המאפייה הצרפתית של שרה - ניצחון על אמילי בפריז / צילום: שרי אסף
"אילו ציפורים אשר עפות מעל הים
אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם
אילו סיפורים היו ודאי לציפורים
על הארצות אשר מעבר להרים" (ז'אן ברוסול)
זה הזמן לטייל בכפר רופין, עת מרחפת רוח עליזה על הגבעות ירוקות והאוויר בטעם מנטול קריר, לצפות במעוף החסידות השחורות החולפות בנדידתן בפארק הצפרות החדש, ולעצור לאתנחתא מענגת במאפייה הצרפתית הקטנה שזה עתה נפתחה.
10:00 | שאסו או פום מול הפיקוס הבנגלי
יש לי סימפטיה לאנשים שמתעקשים להגשים את עצמם בסוף העולם שמאלה. נסענו ביום חולין שכזה, בדרך המתפתלת בין מטעי התמרים של עמק המעיינות, בתחושה שהגענו לאינסוף. ובאמת, בפנייה האחרונה, שכבר נדמה היה שאין לאן להמשיך, התגלה הקיבוץ הקטן. הדרך הארוכה מהמרכז חייבה לחשב נשימה מחדש וכמובן היה נחוץ קפה. המקומיים סימנו לנו לנסוע לכיוון שדרת הפיקוסים המזרחית. חברתי למסע, שמכירה על בוריין את שדרות הבירה הצרפתית, הרימה גבת "אמילי בפריז" וסיננה בחצי פה שאם יימצא בשדרה המזרחית בקיבוץ כפר רופין קרואסון ראוי, היא מתחייבת בפניי על נסיעת גומלין לפריז. הסכמתי.
מצאנו את המבנה הקטן שעליו היה תלוי שלט תמים - "המאפייה". שרה, האופה ובעלת המאפייה, סדרה לנו שולחן שהשקיף על שורשיו המעוקמים של הפיקוס הבנגלי ובמבטא משובץ צרפתית הציעה ארוחת בוקר של בגט טרי, חמאה וריבת פטל.
וגם שאסו דה פום, מעין כיסון בצק החובק תפוחים, שזה עתה נפלט מהתנור והתגלה כאחד המאפים הטובים שטעמנו, תפוח מתפוחים שקורמלו בסוכר ובקינמון ופרצו אל החיך מתוך כיסון בצק לוהט. רשמתי לעצמי ניצחון קטן על אמילי.
שרה אבילוב עלתה מצרפת, עבדה במאפיות בירושלים וכשחמדה לעצמה חיי קהילה שקטים, עברה עם מוטי בן זוגה לקיבוץ הקטן. לפני מספר חודשים שיפצו הזוג במו ידיהם מבנה נטוש, והפיחו בו חיים חדשים וריחות מגרים של לחמים ומאפים.
המאפייה, כפר רופין, כשר. פתוחה בימים שלישי עד שישי. 050-2144441
12:00 | סלט בחממה
קיבוצים המשלבים בין חקלאות, טבע וחיי קהילה תמיד נוסכים בי תחושה של שלווה. משהו בפשטות, בעבודת הכפיים ובתחושת השייכות נודף מהשבילים ומדביק את המבקרים.
ביקרנו בחממות החדשות של הקיבוץ, שם מגדלים מיני עלים ירוקים במצע מנותק. ליטל ג'אם מסולסלת וחסת לליק פריכה. אפשר לערוך סיורים מודרכים בין החממות, לרדת לשורש קיומו של השומר, להתפעל מהיכולת לגדל תרד בעמק שהטמפרטורות בו נוסקות לגבהים, ובעיקר להעריך את יכולתם של תושבי הקיבוץ להגיב במהירות לעולם המשתנה.
חממות גידולי עלים כפר רופין, בתיאום מראש. 052-3493565
13:00 | אם תרצו עז זו אגדה
בשעה 13:00 בדיוק מגיע האוטובוס הצהוב לתחנה, וילדי הקיבוץ שבים מבית הספר.
הם נפנים לעבר ביתם, מלבד ילדי כיתה ד', המדוושים במהירות לעבר "דיר בלאכ", דיר העיזים הקהילתי. היום הוא מבחינתם יום חג, שכן זהו תורם להאכיל את העיזים, לפנות את החציר, להחליף את המים במכלים וללטף באהבה. העיזים מצידן מחזירות להם אהבה אדישה, פועות ומתחככות בילדים בעדינות.
"תראו את צ'ופית", לא מצליחות לכבוש את התרגשותן מאיה ויערה, "כשהיא נולדה היא לא רצתה לינוק, ואנחנו האכלנו אותה מבקבוק". הדיר הקהילתי הוא אחד המיזמים הקסומים שראיתי. ביוזמת שניים מחברי הקיבוץ הוא הוקם במטרה ללמד את ילדי הקיבוץ ערכים של אחריות, חמלה ועזרה הדדית.
דיר באלכ - דיר קהילתי, כפר רופין. האכלה בין השעות 12:30-13:00. לא מדובר בפינת ליטוף.
14:00 | מחשבה מחוץ לקערה
בקצה הקיבוץ שוכן הסטודיו לקרמיקה של יוסי וזכיאל, זוג ביצירה ובחיים, שעברו לקיבוץ מתל אביב בשל הקרקע, הניתוק והתחושה הבראשיתית שמאפשרים להם ליצור בשלווה. יוסי בא מרקע של צורפות ואופנה ויוצר כלים בעיצוב טבעי וחף מקישוטים. "המרחק מהסצנה התל אביבית לא מפריע ורק מפרה", הם מספרים.
סטודיו לקרמיקה יום יום, כפר רופין. בתיאום מראש.052-3575362 , בשישי פתוח לקהל
15:00 | אילו ציפורים
השמש שולחת כבר קרניים כתמתמות הצובעות את הגבעות באור קטיפתי. זה הזמן לחוויית שקיעה מרוממת במיוחד - חמש דקות נסיעה בתוככי מטעי התמרים של הקיבוץ ואנחנו בפארק הצפרות החדש, שנחנך בימים אלה ממש. משם אנחנו יוצאות לסיור עצמאי הצופה אל הגבול עם ירדן, ועל מעוף של ציפורים המתכוננות לשנת הלילה.
המתנו בסבלנות לשעת הקסם היעודה, הבטנו על השמיים הצבועים ובאחת נפרסה לה מניפה מרהיבה של חסידות שחורות כנף, אנפות כסופות, אגמיות וטבלנים, מרחפים ושטים מעל בריכות הדגים במחול תעופה בלתי נשכח.
פארק הצפרות, כפר רופין. פתוח בכל יום.