מזקקות וויסקי / צילום: Shutterstock
ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי משחק המלכות והמומחים הגדולים
בערב השנה האזרחית נוהגים לשיר שיר סקוטי בשם Auld Lang Syne הקורא "להרים כוס של חסד". זו אמרה סקוטית עתיקה, שמשמעותה "ללגום לגימה אחת קטנה", ככל הנראה של וויסקי סינגל מאלט.
כיום יש סוגים שונים של וויסקי: וויסקי סקוטי (את המילה whisky כותבים ללא e), וויסקי אירי וצפון אמריקאי (whiskey), וויסקי שיפון (אותו מכינים בצפון אמריקה) ובורבון אמריקאי. לא משנה איך קוראים למשקה, דרך הכנתו זהה. כמו בירה, האב הקדום שלו, גם וויסקי עשוי ממים, דגנים ושמרים. תהליך הזיקוק הוא המפתח לאחוזי האלכוהול הגבוהים בוויסקי. סיר הזיקוק הוא בין המצאותיה המפורסמות של אלכימאית מצרייה מהמאה השנייה בערך, המוכרת בשם "מרים היהודייה מאלכסנדריה".
העולם מגלה את טכניקות זיקוק הוויסקי
נזירי ימי הביניים, שחיו באזור הביצות של סקוטלנד ואירלנד, שם גפנים לא צומחים אבל שעורה גדלה בשפע, למדו להכין וויסקי חזק דיו בשביל להפיל אדם לא אחראי. בספר "תולדות ימי קלונמנסואז", המתעד את ההיסטוריה של אירלנד, מצויין כי ב־1405 ראש שבט בשם ריצ'רד מגראנל שתה וויסקי "עד זרא" בחג המולד ומת.
החל מהמאה ה־17, מהגרים סקוטיים ואיריים ייצאו לעולם החדש את טכניקות הזיקוק שלהם. אבל היה זה אנגלי קולוניאליסטי בשם ג'ורג' ת'ורפ, שהתיישב בג'יימסטאון בוירג'יניה בארה"ב, שלמד להכין וויסקי, באותה הקלות, גם מהתירס של האינדיאנים. ת'ורפ נרצח ב"טבח ג'יימסטאון" שהתרחש ב־1622, אבל ההמצאה שלו הציתה את הרומן המתמשך של האמריקאים עם הבורבון, שעשוי מתירס ומיושן בחביות אלון חדשות שעברו עישון.
תעשיית הוויסקי יורדת למחתרת
מס הוויסקי הקשוח שהונהג באנגליה ב־1725 גרם לתעשייה המקומית לרדת למחתרת. מזקקות וויסקי הפכו לפעילות לילית חשאית, וכך נולד הכינוי "מונשיין" (לאור הירח) - המתאר וויסקי לא חוקי.
ב־1791 הממשלה בארה"ב הנהיגה מס וויסקי דומה, כדי לכסות את הגירעון שנוצר בעקבות מלחמת העצמאות. אלא שההתנגדות האזרחית היתה כה עזה, שהיא הובילה ל"מרד הוויסקי" בקרב חוואים בפנסילבניה ב־1794. ייצור וויסקי היה עסק כל כך רווחי, שעם פרישתו מהנשיאות, ג'ורג' וושינגטון הפך את המטע שלו במאונט וורנון בוושינגטון למזקקה הגדולה ביותר בארה"ב.
מגוון הדרכים ליהנות מבורבון
תיירים בריטיים שהגיעו לארה"ב במאה ה־19 הופתעו ממגוון הדרכים בהן ניתן ליהנות מבורבון. ב־1842, הסופר צ'רלס דיקנס העביר לילה בבולטימור בשתיית משקאות מנטה בחברת ההיסטוריון והסופר האמריקאי וושינגטון אירבינג. זה היה, כך כתב, "אחד הערבים שאני זוכר הכי טוב בחיי".
תיירים אמריקאיים התרשמו גם הם מהידע של הבריטים בנוגע לוויסקי סינגל מאלט. ב־1874, הסופר מארק טוויין כתב לאשתו אוליביה: "כשהייתי בלונדון שתיתי בכוס יין מה שמכנים 'קוקטייל'". רכיביו כללו בקבוק של וויסקי סקוטי, לימון, סוכר מרוסק, ובקבוק של אנגוסטורה ביטרס (משקה מר המופק משורש הערבז).
התחייה המחודשת של הוויסקי
המוניטין של הוויסקי כמשקה הפופולרי ביותר בתקופת היובש בארצות הברית בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, וכאלכוהול המועדף על ידי גאונים מעונים דוגמת הסופר וויליאם פוקנר, לא הפכו אותו לפופולרי בקרב דור ה-MTV שותה הוודקה.
אבל כיום הוויסקי חווה תחייה מחודשת, בזכות המילניאלז חובבי הקוקטיילים. לפני שלוש שנים, בקבוק של מותג וויסקי סינגל מאט סקוטי בשם "מקמלאן" מ־1926, ריסק את שיאי המכירות הפומביות של היינות והמשקאות האלכוהוליים: הוא נמכר ב־1.9 מיליון דולר. מדובר ב־76 אלף דולר לכל מנה של חסד, או כ־158,333 דולר לקוקטייל.