גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

פרוזאק, שמבוסס על חומר שגורם לעמידות חיידקים לאנטיביוטיקה / צילום: Associated Press, Darron Cummings

בדרך כלל, כשבוחנים את הקשר בין נוגדי דיכאון לתרופות אחרות ולרכיבי תזונה, השאלה היא כיצד תושפע האפקטיביות של נוגדי הדיכאון, אבל מחקר חדש העלה את השאלה ההפוכה: כיצד משפיעים נוגדי הדיכאון על תרופות אחרות, ובאופן ספציפי על אנטיביוטיקה. "הממצאים מעניינים וגם מפחידים", כתבו החוקרים במאמר שפורסם בכתב העת המוערך PNAS, וצוטט גם באתר החדשות של כתב העת Nature ואחרים.

● המדע שמאחורי הרומנטיקה: למה אנחנו כל כך אוהבים להתנשק?
● חלוץ תעשיית האסתטיקה הרפואית: "הדבר היחיד שגרוע מלצעוק 'שריפה' בקולנוע, זה לראות את האש ולשתוק" | ראיון

החוקרים מאוניברסיטת קווינסלנד, בראשות ג'יאנהוא גואו (Jianhua Guo), חתומים על כמה מאמרים שבחנו השפעות של חומרים כימיים מסוימים על העמידות של חיידקים לאנטיביוטיקה. עד כה הם בחנו זאת במעבדה ובשלב הבא הם מתכוונים לבחון את ההשפעה של החומרים הללו בבעלי חיים.

חיידקים בצנרת

גואו החל להתעניין בנושא ב־2014 לאחר שנחשף לנתונים שהראו כי בצנרת של בנייני מגורים ניתן למצוא ריכוז גבוה יותר של גנים של חיידקים המזוהים עם עמידות לאנטיביוטיקה, מאשר בצנרת של בתי החולים באותו אזור.

ידוע ששימוש תדיר באנטיביוטיקה גורם לברירה טבעית של חיידקים שהופכת את החיידקים הנותרים לעמידים יותר, ולכן ציפו החוקרים כי בבתי חולים, המוצפים באנטיביוטיקה, הבעיה תהיה הגדולה ביותר. התוצאה ההפוכה הובילה אותם לבדוק מה יש בבתים שגורם לעמידות.

תחילה הם גילו קשר בין חומר החיטוי טריקלוזן, שהיה נפוץ בסבונים ובמשחות שיניים, לבין עמידות לאנטיביוטיקה. בעקבות הממצאים הראשוניים האלה, שצריך עוד לאשש, לצד ממצאים אחרים, מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) ביקש מחברות המשתמשות בטריקלוזן במוצריהן לבצע מחקרים שיראו כי החומר בטוח לשימוש. החברות העדיפו פשוט להפסיק להשתמש בו. לא כל מדינות העולם יישרו קו עם ההנחיה ויש מקומות שהחומר עדיין בשימוש.

לאחר מכן החל גואו למצוא קשר בין חומרים נוספים לעמידות לאנטיביוטיקה, בהם גם החומר פלואוקסטין, שנמצא בבסיס תרופות אנטי דיכאוניות כמו פרוזאק ופריזמה. נראה שהחומרים הללו הורגים חיידקים מסוגים מסוימים או מפריעים להתרבות שלהם, אבל אצל אחרים הם מעוררים מנגנונים שמחזקים את החיידק. החשיפה לפלואוקסטין הייתה במתאם עם העלייה בקצב התפתחות המוטציות בחיידק. המחקר הנוכחי הוסיף על הקודמים והראה באופן ברור יותר את המנגנון שדרכו מפתחים החיידקים את העמידות.

טפלו קודם בדיכאון

החיידקים שנבדקו, מסוג אי. קולי, נבדקו מול פאנל רחב של תרופות, שרק חלקן יצרו את התגובה הזאת. הריכוזים שיצרו את השינויים בחיידקים היו ריכוזים גבוהים, אך החוקרים טוענים שריכוזים כאלה אכן עלולים להיאסף במעיים של מי שנוטלים נוגדי דיכאון במינונים גבוהים.

עם זאת, הם מדגישים: "יש כל מיני סוגים של אנטיביוטיקה, ורוב החיידקים יגיבו בסופו של דבר למשהו. אם אין לכם כרגע זיהום מסכן חיים וכן יש לכם דיכאון, טפלו קודם כול בדיכאון. לחיידקים נדאג אחר כך".