ממתינים בתחנת אוטובוס / צילום: תמר מצפי
השקעה במשבר התחבורה נכונה לא רק כלכלית אלא גם חברתית. לפי מכון אהרון באוניברסיטת רייכמן, צריך להשקיע כמעט טריליון שקל בתשתיות התחבורה עד ל־2040 כדי לצמצם פערים, ועל מנת להדביק את קצב גידול האוכלוסייה. על פי המכון, השקעה של 2% מהתוצר תניב תועלות כלכליות עצומות לתוצר.
● השימוש בתחבורה ציבורית יורד, ועיקר הנפגעות הן הנשים
הדברים מגובים גם במחקרים, את חלקם הממשלה ביצעה בעצמה, שמעידים עד כמה המשק זקוק להשקעות בתשתיות תחבורה, והן אכן באות: בתקציב האחרון שוריינו 150 מיליארד שקל לפרויקט המטרו, וכ־50 מיליארד שקל שבשנים הקרובות עתידים להיות מושקעים ברשת מסילות הרכבת. אלו נוספים לפרויקטים רבים שכבר יצאו לדרך. ועדיין, ביחס לפערים, מדובר בסכומים לא מספקים במדינה שאוכלוסייתה תוכפל בשני העשורים הקרובים (וספק אם משרדי הממשלה יודעים בכלל להוציא את הסכומים האלו לפועל).
ואולם, מעבר לתועלות הכלכליות, הנתונים מראים שהמשבר אחראי לחלק מהפערים בחברה הישראלית. הנתונים למשל מלמדים שבניגוד למיתוס, חרדים נוסעים יותר ברכב הפרטי, שנשים משלמות את מחיר הזנחת התחבורה הציבורית, ושהתלות של הישראלים בכלי רכב הולכת וגדלה.
כל זאת לצד מגמה של קיטון בשיעור הנוסעים בתחבורה הציבורית שיש לה פוטנציאל להוריד עלויות ולאפשר נגישות להזדמנויות. ומה הפלא? השכונות המתאכלסות תוכננו כך שלא נותרה להם בררה. הישראלים לא מכורים לרכב פרטי, הם כלואים בו.
שיפור אלטרנטיבות נעוץ בבעיות שורש: הזנחה רבת שנים, שיפור יכולות ביצוע הפרויקטים, שינוי לתכנון מוטה תח"צ, מתכנון מוטה רכב פרטי וגמילה מהשאיפה לפיזור אוכלוסייה ביישובים מנותקים ועוד. הפתרונות נעוצים בכל אלו אבל גם באומץ ציבורי שכרוך בפתרונות מהירים, קלים וזולים: הסבת תשתיות קיימות לרכב הפרטי לכאלו שישדרגו את התחבורה הציבורית ויתנו פתרונות.