ח"כ טלי גוטליב, הליכוד (מליאת הכנסת, 23.1.23) / צילום: כדיה לוי
בשבועות האחרונים מנהלת ח"כ טלי גוטליב מעין קמפיין נגד נאומים בשפה הערבית בכנסת. במקרים רבים שבהם ח"כים ערבים מדברים בשפתם היא מתפרצת וטוענת כי הדבר נעשה בניגוד לתקנון או ללא סמכות. כך, למשל, כשח"כ יוסף עטאונה מחד"ש־תע"ל עשה זאת לאחרונה, גוטליב צעקה ש"אסור לו לדבר בערבית… אני בדקתי בתקנון… אסור להם לדבר פה בערבית אלא אם כן הם מתרגמים". אז מה קובע החוק לגבי נאומים בערבית בכנסת? בדקנו.
תקנון הכנסת: התקנון אכן אינו כולל הוראות מפורשות לגבי נאומים בשפה הערבית. סעיף 38(ב) בו קובע כי "נאום שנישא במליאת הכנסת שלא בעברית… יירשם בפרוטוקול בתרגומו לעברית". כלומר, התקנון מכיר בכך שבכנסת יכולים להישמע נאומים גם בשפה שאינה עברית. גם חוק יסוד: הכנסת וחוק הכנסת לא מתייחסים לשאלת שפת הנאום. איפה כן מצאנו אזכור לנאומים בערבית? באתר הכנסת, שם בתיאור עבודת המליאה נכתב כי "...לחברי הכנסת זכות לדבר גם בערבית, ונאומיהם יתורגמו לעברית".
תרגום: ככל הידוע לנו, הח"כים הערבים מעולם לא תרגמו בעצמם את דבריהם. מה שנכון הוא שבעבר הדברים היו מתורגמים באמצעות מתורגמן. עדות לכך אפשר למצוא כבר מהכנסת הראשונה, אז דיווח עיתון "דבר" כי "תופיק טובי נוהג לנאום בכנסת בערבית בלבד, והדבר גוזל זמן רב כי אחר כל נאום שלו עולה (מתורגמן)". הדבר נמשך גם בעשורים הבאים. כך, למשל, ב־1997, דרש ח"כ רחבעם זאבי כי זמן התרגום יקוזז מזמן הדיבור של הח"כים הערבים. בשנים האחרונות, כך נראה, הנאומים אינם מתורגמים עוד. בדוברות הכנסת סרבו להתייחס לעניין.
חוק הלאום: במכתב בעניין ששלחה ח"כ גוטליב ליו"ר הכנסת היא כתבה שעל בסיס חוק הלאום מ־2018 "יש לקבוע בחוק את האופן בו ידברו ערבית בכנסת, אם בכלל". אלא שחוק הלאום עשוי לפעול דווקא נגד הדרישה של גוטליב. מלבד העובדה שנכתב בו כי "לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה", סעיף 4(ג) בו קובע כי למרות שבחוק נכתב שעברית היא שפת המדינה, "אין באמור כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו של חוק־יסוד זה".
הנוהג: זה מחזיר אותנו למעמד שהיה לשפה הערבית בכנסת מאז קום המדינה. הזכרנו כבר את הנאום של ח"כ טובי ב־1949, ולאורך השנים אפשר למצוא אין ספור דוגמאות לנאומים בערבית בכנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית (יריב לוין ואבי דיכטר למשל נאמו בערבית). גם בדיונים שהתקיימו בנושא נדמה ששררה הסכמה כללית לגבי הזכות העקרונית לנאום בערבית (בדיון שהזכרנו מ־1997 קבע יועמ"ש הכנסת דאז, צבי ענבר, שלגבי "הנושא העקרוני (נאומים בערבית) אין מחלוקת"). לדברי עו"ד עודד רון, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה שאליו פנינו, נראה שהזכות לנאום בערבית מוסיפה להתקיים גם לאחר העברת חוק הלאום.
בשורה התחתונה: דבריה של גוטליב מטעים. תקנון הכנסת אכן לא מתיר באופן מפורש לנאום בערבית, אך הוא גם לא אוסר זאת. נאומים בערבית נהוגים במליאה מאז הכנסת הראשונה, ובחוק הלאום נקבע שאין בו כדי לפגוע במעמד שכבר ניתן לשפה הערבית. בעבר הנאומים אכן תורגמו לעברית, ובשנים האחרונות נראה שזה אינו המצב.
תחקיר: אוריה בר־מאיר