גאוטם אדאני / צילום: Reuters
הכותרת הראשית של יום שישי שעבר מדברת בעדה: "האופוזיציה מפוצצת את ישיבת הכנסת, דורשת ועדת חקירה על מסירת נמל חיפה לידי קבוצת אדאני". במשך יומיים הכנסת לא הצליחה לחזור ולהתכנס. כל מפלגות האופוזיציה עשו יד אחת כדי להאשים, שקנוניית הון־שלטון פגעה באינטרס הלאומי, והיא מסכנת את הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של מדינת ישראל.
● בלי שותפים: משפחת רוטשילד מחזירה את הבנק לידיה הפרטיות
● מרוב מינויים פוליטיים, לא ברור מי יגשים את המדיניות של השרה מירי רגב | פרשנות
הקוראות אינן צריכות לגרד את פדחתן, גם לא הקוראים. הם אינם נזכרים בכותרת כזאת בעיקר מפני שהיא לא הייתה ולא נבראה.
האופוזיציה אמנם פוצצה את ישיבות הפרלמנט במשך יומיים בדרישה לחקור את פרשת אדאני, אבל לא בירושלים, אלא בדלהי, בירת הודו.
בישראל העניין בקריסת המניה של מנהלי נמל חיפה הוגבל לטריוויה: גאוטם אדאני (ההגייה ההודית של שמו היא "גוטאם"). אינו עוד האיש העשיר ביותר בהודו, או באסיה, או בעולם (בסוף השנה שעברה הוא חלף לזמן קצר על פני ג'ף בזוס). עיקר הסיפור היה פיקנטי: רכילות על אוליגרך, שנשארו לו רק 61 מיליארד דולר, קריצה־קריצה.
אומרים לי שיש עכשיו דברים חשובים יותר בישראל מצרותיו הפיננסיות של טייקון הודי ענקי. טוב, אז הענק הזה נטל לידיו את השליטה בנמל חיפה ביום החמישי של התמוטטותו בבורסה. הוא התעופף ממקום מושבו במדינת גוג'ראט, במערב הודו, והופיע בנמל חיפה כדי לקבל את המפתחות מידי בנימין נתניהו. השניים החליפו מחמאות ודברי הערצה.
ראש הממשלה דיבר על "החיזוק המשמעותי של הקשר עם הודו". אדאני הזכיר את החיילים ההודיים שנפלו בשחרור חיפה מידי העות'מאנים, ב־1918 ("כבר אז לחמנו אלה לצד אלה", הוא אמר. האמת היא שההודים היו שם לבד). הוא דיבר על הערצתו רבת השנים לישראל, "ארץ של פחות מ־10 מיליון, שהתמ"ג שלה הוא 550 מיליארד דולר". הסכום הזה גדול פי שניים מערך השוק של קבוצת אדאני בבוקר 27 בינואר 2023. ב־3 בפברואר, קבוצת אדאני הייתה שווה רק רבע מן התמ"ג של ישראל.
זו לא הייתה תנודה קפריזית של שווקים, שהיום קונים ומחר מוכרים. זו הייתה תוצאה של ספק פתאומי וקודר בכשירותה הפיננסית של קבוצת אדאני וביציבותה. את הספק הזה עוררה חברת משקיעים אמריקאית קטנטנה, הנושאת את השם המשונה 'הינדנבורג'. ב־24 בינואר היא פירסמה דין־וחשבון ("106 עמודים, 32 אלף מילה", כפי שהיא חזרה והדגישה), שהטיל דופי בכל התנהלותה של אדאני במרוצת השנים, וקבע שהיא עסקה במניפולציה מסיבית, ממילא פלילית, של שערי המניות שלה. היא "שדדה את הודו", קבעה הינדנבורג.
הבורסה של מומבאי, החמישית בגודלה בעולם, נכנסה מייד לעוויתות. המשקיעים נמלטו בפאניקה מאדאני, ומניותיהן של חברות אחרות נפגעו קשה, בייחוד בנקים הודיים. כעבור חמישה ימי מסחר, הבורסה של מומבאי כבר לא הייתה החמישית בגודלה, אלא השמינית בגודלה.
אלה כמובן ציונים חסרי חשיבות, לא יותר מאנקדוטות סטטיסטיות. אבל מה שקרה ברצפת המסחר של מומבאי ביטא משבר אמון פנומנלי בתאגיד הרב־לאומי הגדול ביותר של הודו.
הבה נניח ונקווה, שכל העניין הזה יסתיים בכי טוב; שאדאני תנוקה מכל חשד, והיא תחזור ותתעשת; ואו אז מר אדאני יוכל לעמוד בהבטחתו "לשנות את קו הרקיע של חיפה".
אגב, זה מה שהוא אמר. "בשנים הבאות אנחנו נשנה את קו הרקיע סביבנו. חיפה של מחר תיראה שונה מאוד מחיפה של היום. בתמיכתכם, אנחנו נממש את ההבטחה הזו ונשנה את העיר הזו". האם מישהו שמע? הוא לא רק יהפוך על ראשם את סדרי הנמל, הוא ישנה את "העיר הזו". איש לא יוכל עוד להכיר אותה. קו הרקיע. אולי רכס הכרמל. אולי קו החוף. האנציקלופדיות יכתבו עליו יום אחד שהוא השפיע על חיפה יותר מכל איש אחר מאז שהנסיך ד'אהר אל עומר העביר אותה אל מקומה הנוכחי, באמצע המאה ה־18 (כאשר עמד בראש מדינה ערבית בגליל).
הבה נניח שכל זה יעלה יפה. אבל בשבוע שעבר לא ידענו אם זה יעלה יפה. מר אדאני הבטיח שזה יעלה יפה, אבל שוקי הכספים לא האמינו לו. סוכנות הדירוג של S&P שינתה ל"שלילי" את דירוג החוב של אדאני. הפייננשל טיימס רב הסמכות הזהיר את ממשלת הודו במאמר מערכת, כי אם היא לא תפשפש בפנקסי אדאני, רצינותה בכלכלה העולמית תועמד בספק.
הייתכן שבנסיבות האלה, מכאוביה של קבוצת אדאני "לא נוגעים לנו"? בוודאי שהם נוגעים. "נוגעים" אין פירושו שצריך לקרוע לגזרים את הסכם המסירה של נמל חיפה לידי הטייקון ההודי, או לכנס ישיבת חירום של הקבינט הביטחוני. "נוגעים" פירושו של דבר שצריך לדאוג, וצריך לדבר בכנות על הדאגה. וצריך גם להסביר איך הגענו עד הלום.
משיכת הכתפיים הקולקטיבית עשויה להעיד, לפחות לכאורה, כי מישהו או מישהם בדרג קבלת ההחלטות מנסים להשתמט מפני התוצאות של דיון פומבי. זו לא תהיה הפעם הראשונה בתולדות ישראל שבה המילים "סמוך עלינו", במפורש או במשתמע, יחליפו דיון רציני.
גאוטם פוגש את נרנדרה
סיפור חייו של גאוטם אדאני מרשים ורב השראה. הוא לא בדיוק עלה מאשפתות, אבל התחלתו הייתה צנועה למדי. הוא בא מעיר מחוז במדינת גוג'ראט, במערב הודו. זו מדינה שתרמה דיספרופורציונלית לחיי המסחר של הודו, וגם לחיי המסחר של המרחב שסביבה. סוחרים גוג'ראטיים היו פעילים בנמלי חצי האי ערב ומזרח אפריקה עוד בימי הביניים. אפשר אפילו למצוא מלים גוג'ראטיות בסוואהילי, הלשון המשותפת לשורה של ארצות במזרח אפריקה ובמרכזה.
אדאני התחיל לפני 35 שנה כסוחר יהלומים וקומודיטיס. עלייתו הקבילה להפליא לזו של פוליטיקאי פרובינציאלי מאותה גוג'ראט, ששמו נרנדרה מודי. מודי היה פעיל רב שנים בתנועה לאומנית דתית הינדואית, הנאבקת נגד החזון החילוני של מייסדי הודו. המייסדים רצו שהודו העצמאית תהיה, ברוח הביטוי הישראלי, "מדינת כל אזרחיה", תהיה דתם אשר תהיה. זה נגע בייחוד למיעוט המוסלמי הגדול. מודי ואנשיו אמנם אינם מדברים במפורש על הפיכת הודו למדינת־לאום או למדינת־דת, אבל כמעט כל מה שהם עושים מבטא העדפה כזאת.
אדאני עצמו אינו הינדו. הוא שייך לדת הג'יין דהרמה (ג'ייניזם), שבמרכזה עומדת תורת מוסר האוסרת על מאמיניה כל גילוי של אלימות, תובעת מהם להסתפק במועט ולהגיד את האמת.
יש בכל העולם אולי חמישה מיליון מאמינים, רובם הגדול בהודו. ואף כי מספריהם קטנים, נוכחותם בשורה של מגזרים ניכרת. יש להם משקל כבד במיוחד במדינת גוג'ראט: ראש הממשלה של המדינה הזו עד לאחרונה היה ג'יין; והאיש מס' 2 בממשלת הודו, אמיט שאה, אף הוא מגוג'ראט, הוא ג'יין.
מודי, בניגוד לאדאני, פילס את דרכו אל הפיסגה מאשפתות. הוא בא מקאסטה נמוכה, ובנעוריו התפרנס מחלוקת תה. (אף כי בהודו הכתות בוטלו רשמית לאחר העצמאות, המוצא הכיתתי מוסיף להשפיע במישרים על מעמד חברתי, על קריירה מקצועית וגם על העדפות פוליטיות).
עד סוף שנות ה־80 הימין הלאומני בהודו היה קטן ומפולג. הוא הגיע אל פרקו הפוליטי רק בסוף שנות ה־80. המאורע המכונן שלו היה הריסה של מסגד מוסלמי בעיר איודיה, בצפון הודו, בידי המון הינדואי, ב־1992. ההורסים טענו שהמסגד בן 500 השנה נבנה על הריסות מקדש, אשר ציין את מקום הולדתו של האל ההינדואי ראם.
המאורע ההוא באיודיה פתח פצע עמוק בגופה של הודו וגם בנפשה. אפשר לטעון, כי כמעט כל מה שקרה בה מאז הוא תוצאה ישירה של איודיה, כולל עלייתם של מודי ושל אדאני.
נרנדרה מודי נעשה ראש הממשלה של גוג'ראט ('צ'יף מיניסטר') ב־2001. בשנה השנייה של שלטונו המון מוסת התנפל על הרובע המוסלמי של אחמדבד, הגדולה בעיר גוג'ראט, ועשה שפטים בתושביו. הערכה מקובלת מעמידה את מספר הנרצחים על סביבות אלף. הערכות אחרות מדברות על אלפים.
אדאני בדרך אל מונדרה
זו הייתה ההתפרצות החמורה ביותר של אלימות בין־דתית בהודו מאז מרחץ הדמים שליווה את חלוקתה ב־1947. קוצר ידה של ממשלת גוג'ראט הדהים את הודו ואת העולם החיצון. שמו של מודי הוכתם. אפילו מנהיגי מפלגתו, שהייתה אז בשלטון בדלהי, ניסו להתנער ממנו. אמנם נסיונות להוכיח את אחריותו הפלילית חזרו ונכשלו בכל בתי המשפט, אבל אחריותו ה'מיניסטריאלית' אינה מוטלת בספק.
במשך שנים, מודי היה מוקצה מחמת מיאוס בעיני חלק ניכר של קהילת העסקים בהודו. לא בעיני אדאני. הוא התייצב לצד מודי, ועזר לו לשווק את "המודל של גוג'ראט". מודי היה ראש ממשלת המדינה במשך 12 שנה וחצי. במהלכן נרקם והלך הזיווג בינו לאדאני.
מה הביא את הפציפיסט הג'ייני אל חיקו של לאומן הינדואי קיצוני, הסוגד לסמלים כוחניים, ושותף לתנועה צבאית למחצה ('ראשטריה סוויאמסווק סאנג', או RSS, שפירושה 'ארגון המתנדבים הלאומי', ראש החץ של הימין הדתי ההינדואי)?
קשה להשיב על זה. אולי רק אופורטוניזם. או אולי זו תוצאת הטראומה האישית שבה התנסה אדאני בדצמבר 1997, כאשר גנגסטר מוסלמי, ששמו היה פאזלו רחמן, חטף אותו ואת אחד משותפיו, ודרש כופר נפש של שני מיליון דולר. לא ברור אם הכופר שולם. כמעט 11 שנה אחר כך, אדאני נתקע בבית מלון מפואר במומבאי בשעה שטרוריסטים מפקיסטן תקפו אותו, והרגו 160 בני אדם. הוא אמר אחר כך כי כפסע היה בינו ובין קליעי הטרוריסטים.
בגוג'ראט, בימי מודי, אדאני קנה את נסיונו הראשון בהפעלת נמל: מונדרה, על חוף הים הערבי. מונדרה היא כיום הנמל הגדול ביותר של הודו. יש לה מסוף הפחם הגדול ביותר בעולם. מונדרה נפתחה ב־1998, עוד לפני מודי. אבל ציון הדרך החשוב ביותר בהתפתחותה נרשם ב־2003, השנה השנייה של שלטון מודי בגוג'ראט, כאשר אדאני הורשתה להקים 'אזור כלכלי מיוחד' סביב הנמל. משם ואילך התחילה התרחבותה של הקבוצה לאזורים אחרים של הודו ואל הזירה הבינלאומית.
ישראל וגוג'ראט התוססת
שמו של מודי מעולם לא נוקה לחלוטין מן הכתם שדבק בו ב־2002. שורה של דמוקרטיות מערביות אסרו עליו את הכניסה לתחומיהן בזמן שהיה ראש ממשלת גוג'ראט. ארה"ב הסירה את האיסור רק סמוך לבחירות הכלליות של 2014, שהעלו אותו לשלטון בהודו.
איננו יודעים אם מודי שמר טינה, אבל כל מחרימיו משכבר הימים, כולל אנשי העסקים, יצאו מגדרם לפייס אותו. השיווק המבריק של גוג'ראט כמופת של הצלחה כלכלית מילא תפקיד מרכזי ברהביליטציה של מודי. אחת לשנתיים הוא נהג לערוך יריד בינלאומי, שהוא נתן לו את השם המושך Vibrant Gujarat, גוג'ראט התוססת.
ישראל מעולם לא החרימה אותו, ושגרירי ישראל חזרו וביקרו אצלו עוד כשהיה מנהיג אופוזיציה. מפלגתו של מודי, בגלגוליה הקודמים, הייתה במשך שנים רבות בעלת הברית הגלויה היחידה של ישראל בהודו, בשעה שמפלגת הקונגרס השלטת של משפחת נהרו־גאנדהי נהגה בה בצינה או באיבה גלויה.
אף על פי כן, מפלגת הקונגרס היא זו שכוננה יחסים מלאים עם ישראל, לפני 30 שנה. תחת הנהגתה, היחסים התפתחו לכלל מה שהתחילו לתאר כ"ברית אסטרטגית". עמוד שער מפורסם של עיתון הודי לפני 10 שנים הציג ציור של חייל ישראלי אוחז טיל לצד הכותרת "עסק של 10 מיליארד דולר: דויד מחמש את גוליית". ב־2017, עיתוני הודו כתבו שישראל "הפכה לספקית הנשק הגדולה ביותר של הודו".
אין צורך בהפלגות לשון כדי לעמוד על החשיבות הפנומנלית של מערכת היחסים הזו. אפשר להגיד עליה שהיא מאפילה על כל מערכת יחסים אחרת של ישראל זולת ארה"ב. בלי קשר לזהותה הפוליטית של ממשלת הודו, לישראל יש סיבות כבדות־משקל לטפח את היחסים האלה ולשפר אותם. אגב, אותו דבר אמור גם בהודו. היא הגיעה למסקנה עוד בימי מפלגת הקונגרס, שהאינטרס שלה בטיפוח היחסים מאפיל אפילו על התעניינותה ההיסטורית ביחסים הדוקים עם העולם הערבי ואפילו על התיימרותה רבת השנים לעמדת מנהיגות במה שקראו פעם "העולם השלישי", וכיום מכנים בפשטות "הדרום".
ההבדל בין ימי הקונגרס לימי מודי הוא שהקונגרס העדיפה לשמור על פרופיל פומבי נמוך יחסית כלפי ישראל. מודי "החליף את הפילגש באשה חוקית", כפי שאוהבים להגיד משקיפים.
"25 שנות שלטון"?
מודי עלה לשלטון ב־2014 בזכות פילוג חסר תקנה של מתנגדיו. מפלגתו קיבלה רוב מוחלט בפרלמנט אף כי זכתה רק ב־32% מקולות הבוחרים. מאז הוא שוקד על הרחבת הבסיס והחלשת האופוזיציה. הוא עושה כן כמעט בכל האמצעים. יד ימינו אמיט שאה דיבר במפורש על "25 שנות שלטון", והבטיח שלמפלגתם יהיו "יותר חברים מאשר למפלגה הקומוניסטית של סין". הודים ליברלים וחילוניים מתלוננים על התמעטות החירויות הדמוקרטיות ועל התחזקות הקשר בין הון לשלטון.
הבחירות הבאות בהודו יהיו בעוד קצת יותר משנה, ולמודי חזוי ניצחון מוחץ, על פי רוב הסימנים. האופוזיציה המפוררת עושה מאמץ נואש לשתק, או להאט את "מודי אקספרס". בסוף השבוע שעבר היא התחילה להשתמש בפרשת אדאני. היא טוענת שהפרשה הזו משקפת את התנהלותה של הממשלה בשורה של עניינים כלכליים, והיא מפגינה את טובות ההנאה של אנשי שלומה של הממשלה. לפי שעה אין כל סימנים שזה עולה יפה, אבל זה גם הרבה יותר מדי מוקדם. תחילה יהיה צריך לראות אם אדאני מאבדת גובה, והאם היא מתקשה לגייס מזומנים, או לעמוד בתנאי אשראי.
מליצי היושר של אדאני בתקשורת החברתית ההודית השתבחו בתחילת השבוע שהיא אינה מפטרת אלפים מעובדיה בעקבות הירידה התלולה בבורסה, בניגוד לחברות מערביות גדולות כמו אמזון או גוגל). אבל הם כמובן מחמיצים את הנקודה. הפיטורים בהייטק האמריקאי לא התחוללו מייד. איננו יודעים מה תעשה אדאני בעוד חודש, אם הירידות בבורסה יתחדשו.
מ-11 מיליארד ל-217 מיליארד
אדאני לא היה בשום פנים הטייקון ההודי היחיד שנכרך סביב צווארו של מודי. כמעט כולם עשו כן, לתועלת מאזניהם ושערי המניות שלהם. אבל אדאני הפליא יותר מן האחרים, למשל כאשר השתלט על 15 נמלי תעופה אף כי מעולם לא היה לו ניסיון בתפעולם.
העיתון הפיננסי ההודי הבולט Mint מספר, כי בדיוק לפני שלוש שנים, אדאני זכתה במכרזים לשדרג ולתפעל ששה נמלי תעופה למשך 50 שנה. ֿהמכרז הוכרע על יסוד ההכנסה הצפויה מכל נוסע. הצעות אדאני היו "גבוהות בהרבה מאלה של המתחרה הקרוב ביותר - פי שניים באחד המקרים". בעיני מבקרים ומתחרים, לאגרסיביות הזו לא היה על מה שתסמוך, והממשלה נהגה איפה ואיפה. הממשלה ואדאני דוחות את הביקורת.
כאשר מודי עלה לשלטון, ב־2014, שווי השוק של קבוצת אדאני היה בערך 11 מיליארד דולר. בנובמבר 2020 הוא עמד על 26 מיליארד דולר. בסוף ינואר 2023 הוא הגיע ל־217 מיליארד דולר. אכן, החזקה של כל מניה אחרת עלי אדמות הייתה בזבוז זמן וכסף, עד לפני 10 ימים.
זה לא מתקבל על הדעת, הכריזה בשבוע הרביעי של ינואר חברת השקעות אמריקאית קטנה, ששמה הינדנבורג. היא הורסת את המוניטין של חברות, כדי לעשות כסף. הדוח עב הכרס שלה, ו"88 השאלות" שהיא הציגה, נועדו להזיק לאדאני, לא רק לגלות את האמת. אבל מאימתי מסתייעים מאווייה של חברה זעירה להרוס ענקית, אלא אם כן…
אלא אם כן טענותיה פוגעות בעצבים רגישים. אדאני מעוררת אי נוחות בעולם הפיננסים של הודו זה שנים אחדות. היא צברה חוב של 30 מיליארד דולר. לפי מקורות הודיים, רק אחת משבע החברות שלה נושאת רווחים, אם כי זו גם החברה הגדולה ביותר.
שגרירי ישראל ומר גאוטם היקר
מנהיגים סמכותניים אוהבים את הטייקונים שלהם. ראינו איזו מידה של תלות התפתחה בין האוליגרכים הרוסיים לוולדימיר פוטין. גם בין אלה של הודו לנרדרה מודי. להיטותם המופלגת של דיפלומטים ישראליים לשאת חן בעיני מודי גלשה גם אל עולם התאגידים ההודי.
הנה למשל ציוץ בן שלוש שנים מאת רון מלכא, שהיה אז שגריר ישראל בהודו. הוא נתקל באדאני בשידור ברשת טלויזיה מקומית, News18, השייכת במקרה לאדאני. "נפלא לחדש את ההיכרות עם מר גאוטם אדאני היקר", כך השגריר. "לקבוצת אדאני המדהימה יש קשרים רחבים, מגוונים ומוצלחים עם חברות ישראליות, ואנחנו כמהים אל מימוש החזון של יום אדאני בישראל בקרוב".
שלוש שנים אחר כך, מר גאוטם אדאני היקר בא לחיפה לקבל את מפתחות הנמל. הוא מינה את מר רון מלכא היקר, עכשיו אזרח פרטי, ליושב ראש הדירקטוריון של נמל חיפה.
יורשו של מלכא בדלהי, נאור גילאון, צוטט בתקשורת ההודית ב־31 בינואר, הלוא הוא "יום אדאני" בחיפה. "נמל חיפה הוא נמל אסטרטגי בשביל ישראל", כך השגריר. "אנחנו באמת מפקידים אותו בידי חברה הודית חשובה כאדאני. זה סמל של האמון בין עמינו".
ראש ממשלת ישראל אמר באותו היום עצמו בנמל חיפה, וצוטט בהרחבה בתקשורת ההודית: "לפני 100 שנה ויותר, במרוצת מלחמת העולם הראשונה, היו אלה חיילים הודיים אמיצים שעזרו לשחרר את העיר חיפה. וכיום, משקיעים הודיים נמרצים הם אלה העוזרים לשחרר את נמל חיפה".
הבה נרשום לפנינו במלוא תשומת הלב המחמירה: מסירת הנמל השני בגודלו בישראל לידי חברה הודית החשודה באי־סדרים פיננסיים היא "סמל של אמון" והיא אקט של שחרור.
ממי בדיוק מר אדאני שחרר את נמל חיפה? לפנים חשבנו שארצות נפטרות משלטון זר ונעשות עצמאיות, כדי להבטיח את שלטונן על קרקעותיהן, על תשתיותיהן ועל נכסיהן האסטרטגיים. נראה בעליל שלא עוד.
איך תסתיים פרשת אדאני איננו יודעים. לטובת הרבה מאוד הודים, התלויים למחייתם באדאני, מותר לכולנו לקוות שהקבוצה תתאושש. אבל התקוות החסודות אינן יכולות להצדיק את התהליך. לישראלים יש הזכות לדעת איך התקבלה ההחלטה למסור את נמל חיפה לידי אדאני, האם השפיעו עליה צרכים מדיניים, באיזו מידה ישראל בדקה את החשדות ואת הרינונים על אי סדרים באדאני; ובעיקר באיזו מידה האינטרס הלאומי יוצא נשכר מבעלויות הודיות וסיניות על נמלי ישראל.
ישראל התרגלה במרוצת השנים לא לנהל דיונים ציבוריים על מערכות יחסים מסובכות עם ארצות זרות. אולי זה הזמן לשנות הרגלים.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני
ציוצים (באנגלית) בטוויטר