מושב. ההורים יכולים להוריש את הנחלה רק ליורש אחד / צילום: Shutterstock
הכותב הוא מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי
זה שנים שאנו עדים למאבקים הניטשים בין צאצאים של בעלי זכויות בנחלה הטוענים לאחר לכתו של אחרון המורישים מבין ההורים כי ההורים העדיפו אותם בהורשה, או שמה שנקבע בצוואה הוא תוצאה של השפעה על ההורים.
● שבע שנים, 134 אלף דירות: האם גולדקנופף ימשיך במדיניות ההגרלות?
● היזם שהחזיר לעצמו את החברה שייסד אחרי שבע שנים של מאבקים
● האב נישל את כלתו מהצוואה אך הבן הוריש לה את הרכוש. מה קבע בית המשפט?
● קנו דירה במיליונים וגילו שהנוף נחסם. מה קבע בית המשפט?
ההורים, בעלי הזכויות המקוריים בנחלה, יכולים להוריש את הנחלה רק ליורש אחד. באין צוואה הקובעת מה קבעו ההורים, חוק הירושה מאפשר, ככל שיש הסכמה, להוריש את הנחלה למי מהילדים שהנחלה תעבור לרשותו, אך הוא נדרש לפצות את היורשים האחרים בגין חלקם.
במקרה שבו דן לאחרונה בית משפט השלום, מדובר בסכסוך בין שני אחים שהזכויות במשק ניתנו לאחד מהם. את האח התובע ייצג עוה"ד אורן אבלה.
עובדות המקרה: ההורים מינו את אחד הבנים שלהם כבן ממשיך, ולשני העניקו זכות מגורים לצמיתות בבית שממוקם בנחלה. לאחר לכתם של ההורים לעולמם פרץ סכסוך חריף בין האחים, ובית המשפט לענייני משפחה קיבל בשנת 2018 תביעת פינוי שהגיש הבן הממשיך שירש את הנחלה, לאחר שקבע כי אין שום אפשרות שהאחים ימשיכו לגור זה לצד זה.
בית המשפט פסק כי התובע מונה כבן ממשיך במשק על-ידי ההורים, וכי על אחיו (הנתבע) לפנות את המשק, על אף שניתנה לו רשות להמשיך להתגורר בבית, וזאת כנגד פיצוי בסך של 900 אלף שקל.
האח ערער על פסק הדין, ובמאי 2022 החזיר בית המשפט המחוזי את התיק לבית המשפט למשפחה, כדי שישקול מתן סעד חלופי שיבטיח דיור סביר לנתבע ולבני משפחתו.
בהליך טען הבן הממשיך כי הרשות הבלתי חוזרת שניתנה לאחיו לגור בבית הייתה כל עוד ילדיו קטינים. ואולם כיום ארבעת ילדיו בגירים, עצמאים, עובדים ואינם סמוכים על שולחנו, לרבות שני ילדיו בעלי הנכות. לפיכך, לטענתו, דירה בת שלושה חדרים מספקת את צורכי המגורים של הנתבע ומשפחתו.
התובע הוסיף וטען כי אחיו לא השקיע כספים בשיפוץ ובהשבחת הבית במשך תקופת מגוריו במשק והביא להזנחתו באופן ניכר. יתר על כן, הוא הסתיר את העובדה שהוא מצוי בהליכי כינוס נכסים ופשיטת רגל.
בנסיבות אלה טען הבן היורש כי חישוב הפיצוי צריך להתבסס על דמי שכירות של דירת מגורים בת שלושה חדרים, בהתאם למחירי השכירות בעיר הסמוכה למושב.
האח טען כי הבית שבו הוא מתגורר הוא קניינו המלא ומוחרג מכלל המשק, וכי יש לאפשר לו לגור בנכס עד יום מותו. לחילופין, טען, על התובע לרכוש עבורו בית חלופי במושב.
"סעד בלתי מידתי"
ההחלטה: שופטת בית המשפט למשפחה הבהירה כי משמעות פינוי הנתבע מביתו היא קשה. "חזקה כי בבית שבו התגורר כל חייו הושקעו משאבים לצורך הקמתו, טיפוחו והחזקתו. זאת ועוד, הבית מכיל תילי-תילים של רגשות, זיכרונות וכאבים", כתבה השופטת, וציינה כי הנתבע עצמו בן יותר מ־60 ונמצא בהליך כינוס במסגרת פשיטת רגל, כך שכל סעד כספי שייפסק לטובתו יועבר ישירות לקופת הכינוס, באופן שעלול לפגוע באפשרותו למצוא קורת-גג חלופית לו ולמשפחתו.
השופטת סברה כי בנסיבות אלה פינויו של הנתבע אף בכפוף לסעד כספי יהיה בלתי מידתי, ולפיכך הורתה לבן היורש לרכוש דירת ארבעה חדרים בסך של עד 1.5 מיליון שקל בעיר הסמוכה למושב. הדירה תירשם על שם הבן היורש, אך הוא חויב לרשום הערת אזהרה מתאימה להבטחת זכות המגורים של הנתבע ואשתו עד סוף חייהם.
פרשנות: מריבות משפחתיות יכולות להימנע ברובן אם החלטות ההורים ייעשו תוך ייעוץ מקצועי, כדי להבטיח כי כוונתם תמומש ובעיקר תבטיח קשר טוב בין היורשים. כך למשל, כיום עומדות להורים אפשרויות נוספות ובהן פיצול יחידת מגורים מהנחלה, אך הדבר כרוך בתוכנית מתאימה ובתשלום למינהל.
בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון 60620-09-16