אנשים משחקים קלפים / צילום: Shutterstock
ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי
אינני שחקנית פוקר, אבל אני מבינה את הכיף וההתרגשות שיש במשחק בקלפים אמיתיים ולא באינטרנט. יש משהו מענג בחפיסת קלפים - המראה והמגע שלהם - שאי אפשר לשכפל מהמסך.
מקור הקלפים
הדעה הרווחת לגבי מקורות הקלפים היא שהם מסין. אלא שקלפים עתיקים ביותר שהשתמרו מגיעים מהשושלת הממלוכית, אימפריה מוסלמית שנפרשה בין מצרים למזרח הים התיכון, בין השנים 1260 ל־1517. האימפריה נשלטה על ידי לוחמים שהיו בעבר עבדים. בקלפי המשחק יש הצהרה של חירות: אנשים חופשיים הם אלו שיש להם את הזמן לשחק קלפים. בחפיסת הקלפים הממלוכית היו 52 קלפים, מחולקים לארבע סדרות, והסמלים עליהם שיקפו את המציאות היומיומית של החייל: חרב, מוט, גביע ומטבע.
מי הביא את הקלפים לאירופה?
צלבנים שחזרו מהמזרח וסוחרים מוונציה הם כנראה אלו שהביאו את קלפי המשחק לאירופה. השלטונות והכנסייה לא התלהבו: ב־1377 נאסר על תושבי פריז לשחק קלפים בימי העבודה. בדומה לקוביות, הקלפים נחשבו לכרטיס כניסה לעולם החטאים, כנראה לא לגמרי בטעות: כמה מחפיסות הקלפים ששרדו מהמאה ה־15 כוללות תיאורים בוטים ביותר.
הקלפים נעשו אחידים יותר עם השימוש במכונות דפוס. מדפיסים צרפתיים הוסיפו כמה חידושים, כולל חלוקת ארבעת הצורות לאדום ושחור, וקביעת הסמלים של הלב, היהלום, התלתן והעלה. הסטנדרטיזציה הפכה את הקלפים לשפה בין תרבויות, מה שעזר לקדם את האטרקטיביות של משחקי קלפים כפעילות פנאי קהילתית.
משפחות האצולה במאה ה־18 נופלות בגלל קלפים
במאה ה־18, קלפי המשחק היו הסיבה למפלתן של משפחות אצולה רבות: הן הרוויחו והפסידו סכומי עתק בשולחנות המשחקים. קלפים החלו להופיע בציורים ובספרים כסמלים של גחמות ההון.
הסיפור הקצר מהמאה ה־19 "מלכה־עלה", מאת המשורר והסופר הרוסי אלכסנדר פושקין, לוכד באופן יפה את טירוף הקלפים של התקופה. גיבור הסיפור של פושקין, הרמן, נהרס בגלל האובססיה שלו לנצח במשחק בשם "פארו" (Faro), משחק מזל שהיה פופולרי במסבאות של מערב ארה"ב כפי שהיה אהוב בטרקלינים של אירופה.
האקדוחן האמריקאי וייאט ארפ זכה בתהילת עולם בזכות קרב האקדחים הידוע באו. קיי. קוראל ב־1881 שנטל בו חלק, אבל את פרנסתו הרוויח כדילר של משחקי פארו בטומבסטון, אריזונה.
החידושים בקלפים
בבריטניה נעשו ניסיונות להסדיר את הרגולציה על משחקי הקלפים באמצעות הטלת מיסים גבוהים על הקלפים עצמם - אבל הם כשלו. עם זאת, הניסיונות האלה כן שינו דבר אחד - על כל קלף אס עלה היה צריך להיות חותם המס של הממשלה. זו הסיבה שאס עלה הפך לקלף שמדפיסים עליו את סמל היצרן כיום.
ישנו חידוש נוסף בחפיסות קלפים. בדומה למקור המשחק, גם לו רקע צבאי. במלחמת האזרחים האמריקאית גדודים רבים העבירו את הזמן במשחק בשם "Euchre". המשחק מצריך קלף מנצח נוסף. חברת הקלפים האמריקאית "ג'יי סמיואל הארט" נענתה לביקוש, והנפיקה קלף נוסף, שלימים הפך לג'וקר - הקלף החופשי שלא שייך לאף סדרה.
אבל אל לנו לחרוץ את דינם של משחקי קלפים כמשחקים המעודדים הימורים. כפי שכתב צ'רלס דיקנס בספרו "ניקולס ניקלבי": "כך, שני אנשים שאינם יכולים להרשות לעצמם לשחק קלפים תמורת כסף, מתיישבים יחד למשחק שקט למען אהבה".