טראמפ והמועמד שלו לסנאט מג'ורג'יה, הרשל ווקר, שהפסיד למתמודד הדמוקרטי בליל שלישי / צילום: Associated Press, Ben Gray
אין זה מן הנמנע שהיסטוריונים של העתיד יגידו על השבוע הראשון של חודש דצמבר, כי בו התחילה נפילתו של דונלד טראמפ. כמובן, ניסיון העבר מחייב זהירות. סופו של טראמפ הוכרז או נחזה פעם אחר פעם, והוא חזר וקם לתחייה.
אבל הפעם זה עניין אחר. הפעם דבקה בו תווית 'המפסידן', loser. אמריקאים אינם נוטים להעניק הזדמנויות חוזרות למי שמצטיירים כ'מפסידים' כרוניים. יתר על כן, בעולם המושגים של טראמפ, התווית הזו שקולה כנגד אבדון. הוא מצמיד אותה ללא הרף ליריבים הטעונים חיסול, בפוליטיקה ובעסקים. בעיניו, זו כתובת קעקע, והיא מקועקעת עכשיו על מצחו.
● ארגון טראמפ הורשע בהעלמת מס פלילית בבית משפט בניו יורק
● דונלד טראמפ שוב מספק עבודה לבודקי העובדות בארצות-הברית
● ״יכול להיות הוריקן״: התחזיות של המנכ״לים הבכירים בארה״ב
לפנות בוקר, יום ד', האיש שטראמפ בחר במו ידיו להיות מועמד המפלגה הרפובליקאית נוצח בבחירות לסנאטור מטעם מדינת ג'ורג'יה. זה היה הסיבוב השני של בחירות שלא הוכרעו לפני חודש, כאשר ארה"ב בחרה קונגרס חדש. ניצחונם בג'ורג'יה העניק לדמוקרטים משהו שאיש לא היה מעלה בדעתו: רוב מוחלט בסנאט.
בו בערב, חבר מושבעים בניו יורק הרשיע את 'ארגון טראמפ' בהונאת מס. התיק הזה היה תלוי מעל ראשו של טראמפ כחרב מתהפכת. הוא ייחס אותו ל"בדייה" ול"קונספירציה" של יריביו הפוליטים, בראש ובראשונה התובעת הכללית הדמוקרטית של מדינת ניו יורק והתובע המחוזי הדמוקרטי של מנהטן. ואף כי טראמפ עצמו לא היה מעורב במישרים בתביעה, הנאשמים היו מקורביו זה שנים רבות, וצלו היה מוטל על המשפט.
הרשל ותרבות הסלבריטי
צירוף הנסיבות של המשפט ושל התבוסה הפוליטית הוא בעל פוטנציאל קטלני. תקוותיה של המפלגה הרפובליקאית להשתלט על שני בתי הקונגרס בבחירות של אמצע הקדנציה הושמו לאל. ביום ג' היא הפסידה בבחירות לסנאט במדינת ג'ורג'יה, צימוק על העוגה הדמוקרטית. מפלגתו של הנשיא ביידן הצליחה להגדיל את הרוב הזעיר שלה בסנאט בשנה, שבה הציפיות הכלליות, באמת כלליות, היו שהדמוקרטים ינחלו תבוסה כבדה.
דברים כאלה ממעטים לקרות בהיסטוריה הפוליטית של ארה"ב. כמעט כלל ברזל הוא שמפלגתו של הנשיא מפסידה מושבים בבחירות של אמצע כהונתו הראשונה. והנה אתמול, בפעם הראשונה זה 60 שנה, הדמוקרטים הוסיפו לעצמם מושב אחד (מתוך מאה).
וזה קורה, במידה רבה, בגלל דונלד טראמפ. התערבותו בתהליך המינוי של מועמדים בבחירות האחרונות כפתה על המפלגה הרפובליקאית שורה של טוענים למשרות פוליטיות עם אין סוף פגמים. הואיל והוא צמח מתוך תרבות הסלבריטי, הוא כפה על מפלגתו במדינת ג'ורג'יה שחקן פוטבול מפורסם, הרשל ווקר, ללא כל ניסיון פוליטי, עם ביוגרפיה אישית מזעזעת. אפילו בנו הצעיר של ווקר גינה אותו במדיה החברתית על התנהגותו כלפי הנשים הרבות בחייו. ווקר רכש את חיבתו של טראמפ מפני שהיה מן התומכים הראשונים בטענתו הכוזבת שהבחירות לנשיאות של 2020 זויפו.
התקשורת מצמידה לבעלי הטענה הזו את הכינוי הקיבוצי 'מכחישי בחירות'. ערב ההצבעה בנובמבר רווח החשש שהמכחישים ייבחרו בהמוניהם. אחדים אמנם נבחרו, אבל הבולטים ביותר הפסידו. והם הפסידו במדינות קריטיות לחלוטין, שעליהן עמד לקום או ליפול ניצחון רפובליקאי בסנאט: פנסילבניה, אריזונה, נבדה, ניו מקסיקו, והשבוע ג'ורג'יה.
"ביטול החוקה"
לא קל להפסיד בבחירות שבהן המפלגה היריבה מואשמת באינפלציה דוהרת, בפשיעה גואה, בהסתננות של המוני מהגרים לא חוקיים ובכישלונות של מדיניות חוץ. הבחירות האלה היו טמונות במעמקי כיסם של הרפובליקאים.
טראמפ לא היה הסיבה היחידה לתבוסה. התקוממות אלקטורלית נגד האיסור על הפלות מלאכותיות הייתה סיבה מרכזית אחרת.
אבל טראמפ עצמו הטיל צל כבד. העיסוק הכפייתי הבלתי פוסק שלו בבחירות האבודות הגיע אל שיא בלתי מתקבל על הדעת שלושה ימים לפני ההצבעה הנוכחית בג'ורג'יה. הוא כתב באתר הרשת שלו, כי "הזיוף המסיבי" של הבחירות בנובמבר 2020 מצדיק "ביטול (termination) של כל הכללים, התקנות והסעיפים, אפילו אלה הנמצאים בחוקה".
אמנם אין חדש בעצם הבוז שטראמפ רוחש לחוקים ולחוקות, אבל עניין חסר תקדים הוא שנשיא אמריקאי לשעבר, המנסה לחזור ולהיבחר, יקרא לביטול החוקה. החוקה הזו היא בבת עינה של אמריקה ומקור קבוע של גאווה. בעלי כהונות, מן הנשיא ומטה, נשבעים לה אמונים. הקריאה לביטולה, החלקי או המלא, הזמני או הקבוע, מעתיקה את ארה"ב אל קטגוריה של רפובליקות בננה, או של משטרים טוטליטריים.
החשבון הפשוט
כמובן, טראמפ קרא לאוהדיו לתקוף את משכן הקונגרס בינואר 2021, כדי לסכל את אישור הבחירות לנשיאות. זה כשלעצמו היה ניסיון לבטל את החוקה.
במשך ימים אחדים היה נדמה אז, שהמפלגה הרפובליקאית תתנער מן הנשיא. היא לא התנערה, מפני שמנהיגיה ועסקניה עשו חשבון פשוט. הם ידעו שנאמנותם של מיליוני מצביעים הייתה נתונה לטראמפ, לא למפלגה. נאמנות לטראמפ היתה תנאי ולא יעבור לשיור פוליטי. ואמנם, כמעט איש ממבקריו במפלגה לא הצליח לנצח בבחירות המקדימות. ערב הבחירות של נובמבר השתרר הרושם, שאיש לא יוכל וגם לא ינסה למנוע מטראמפ מלזכות במועמדות המפלגה לנשיאות ב־2024.
בעוד שהבחירות המקדימות אישרו את עליונותו במפלגה, הבחירות הכלליות העמידו את המפלגה על חסרונותיו. אמנם תומכי טראמפ רבים חזרו ונבחרו, אבל מכחישי בחירות הובסו בבחירות לסנאט, לבית הנבחרים, למושלי מדינות ולבעלי כהונות בכירות במדינות.
ב־2016 טראמפ עורר אצל רפובליקאים רבים את התקווה שהם מצאו נוסחה אלקטורלית, הפוטרת אותם מן הצורך ברפורמה מקיפה, שתקרב אותם אל מיעוטים אתניים וגזעיים. טראמפ הוכיח למפלגה שהיא יכולה לנצח מבלי להשתנות. זה היה סוד כוחו וסוד קסמו. הקסם סר.
יקרע את המפלגה
אין זאת אומרת שהדילמה הרפובליקאית יושבה. כלל וכלל לא. הסקרים הראו לפחות עד השבוע שעבר, שטראמפ נהנה מיתרון ניכר על פני כל יריביו בתוך המפלגה, והוא מועמד לנצח בבחירות המקדימות שלה ב־2024 גם אם תקום חזית רחבה נגדו, אין מקום להניח שהוא יוותר. חזית כזאת הייתה קיימת ב־2016, אבל הוא מוטט אותה.
הוא יכול לחזור ולקרוע את המפלגה לגזרים. הוא יכול גם להתמודד באופן עצמאי ב־2024, ולהבטיח בזה את תבוסת המפלגה בבחירות הכלליות באמצעות פילוג קולותיו של הימין. גם אם המפלגה אינה זקוקה לו, היא זקוקה לתומכיו; אבל רוב תומכיו זקוקים לו, ואינם זקוקים לה.
האם המשוואה הזו תוכל להשתנות בחודשים הבאים, במידה שתניא את טראמפ מלהתמודד? זו תהיה משימה קשה מאוד, אם כי במוצאי יום הבחירות בג'ורג'יה התחילו להישמע דיבורים גלויים במפלגה על הצורך "להכניס את טראמפ למראה האחורית". המפלגה תעדיף לסיים את מנהיגותו באופן פרגמטי, לא באמצעות מלחמת אזרחים. אבל סביר להניח שהנשיא לשעבר, מהיותו כפייתי, מריר ושומר טינה, יחליט לכבול את המפלגה באזיקיו, ולמוטט את התקרה על ראשה. הוא לא יסלח, הוא לא ישכח, והוא בוודאי לא יפתח פרק חדש.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny.globes
ציוצים (באנגלית) ב- twitter.com/YoavKarny