מתעמל על סוס סמוכות באולימפיאדת אתונה, 1896 / צילום: ויקיפדיה
ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי משחק המלכות והמומחים הגדולים
ביקור במכון הכושר הוא צורך דחוף בקיץ, בעיקר כשאנחנו מתכוונים להציג לראווה את גופנו בבריכה או בים. למרות שחיים בריאים זו מטרה חשובה, אני חושדת שקנאה והתרברבות הן המוטיבציות העיקריות מאחורי המאמץ העונתי שלנו.
הגימנסיון היווני בעת העתיקה: חינוך אקדמי ופיזי
היוונים בעת העתיקה, שהמציאו את הגימנסיון (פירוש המילה היוונית "גימנוס" הוא "עירום". "גימנסיון" הוא בית ספר לתרגילים בעירום) היו בעלי מודעות לגוף. מבחינתם היה עומק נוסף לזיעה הניגרת במקום זה. יותר ממכונים בהם בונים שרירים, הגימנסיונים היו מוסדות בחסות המדינה בהם התאמנו גברים שהיו אמורים לגלם בגופם את האידיאלים הנעלים ביותר של יוון. בחיבור "הרפובליקה" שכתב אפלטון, אומר סוקרטס שחינוך אקדמי ופיזי "ניתנו על ידי אל כלשהו לאדם... זאת כדי להבטיח הרמוניה ראויה, בין אנרגיה ויוזמה מצד אחד והיגיון מהצד השני".
● התקרית המביכה במסעדה שבעקבותיה נולד כרטיס האשראי הראשון בעולם
● איך הוויסקי הפך לאחד מהמשקאות האלכוהוליים האהובים בעולם?
● איך התמודדנו כל כך הרבה שנים עם כאבי שיניים?
התחרות הפיזית, שהגיעה לשיאה באולימפיאדה, היתה סוג של פעילות פטריוטית. גברים צעירים הלכו לגימנסיון כדי להתרועע, לרחוץ וללמוד איך לחשוב. אריסטו ייסד את בית הספר לפילוסופיה שלו בליקיאון ביוון, שכלל גם אימונים גופניים.
שקיעת הטיפוח הגופני בימי הביניים
עם עליית הנצרות, אידיאל טיפוח הגוף היווני יצא מהאופנה במערב. הנזיר הצרפתי ברנאר מקלרבו (1090-1153), שהיה יועצם של חמישה אפיפיורים, כתב: "הרוח פורחת יותר בכוח... בגוף חלש וחולה", ובכך סיכם יפה את הגישה הדו־משמעית של ימי הביניים לפיזיות.
מאות שנים אחרי, למורה גרמני אקסצנטרי בשם פרידריך לודוויג יאהן (1778-1852) היה תפקיד מכריע בהחייאת הגימנסיון. הוא היה בטוח שהתבוסה של הפרוסים על ידי כוחות נפוליאון ביטאה חולשה מוסרית וגופנית בקרב החיילים, והחליט שגימנסיון בסגנון יווני "ישמור אנשים צעירים מחולשה ויכין אותם להילחם למען המולדת". ב־1811, הוא פתח בברלין גימנסיון לאימון גופני בסגנון צבאי (אין לבלבל עם המילה הגרמנית הישנה יותר "גימנסיום", המתארת את השלבים המאוחרים של הלימודים בתיכון).
התנועה הנוצרית שהפכה את הפועלים לאיתנים
עד אמצע המאה ה־19, המעמד הבינוני־עליון באירופה כבר היה מספיק פנוי ועשיר כדי להקדיש זמן להתעמלות. יזם צרפתי בשם איפוליט טריאה (1812-1881), פתח בבריסל ובפריז בסוף שנות ה־40 של המאה ה־19 את חדרי הכושר המסחריים הראשונים. כמרים משקולות בקרקס לשעבר, הוא ניצל את המראה השרירי שלו כדי לשווק את עסקיו.
אבל רעיונות רוחניים גדולים יותר השפיעו על הרחבת המודעות לכושר גופני. תנועה אנגלית במאה ה־19 בשם "נצרות שרירית", ביקשה להפוך את הפועלים לנוצרים בריאים ופטריוטיים. אחד הזרמים בתנועה זו, "איגוד צעירי הנוצרים" (YMCA - ימק"א), התפרסם הודות לחדרי הכושר הזולים שלו.
סגנון החיים הבריא נהיה לסחורה
עד אמצע המאה ה־20, אמריקאים פקדו את חדר הכושר בשביל שתי מטרות שונות. מי שקידש את ה"גבריות" התאמן במקומות כמו "גולד'ז ג'ים", רשת מכוני כושר אמריקאית שהוקמה ב-1965. לעומתם, היו חסידי ה"בריאות וכושר גופני". קהל זה התרחב מאוד לאחר שגורו הכושר האמריקאי ג'ייק לליין פתח את הג'ים הראשון שלו ב־1936, והפך את סגנון החיים הבריא לסחורה. עשרות שנים אחרי, פעילויות גופניות כמו "ג'זרסייז" (שילוב של ריקוד ג'אז והתעמלות), אירובי ודיסקו, ופריטים דוגמת מכנסי לייקרה, הפכו את חדר הכושר למקום משחרר, אופנתי וסקסי.
יותר מ־57 מיליון אמריקאים חברים כיום באיזשהו מועדון בריאות, אלא שחדר הכושר העכשווי הוא רק צל של הג'ימנסיון היווני. אנחנו סוגדים לגופים היפים שלנו, אבל לא מקדישים מספיק זמן לטיפוח נפש ואופי בריאים.