בית המשפט העליון / צילום: Shutterstock, Seth Aronstam
הכותב הוא דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב
שוו בדמיונכם ששר הפנים מחליט ששעות פתיחת סניפי המשרד יצומצמו לשעתיים בחודש. הדבר נעשה כדי לחסוך בעלויות. האם בית המשפט יוכל לבוא לעזרתכם? לפי עקרונות המשפט המינהלי כיום, יש סיכוי טוב שהחלטה כזו תיפסל בשל היותה "בלתי סבירה באופן קיצוני". זאת, מפני שהשר נתן משקל מופרז לשיקולי תקציב, ולא העניק את משקל ראוי להנגשת שירותים חיוניים לציבור ולזכויות השונות התלויות בשירותים אלה.
במסגרת המהפכה המשפטית שאותה מבקשת הממשלה לחולל, מוצע לבטל את עילת חוסר הסבירות באופן מוחלט, או לכל הפחות ביחס להחלטות ראש הממשלה (הצעת שר המשפטים יריב לוין), השרים או נבחרי ציבור כמו ראשי ערים (הצעת ח"כ שמחה רוטמן). במילים אחרות, מוצע לשלול מבתי המשפט, ומעשית גם מהייעוץ המשפטי, את היכולת לקבוע כי פעולה של גורמים אלה נגועה באי-סבירות קיצונית ולכן אסורה.
תהא זו טעות לבחון את ההצעה כאילו היא עומדת בפני עצמה, ויש לראותה כחלק מהמאמצים לשחרור הרשות המבצעת מכפיפות לדין, ולהחלשת - שלא לומר מחיקת - עצמאות הרשות השופטת ויכולתה לשמש "איזון ובלם" מול הממשלה.
עילת הסבירות היא מאבני-היסוד של המשפט המינהלי מזה למעלה מ-4 עשורים. לעילה יש מספר מובנים עיקריים. באופן בסיסי ביותר, משמעה שרשות מינהלית לא יכולה לפעול באופן שרירותי וחסר פשר. בנוסף, במסגרת הסבירות בוחן בית המשפט האם האמצעים שבהם בחרה הרשות לקדם את מטרתה הם "סבירים", כלומר מקדמים את המטרה המוצהרת.
עילת הסבירות מבקשת גם לוודא כי כל השיקולים הרלוונטיים להחלטה נשקלו ברצינות, והיא בוחנת את האיזון בין המטרות השונות ובין הערכים שאותם חייבת הרשות לקדם לפי החוק. למשל, האם החלטה של המשטרה לאסור על צעדת מפוני דיור מאזנת כהלכה בין חופש ההפגנה וביטוי לבין הסדר הציבורי וחופש התנועה.
לאורך השנים שימשה עילת הסבירות כדי להגן עלינו, האזרחים, מפני פגיעות בלתי סבירות בזכויות האדם והאזרח שלנו: בחופש העיסוק, בזכותנו להפגין, בזכויות והטבות סוציאליות, בחופש קניין ועוד.
לאורך השנים נמתחו ביקורות רבות על שימושו של בית המשפט בעילה. למשל, נטען שהיא עמומה ומאפשרת לבית המשפט שיקול-דעת רחב מדי, שהיא מסווה לדעתו הפרטית של השופט, שהיא שוללת מהרשות המבצעת את יכולתה למשול ולקדם מדיניות חוקית, ועוד. ביתר שאת הוטחה ביקורת נגד הפעלתה של עילת הסבירות כשנעשה בה שימוש כדי לפסול מינויי שרים ובכירים בשל עבירות פליליות בהם הורשעו או הועמדו לדין.
אולם, גם אם יש כאלה הסבורים כי בית המשפט עשה שימוש נרחב מדי בעילה, כמעט שאין חולק בקרב משפטנים, ובכלל זה שופטים בעלי גישה שמרנית, כי עילה זו, לפחות במובנה הבסיסי, חיונית לשם פיקוח אפקטיבי על פעולות המינהל והגנה על זכויות הפרט.
כך, למשל, כתב השופט נעם סולברג במאמר ב-2020: "גם אנו, 'השמרנים', חוששים מפני סתימת הגולל על עילת הסבירות המהותית... אך טענתי כי מוטב לַשימוש בה שייעשה בצמצום". בעוד שהשופט אשר גרוניס טען כי צמצום זה צריך להיות כזה שישמור את העילה רק למקרים קיצוניים - הרי שסולברג סבר כי עליה לחול רק לגבי פעולות של דרגים מקצועיים, כלומר כאלה שאינם נבחרים.
ההצעה העומדת על הפרק היא גורפת מדי, שכן היא מאפשרת לכל השרים (שבכוחם ליטול את סמכויות הפקידים במשרדים) - ובפוטנציה גם לנבחרי ציבור אחרים, למשל ראשי ערים - לחמוק מחובתם לפעול באופן לא שרירותי, שקול ורגיש לזכויות אדם ולאינטרס הציבור. זאת, כיוון שפעולותיהם הבלתי סבירות לא יוכלו לעמוד לביקורת שיפוטית.
ביטול העילה הגורף לגבי ראש הממשלה, שרים ונבחרי ציבור אחרים - וזאת כאמור במסגרת מתקפה כוללת על עצמאותה של הרשות השופטת - מאיים להותיר אותנו נטולי הגנה כלפי פעולות בלתי סבירות באופן קיצוני של ממשלה, המבקשת להסיר מעל עצמה כל ביקורת ורסן.