחים לגברת האריס" (1958) שכתב הסופר האמריקאי פול גאליקו. הספר הוא הראשון בסדרה של ארבעה רומנים שבמרכזן עומדת דמותה של עדה האריס, אך עד היום הוא היחידי שעובד לסרט. ספרי ההמשך בסדרה הם "גברת האריס נוסעת לניו יורק" (1960), "גברת האריס פרלמנטרית" (1965) ו"גברת האריס נוסעת למוסקבה" (1974).
גאליקו, בעברו עיתונאי, כתב צבאי ועורך ספורט, כתב כ־40 רומנים, חלקם עובדו לסרטים. אחד מספריו הידועים ביותר הוא "הרפתקה בפוסידון" משנת 1969. בשנת 1972 הוא עובד לסרט, בעל אותו שם, שזכה בפרסי אוסקר וגלובס הזהב. בסרט האסונות הזה שיחקו בין השאר ג'ין הקמן ושלי וינטרס.
3 דברים שכדאי לדעת
● כפי שפורסם במגזין "הוליווד רפורטר", במהלך העבודה על הסרט מעצבת התלבושות עטורת הפרסים ג'ני ביוואן יצרה מחדש חלק מהשמלות התקופתיות של דיור, תוך כדי שהיא מתבססת על הסקיצות המקוריות מהארכיון של בית דיור, שהיו שותפים להפקת הסרט.
● בראיון למגזין "וראייטי" סיפרה לזלי מנוויל, השחקנית הראשית, כי הסרט צולם ברובו בבודפשט במהלך תקופת הקורונה. בעזרת טכנולוגיית אפקטים מיוחדים לסרטי קולנוע בשם CGI, הצילומים עברו מניפולציות כך שידמו את פריז בשנות ה־50.
● זאת לא הפעם הראשונה שלזלי מנוויל משחקת בסרט העוסק באופנת עילית. ב־2017 היא שיחקה בסרט "חוטים נסתרים" שביים פול תומאס אנדרסון, המגולל את סיפורו של מעצב אופנה צעיר בשנות ה־50 בלונדון ומבוסס בחלקו על סיפורו של המעצב הבריטי צ'ארלס ג'יימס, שפעל בשנים של דיור והיה יריבו. מנוויל שיחקה בסרט את מנהלת בית האופנה הקשוחה, תפקיד שזיכה אותה במועמדת לאוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר.
ספוילר
כאשר גברת האריס צופה בתצוגה של דיור, היא רואה שמלה אדומה בשם "פיתוי" ומחליטה שאותה היא רוצה לקנות, אך מאדאם אבלון (גווילין לונדז), לקוחה ותיקה שמתנכלת לגברת האריס, מבקשת את השמלה לעצמה. עדה שבה ללונדון עם שמלה אחרת שרכשה מדיור ומשאילה אותה לחברתה פמלה (רוז ויליאמס), שחקנית כושלת, שלובשת אותה לאירוע, בו נשרפת השמלה. חבריה של דיור קוראים בעיתון על האסון ושולחים לה את השמלה בה חשקה מלכתחילה, לאחר שמאדאם אבלון נאלצת לוותר עליה.
למה בחרנו בו
כוכבת הסרט, לזלי מנוויל, מצליחה להעביר את התחושה הקסומה של הרגע בו מתגשם חלום, ועל אף שהחלום במקרה הזה הוא בסך הכל שמלה, רגע הגשמתו עדיין מרגיש כמו הדבר החשוב ביותר בעולם. התלבושות המדויקות, המוזיקה הקלאסית המכוונת בעדינות את העלילה, העיצוב האומנותי התקופתי - כל אלה מניחים את הצופה באבחה אחת באירופה הקלאסית, בימים הכואבים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ומאפשרים בריחה מהמציאות, ממש כמו שעושה גברת האריס.